הבטחנו ולכן נקיים

כמו שהובטח לחברי הקבוצה, הסיור בפיימונטה המשיך בשיטה של "התחלנו הכי חזק ומכאן רק מגבירים" -

סיפור על מסעדת מישלן ועוד 6 יקבים...

שערי המסעדה נפתחו רגע לאחר שהגענו. נכנסנו עם הרבה טקס בישבן, לבושים במיטב מחלצותינו. במהלך הימים הראשונים, גיא בנה ציפייה שלא קל לעמוד בה כשסיפר על החוויה שממתינה לנו ב La Ciau Del Tornavento. כשירדנו למרתף המסעדה הבנו מדוע. מדובר באחד המרתפים היפים, המעניינים והמעוצבים ביותר בעולם. האוסף המכובד כולל כ 60,000 בקבוקי יין ממיטב יקבי העולם וזה אפילו לא החלק הכי מרשים בו. הכמות הזו מחליפה עצמה כל שנתיים – 25,000 בק' נמכרים במסעדה מדי שנה, מה שאומר שנמכרים בכל ערב נתון כ 70 בק' יין. במרתף פתחנו את הערב ב"אפרטיבו" משובח עם מיטב מנות האזור וכמובן יין מבעבע. כשסיימנו להתפעל מהפלא עלינו למעלה להתחיל בארוחה. הערב נמשך ארבע וחצי שעות עם מגוון מנות גורמה שהוגשו לשולחן, ביניהן אספרסו דיונון, רביולו ארנבים ובשר עגל בבישול ארוך בברברסקו. עייפים אך מרוצים פרשנו לישון ולנוח לקראת היום הבא.

את היום השלישי בביקור התחלנו ביקב Poderi Luigi Einaudi באזור דוליאני שבברולו עם טעימה מקסימה שכללה דולצ'טו – הזן הנפוץ באזור, המשכנו לברברה מקסימה וחתמנו בטעימה של שתי שנות בציר מהברולו של היקב 2011 ו 2005. היקב ממוקם במעלה הגבעות הצופות על הכפר ברולו וכולל מלון בוטיק יפהיפה שהרשים לא פחות מיינות היקב. לאחר מכן המשכנו לאחד מהיקבים המעניינים והמסורתיים ביותר באזור ברולו – Giuseppe Rinaldi. מדובר ביקב השומר על המסורת הפיימונטזית לחלוטין – חביות גדולות מעץ קרואטי, תסיסה ספונטנית וייצור של ברולו מבלנד איכותי של כרמי המשפחה. את היקב מנהלות שתי האחיות מבית רינאלדי, לצד אימן שפרשה זה מכבר מתחום ההוראה והן מייצרות 35,000 בק' בשנה. בביקור טעמנו שני בלנדים של ברולו, טאנים בצורה מעוררת השראה, חומציים ונפלאים.

אחרי מספר שעות שלא הכנסנו פת לחם לבטננו הגיע הזמן לארוחת הצהריים במסעדה מקומית בברולו – Osteria La Cantinetta Mauillio e Paolo. המסעדה ידועה במנות הפיימונטזיות המסורתיות שלה ולנו יצא לטעום ניוקי בביצה עלומה, פסטה מדהימה וניוקי נוסף לסיום, ארוחה קלילה שהשאירה טעם של עוד. לאחר סיור קצר בכפר כדי "להוריד את האוכל" שמנו פעמינו למונפורטה לביקור ביקב הבא – Elio Grasso. מדובר ביקב משפחתי המייצר כ 100,000 בק' בשנה. היקב ממוקם באחת הנקודות המדהימות בברולו וצופה על גבעות מעוטרות במגוון צבעים – אדום כתמתם של זן הדולצ'טו, צהוב ירקרק של הברברה וירוק כחלחל של הנביולו. ביקב טעמנו שרדונה פריך, פירותי ונפלא, ברברה ד'אלבה שהותירה אותנו פעורי פה וברולו מקסים מכרם יחידני. היקב שופץ לפני מספר שנים וכולל מנהרות ענק שנחצבו בתוך ההר מתחת ליקב, מרתפים ענקיים וחדר טעימה בסטנדרט הגבוה ביותר. בסיום הביקור התמזל מזלנו ובדיוק הגיח טרקטור קטן שנשא את ענבי הנביולו היישר מהכרם, כך שיכולנו לחוות את תהליך קליטת הענבים ביקב מקרוב.

הערב הסתיים בביקור בחנות היין המקומית שם רכשו המשתתפים ברולואים וברברסקו מבצירים מתיישנים. יש לציין שלאורך היום התלווה אלינו איש היין המקסים אייל דרורי שמסיים בימים אלה 4 שנים של לימודי ייננות באוניברסיטה של טורינו. אייל התמחה במיקרוביולוגיה והוסיף נופך ליום המקסים הזה. בימים אלו הוא מבצע מחקר אקדמי על בחינתם של זנים יוונים והתאמתם לאקלים הישראלי. איש יין מרתק עליו עוד תשמעו בשנים הקרובות.

בוקר יום חמישי הגיע ואתו עלה רף ההתרגשות לקראת הביקור ביקב הנחשק ביותר בחבל ומהחשובים והמוערכים ביותר. זהו היקב שהעלה את ברברסקו על מפת היין העולמית ואחראי לחלק חשוב במקום אותו תפסה פיימונטה על מדף היין העולמי – יקב Gaja. הדרך לברברסקו עוברת בינות לנופים עוצרי נשימה הכוללים גבעות מכוסות בכרמים ובטירות עתיקות. נותרנו בנשימה עצורה שלא מאפשרת מספיק מילים לתיאור היופי שנשקף מסביבנו. הביקור ביקב גאיה הוא הראשון של כולנו וההתרגשות הייתה גבוהה במיוחד! לא קל להיכנס לסיור ביקב שהביקור בו הוא משאת נפשם של חובבי יין אינספור ברחבי העולם. מעטים זוכים לחוויה המרגשת שציפתה לנו.

אנג'לו גאיה, הוא ולא אחר, יצא לקבל את פנינו. חתול כתמתם שזוכה כפי הנראה לטיפול מפנק, התגנב אל הארמון וגנב את תשומת הלב. טיפוס קל במדרגות לקומה השניה הוביל אותנו לשולחן גדול ואלגנטי, ערוך עם 4 כוסות הקורצות לכל אחד מהמשתתפים. הדף שהונח ליד הכוסות חשף כבר בשלב זה את רשימת הטעימה שמצפה לנו: ברברסקו משתי שנות בציר, הראשון בציר נוכחי והשני בן 11. טעימת ההמשך חשפה כבר יין בן שניים וחצי עשורים! הכוס הרביעית, שבעיני חלק מהלוגמים הייתה כוכב הטעימה יועדה ליין הדגל הלבן של היקב, שרדונה מבציר 2006.

ציפינו לביקור מרתק, אבל אף אחד לא ציפה לשיחה אישית בת קרוב לשעה עם אנג'לו גאיה שהקפיד לתאר ולספר על האזור בכללותו, על ההיסטוריה, הגסטרונומיה, החקלאות והאנשים, כל אלו שזורים היטב בסיפורה של משפחת גאיה לדורותיה. לאחר הטעימה והשיחה המרתקת סיירנו בנבכי הארמון שמתפרס על קומות ומפלסים אין ספור, כאלה שמאפשרים לייצר את היין בגרביטציה וללא משאבות. הביקור המרתק הגיע לסופו לצערנו ונאלצנו להיפרד ולהמשיך בסיור (לא לפני שעצרנו לארוחה קלילה). היקב השני שנבחר לייצג את אזור ברברסקו הוא אחד המסורתיים והצנועים ביותר באזור: Giuseppe Cortese. היקב שוכן לצד הכביש, מחוץ לעיירה עצמה ועין בלתי מיומנת עלולה לפספס אותו בקלות. חלקת Rabaja המפורסמת צמודה ליקב שמחזיק בחלק גדול ומשמעותי ממנה ומפיק יינות ברברסקו מסורתיים ואלגנטיים. פגשנו משפחה צנועה עם לב רחב שאירחה אותנו בחום וסיפרה על הכרמים הסובבים את היקב ועל הטרואר המיוחד של האזור. הטעימה המלאה כללה דולצ'טו, ברברה מסורתי קלאסי ללא עץ, ברברה נוסף המתובל בעץ, לנגה נביולו, ברולו מהחלקה המפורסמת ואפילו טעימה של גרסת הרזרבה מבציר 2007.

לסיום היום הבלתי נשכח המשכנו לביקור באחד היקבים המודרניים ביותר בברולו: Domenico Clerico. דומניקו הוביל, ביחד עם קבוצה נבחרת של אנשי יין פיימונטזים מהפכה בחבל ברולו. ניסויים בחביות קטנות, טכניקות ייצור שונות שיובאו מרחבי העולם והרבה חדשנות הקפיצו את היינות של האזור לראש הטבלה העולמית. היקב מייצר 120,000 בקבוקים וממוקם במבנה חדשני ומודרני, שונה מהותית מהיקבים בהם ביקרנו עד כה. אל המרתף הובילו דלתות מתכת גדולות וכבדות (עד כה נתקלנו בעיקר בדלתות עץ עתיקות יותר). בתוך המרתף נגלו לפנינו מאות חביות "באריק" צרפתיות בנפח של 225 ליטר, חביות ששייכות לתפיסה מודרנית בקרב יצרני המחוז. טעמנו מהיינות המודרניים, הגדולים והמרתקים, יינות "נקיים", המוציאים ארומות מעט שונות מהנביולו אותו למדנו להכיר היטב בימים האחרונים. לקראת סוף הטעימה הגיע האיש והאגדה, אדון קלריקו בכבודו ובעצמו, בסרבל עבודה, כובע מצחיה וידיים שעליהן שרידים של דורכאות ענבים.

קלריקו, אדם ביישן ובעל לב רחב, מדבר גם איטלקית בנוסף ל"פיימונטזית" השוטפת שבפיו. בעזרת תרגום קל ובעיקר בתוספת של יין מבעבע איכותי הכרנו היטב והפכנו לחברים תוך מספר דקות. מסתבר שבאווירה הנכונה ועם היין הנכון נרקמים קשרים נפלאים. בעוד מספר דקות נצא ל"מסעדת פועלים" מקומית שיודעי דבר מתארים כ"המסעדה הטובה ביותר באזור" (ללא כוכבי מישלן וכנראה שכאן אין בהם צורך). חוויות נוספות עוד יסופרו בהמשך.

ימים ראשונים

אנחנו פה באלבה אשר פיימונטה שם בצפון איטליה.

המשימה: ליווי חברי מועדון איש הענבים למסע יקבים ומסעדות ונופים עוצרי נשימה.

יפה פיימונטה סתיו שם בחוץ, קולטני הריח שלנו חדים מתמיד...

נחתנו בשעת צהריים מנומנמת בשדה התעופה, קריסטיאן, הנהג חיכה לנו עם שלט מחויך ובתקשורת המבוססת על איטלקית, חיוכים ותנועות ידיים רחבות התחלנו את דרכנו לעבר העיירה הימי בינמיית: ALBA. באיטליה, כמו באיטליה – מסע טוב מתחיל ביין מבעבע. לאחר 2 בקבוקים או יותר, עצירה קלה לאספרסו ושוקולד התגלו הגבעות של פיימונטה לפנינו ובמהרה הבנו שיש 50 גוונים של ירוק. הסתיו בצפון איטליה צובע את העלים בגוון שבין ירוק, לצהוב, כתום לאדום, סגול חום וצבעים נוספים שאנחנו כגברים לא יודעים לזהות.

במלון, כדי שאחוז הדם באלכוהול לא יעלה על הרצוי, יין מבעבע השתלב היטב במגוון מטעמים קלילים שציפו לנו. התרעננות קלה בחדרים ויצאנו כבר לדרכנו אל עבר התחנה הראשונה בסיור.

הליכה קלה בסמטאות ALBA הובילה אותנו לבית פשוט למראה, כזה שלא היינו עוצרים לידו, ללא הכוונה מדוייקת. מעבר לדלתות הכבדות ציפתה לנו הפתעה בדמות בן למשפחת PIO ומרתף בן אלפי שנים, הכולל חלקים של חומה בת 2000 שנים שנקיפה את העיר העתיקה והקדומה של אלבה. לאחר סיור של שעה במרתפי היקב, תמרון בין חביות באריק של 225 ליטרים, לחביות קרואטיות של 5400 ליטרים, ביקור בארכיון היין של המשפחה וריחות נפלאים של זמן הבציר התיישבנו לשולחן אבירים ארוך לטעימת היין הראשונה לסיור.

את הטעימה פתחנו עם שרדונה מקומי שלא דומה לשום שרדונה שאנחנו מכירים –ישראלי או צרפתי. מדובר ביין ארומטי, קליל, מקסים שילווה היטב כל ארוחה. המשכנו לזן מקומי שאינו גדל בשום אזור אחר בעולם Freisa. היין היה "פאנקי" לחלוטין, עם בעבוע טבעי קל, ניחוחות לא מוכרים ומעט גבינת קממבר, סיגליות וציפורן באף – יין מצויין וראוי שלא ניתן למצוא מחוץ למחוז. את הטעימה סיימנו עם ברולו של Pio Cesare מבציר 2011 (הבציר העכשווי בשוק) שהיה פשוט מקסים.

עברה כבר כמעט שעה מאז שהכנסנו פת לחם לבטננו, חשנו רעבים שמנו מעמינו לעבר מסעדת Dolces Vitis בניצוחו של השף המעוטר, והסלב המקומי Bruno. העובדה שהקדמנו לא הפריעה לצוות המלצרים המיומן לקבל אותנו עם אפרטיבו – כיבוד קל כדי שלא נגיע רעבים לארוחה. למסעדה מרתף יין קטן (בהשוואה למסעדות המישלן באזור, לא לישראל), אך מרשים, הכולל שמפנייה מבצירים נבחרים ומגוון רחב של יינות האזור. הארוחה הורכבה ממטעמים מקומיים, מסורתיים עם טוויסט של שף הבית, בקבוקי יין שהפסקנו לספור בשלב כלשהו, ובקרב שבין הסועד למסעדן אין ספק מי ניצח. חזרנו למלון עייפים אך רצוצים, חולמים על מה שמצפה לנו ביום לאחר מכן.

בוקר יום שני לסיור, ארוחת בוקר שהייתה גורמת לרופא שלנו להמליץ לנו על ניתוח מעקפים, עם מבחר גבינות, נקניקים וכל מה שצריך בארוחת בוקר בריאה. לאחר אספרסו קצר עלינו על האוטובוס לכיוון הכפר Barolo. מכיוון שיקבי המקום אינם מורגלים בביקורים הקבוצה התפצלה לשניים והחלנו בסיור בשניים מהיקבים הוותיקים והמסורתיים של האיזור. היקב הראשון Bartolo Mascareo המייצר כ 30,000 בק' בשנה, מתוכם 15,000 בק' ברולו. ביקב אירח אותנו אלן המקסים שעלה מניו יורק לגן העדן של פיימונטה, לפני יותר מעשור. יש לציין כי הסיור מתקיים ממש מספר ימים לאחר סיומו של הבציר ברוב היקבים, מה שהעלה ניחוחות תסיסה בביקור ואף הפתעה קטנה בדמות טעימת התירוש במהלך התהליך. המשכנו לסיור במרתפי היקב, סקרנו את ארכיון המשפחה הכולל יין ישראלי אחד! – שורש לבן 2013 של יקב צרעה. נרשמה התרגשות קלה בקרב חברי הקבוצה. את הסיור חתמנו בטעימה של Freisa, Nebbiolo d'Alba (אפלסיון חדש משנת 2010) וקינחנו בברולו הנפלא של היקב משנת 2011.

הגיעה העת להחלפת משמרות ושני חצאי הקבוצה עברו מיקב אחד למשנהו. היקב השני (קרוב משפחה של "ברטולו מסקרלו") נקרא Brezza והוא מייצר כ 100,000 בק' בשנה. מדובר ביקב אורגני, מסורתי המייצר 17 תוויות שונות. היקב מחובר למסעדה ולבית המלון המשפחתי, חיבור נהוג באיטליה. הכוונה היא לשילוב בין התיירות לחקלאות – לנים במלון, אוכלים במסעדה ושותים את יינות היקב. כאן כבר הטעימה הורחבה ל 9 יינות שונים ומקסימים, החל משרדונה מקומי, דרך רוזה לא פחות ממדהים העשוי על טהרת הנביולו. המשכנו לדולצ'טו לא סטנדרטי, ברברה ד'אלבה, לאנגה נביולו, נביולו ד'אלבה, ולסיום שלושה ביטויים של ברולו – ברולו קלאסי משנת 2011 המורכב ממגוון חלקות הכפר, ברולו מכרם יחידני 2011 ולסיום אותו הברולו מהכרם היחידני משנת 2008.

כדי לא להמשיך לשתות על בטן ריקה עצרנו בבית הקפה המקומי לגבינות, נקניקים, סלט קפרזה ורביולו תרדה חמאה וכמהין!! כשטעמנו את הרביולי כל הפיות נשארו פתוחים והמומים – המנה הייתה לא פחות ממושלמת. זו הנקודה לציין כי אנו נמצאים בעונת פטריות הכמהין ובסוף השבוע הקרוב עתיד להתקיים בעיר אלבה פסטיבל מקומי בנושא הפטריות. יש לציין כי מדובר בפטרייה שעלותה עשוייה להגיע למאות אירו. סיימנו את הארוחה עם אספרסו קצר ועלינו על האוטובוס לקראת היקב השלישי והאחרון להיום - Renato Ratti. מדובר במבנה חדש ליקב, וגם היקב נתפס כצעיר ביחס לאזור, קיים רק 50 שנה (נצר למשפחה עם מסורת ארוכה של ייצור יין). מהיקב נשקף נוף פנורמי ועוצר נשימה של גבעות ברולו, זרועות בכרמים אינספור ובגוונים כמו בציור של ואן גוך.

היקב מייצר 350,000 בק' בשנה ואנו בחרנו להתמקד בזן הנביולו ותוצריו השונים. טעמנו לאנגה נביולו מרוארו, המשכנו לברולו מהכרם המתאמצת שצמודה ליקב – ברולו מרוכז וטאני שחור עמום, גוף מלא וסמיך פצצה של פרי שמזכיר יינות מאזורים יותר צפוניים באיטליה. המשכנו לטעימה של שני יינות מחלקות Cru שהפגינו ויניפקציה הדוקה יינות נקיים ללא קצוות מיותרות, דבר שהעלה בי געגוע ליינות הברולו הכפרתיים והמסוקסים משנות השמונים והתשעים. סייימנו בטעימה של ברולו רנאטו מבציר 2005. אמנם שנה חמה שהביאה בשלות מופגנת.כאן יש להתעכב ולומר שנשברו להם כמה מיתוסים. הטועמים ציפו כי כל ברולו שנטעם יהיה "סגור",לא מוכן ושאין מה לשתות אותו עד לעוד 15 שנים, אך הסברה הזו הופרכה כבר בבוקר. טעמנו ברולו משנת 2011 שהיה מוכן, ראוי ואלגנטי. היין ימשיך להתשתבח אמנם, אך הוא בהחלט מוכן לשתייה כבר כעת.

לאחר טעימה של 18 יינות שונים מהבוקר, חשנו כי עלינו לצבור עוד מעט כוחות לקראת העתיד לבוא. בעוד כשעתיים נעלה על מיטב מלבושנו, ונלך להכיר את כוכבי המישלן המקומיים באחת המסעדות המוערכות ביותר באזור - Caiu del Tornavento.
מבטיחים לעדכן איך היה...