בריוש עם כבד  //  צילום: קובי קלייטמן

כמה שמחתי לקראת שיפוץ המבנה שעמד מוזנח שנים בפינת הרחובות נחלת בנימין וגרוזנברג וכמה שמחתי לקרוא שקפה נורדוי נפתחה בקומת הקרקע שלו. התלהבתי עוד יותר כשראיתי את המקום עצמו, עיצוב אירופאי עתיר עץ וחם למראה עם כמה אלמנטים מפתיעים כמו הרמקולים העצומים שתלויים מהתקרה שליד הבר. נכון, קצת מגלומני עבור מה שקורה בישראל היום ועל כך יעיד טוב ממני הספר האדום הבולט בשירותי הגברים "Megalomania – Too much is never enough" אבל אני אוהב את ה"לוק". אלא שבניגוד לעיצוב, באוכל - יותר מדי הוא לפעמים פשוט יותר מדי.

לקפה נורדוי שהוא בעצם ביסטרו, יש שף מוכשר, לא מאלה שאומרים שהם כאלו, אלא כזה עם קבלות. אלא מה? נראה שהשליטה על מה שקורה במסעדה ככלל היא חלקית, ברמת השירות הלא אחידה, בתכנון תפריט היין ובביצוע תפריט האוכל.

הייתי בקפה נורדוי שלוש פעמים בחברת אנשים שונים, פעמיים על הבר ופעם אחת הסבתי לשולחן. למי שכבר מכיר, אני לא אדם קטן אבל גם לא היפופוטם ובכל זאת השולחנות הזוגיים המצויים לצד חלונות המסעדה קטנים מדי ואינם נוחים, הדבר מורגש מיד בישיבה ואני לא מבין איך בכלל אנשים יושבים שם. ביקשתי לעבור לשולחן גבוה ונעניתי לשמחתי בחיוב.

השירות לבבי מאוד וברובו מקצועי. בפעם האחרונה שותפי לארוחה הודיע למלצרית שבכוונתנו לטעום מבחר מנות וביקש להוציאן בקצב מסויים. זה לא ממש קרה כפי שביקש, על אף שהמסעדה לא הייתה מלאה וניתן היה לעמוד ב"דרישה" לטעמי. מעבר לכך, מנות שטעמנו ולא המשכנו באכילתן לא נתקלו בפנים תמהות מצד המלצרית, לפעמים הגיעה השאלה מדוע לא סיימנו את המנה ולפעמים לא ובכל מקרה כולן פונו לפח ולא למטבח להראות לשף כדי שאולי יטעם ויתהה אם המנה לא בסדר, או הסועדים לא בסדר. כזו הייתה למשל מנת קישואים קטנים שאני כל כך אוהב והתגלתה כמנה אנמית לחלוטין והיו נוספות.

אחלק באופן גס את המנות ל"עשויות היטב", "כדאי לשפר" ו"מנות מאכזבות". חשוב לציין כי התפריט משתנה מעת לעת. בין המאכזבות נרשם בראש ובראשונה מרק השקדים. ציפיתי למרק שקדים חלק, ירקרק, או לבן וקיבלתי מרק עם אבקת שקדים, פלחי תאנים טריות ושמן זית איכותי מאוד ממנו ביקשנו עוד כדי להציף יותר את ה"מרק" הדייסתי. זו מנה יפה, אבל זהו. מנה נוספת היא טארט בצל ועגבניות עם קממבר עיזים. אין ספק שלא חסכו על המנה הזו, נתח הקממבר עבה, אולי עבה מדי. אכלתי את המנה הזו בשלוש הפעמים בהן הגעתי לקפה נורדוי. בפעם הראשונה הייתה טרייה וטעימה, בפעם השניה הבצק היה קשה מדי והקממבר לא השתלבה ובפעם השלישית הטארט לצערי נאפה מבעוד מועד יחד עם מרכיביו וכשהגיע לשולחני הבצק לא היה פריך אלא רטוב, החום לא אחיד משל חומם במיקרוגל, או בתנור זמן קצר מדי והקממבר לא נקשרה בכלל לשאר מרכיבי המנה. חבל.

עם אויסטרים צריך מזל ואולי עדיף לאכול אותם במדינות המקור. ג'ילארדו הם אוייסטרים מאוד בשרניים וטעימים, המשלוח הפעם היה בסדר. טעמתי בארץ טובים יותר (גם בבר א-וין) ובחו"ל כמובן.

טארט בצל  //  צילום: קובי קלייטמן

בין המנות ש"כדאי לשפר" אציין את מנת הבריוש ממולא כבד עוף, בפעם הראשונה שאכלתי אותו הבריוש היה מדוייק ושמיימי, בפעם השניה יבש וחסר מעוף. גם מנת מוס פרמזן יכולה הייתה להיות מבטיחה, אם היא אכן הייתה מוס, אם הפרמזן בה היה נוכח יותר ואם אולי לא הייתה מוגשת דווקא עם ברוסקטה. בפועל המנה היא סוג של קציפה יותר מאשר מוס, מעין ענן לבן ומבטיח שנשבר בגסות על ידי הנסיון להעמיסו על הברוסקטה הקשיחה. חיבור שהייתי חושב עליו פעם נוספת.

ועוד נקודה למחשבה, ניכר שהשף אוהב מאוד את השימוש בטרגון, טרגון למי שאינו מכיר בדיוק כמו כוסברה, עשב תיבול מאוד דומיננטי, כזה שאו שאוהבים אותו או לא. אני אוהב. אפילו אוהב מאוד ובכל זאת כמות המנות בהן מצאתי שוב קונפי עגבניות וטרגון היה קצת יותר מדי בשבילי ואלמלא הייתי מכיר את יכולותיו של השף הייתי חוטא ואומר שמדובר בשף שאינו יצירתי.

בגזרת המנות ה"עשויות היטב" מצאתי פעמיים את סטייק הסינטה העשוי באופן מדוייק ולצידו רוטב ציר בקר ופורט מצוין. המנה מלווה גרטן תפוחי אדמה נ-ה-ד-ר!. ברווז וצ'יפס היא מנה נהדרת גם כן. המבורגר סקאלופ עם איולי טרגון (שימו לב) בבריוש גם כן מנה מצטיינת, אבל גם קטנה מאוד. נקניקייה שמנה עם פירה עומדת בהבטחה, מדובר בנקניקייה איכותית ומתפצחת עם פירה מעולה (צריך להקפיד שלא להכין אותו יותר מדי זמן מראש). מנה נוספת, אמנם בנאלית, אבל טעימה, היא סלט חסות, אלא שגם שם יש לא רק עגבניות צלויות אלא גם – טרגון.

לקינוח, עוגת גבינה רכה, נימוחה וטובה מאוד. באופן אישי אני מעדיף עוגות גבינה שמנות ויציבות, אבל הקינוח הזה היה עשוי היטב והוא הסב לי עונג רב.

לסיכום, קפה נורדוי, מקום שכדאי להביא אליו בקבוק יין ולשלם דמי חליצה, מקום לבילוי רומנטי או לפגישת עסקים רבת רושם, מקום שאתם חייבים להגיע אליו לחוות ולטעום, אבל במתכונתו הנוכחית לא בטוח שזה מקום שצריך לפקוד יותר מפעם בשביל לסמן וי.