בחדשים האחרונים רבו אירועי היין ועמם גם כתבות של מסעות חובבי יין בארצות העולם. במקום לקום ולטייל אולצתי בשל לוח פעילויות דחוס, להסתפק במסעות דימיוניים, בקריאת התיאורים של טועמי היין השונים ופרטי מסעותיהם של תיירי היין. לאחרונה חברו כל אלה לריבוי ההודעות על טעימות יינות יבוא והשקות של יינות חדשים ויצרו בי את הרושם כי שפר עלי גורלי ואני חי במדינה בה כמויות היין הנצרכות תואמות את מאמרו של אחד מכותבי האסטלה של תחותימס השלישי על יינות הארץ (המאה ה-15 לפנה"ס) "יינותיה נשפכים כמים בנהרותיה ההולכים אל הים". חלום רטוב זה נופץ במחשבה הבאה שחלפה בראשי, האם אכן כך הוא מצב העניינים ובאם כן מהי צריכת היין לנפש בארץ?

אומדן או השערה? מניתוח קצר של המידע הקיים מסתבר שבמרבית ההשקות מוצגים יינות חדשים שיוצרו בכמויות קטנות ביקבים קטנים עד בינוניים. כך שאין מדובר בכמויות יין גדולות, אשר משקלן מכלל הצריכה זניח. בדיקת הרכב ומחירי היינות שעל מדפי המרכולים וחנויות היין מצביעה על כך, שהיינות הלבנים המוצעים לקהל גילם עולה על שנתיים. סוגי יינות רבים מוצעים במחירים נמוכים לזוגות או שלשות בקבוקים. האם אין כל אלה מצביעים על עודפי יין במחסני היקבים? עודפים הנוצרים כיון שאין הקהל צורך את מלוא יבולי יינות השנים הללו? האם קשיים במכירת היינות המקומיים, או תחרות רבה מצד יינות היבוא הרב הם מקור הבעיה? בצר לי התחלתי מחפש במאמרים שנכתבו על ידי גדולים ממני ומצאתי כי עד לשנות ה-90 של המאה הקודמת צרכו בממוצע כ-4.5 ליטרים יין לנפש ומאז עלתה הצריכה לכדי 7, 8, 10 ואף 12 ליטרים יין לנפש לשנה. האומנם תוך עשור ומחצה הכפלנו או אף שילשנו את הצריכה? מי מבין כל האומדנים המלומדים הללו הוא האומדן הקרוב למציאות?

מישהו כבר יחליט פה? כדי לענות לשאלה פשוטה זו פניתי לגורמים במוסדות, להם על פי ההגיון יש את הנתון הגואל. ביניהם מכון היין הישראלי, מועצת גפן היין, משרד התמ"ס (תעשיה ומסחר), משרד החקלאות וכן גדולי המשווקים בארץ (לא נשאלו: אנשי אגף המכס והבלו, הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, או גופי בטחון האוספים נתונים אודות נוהגי היום יום של אזרחים). התשובות שקבלתי הצביעו על משהו בלתי נתפס. במדינת ישראל, המתיימרת להיות מדינה מהמתקדמות בעולם במחשוב, יכולות איתור נתונים ואף מהמובילות בשטח הצפנתם ופענוח נתונים, אין גוף אחד שבידו נתונים של ממש על צריכת היין לנפש בארץ. לעוסקים בשיווק יינות ובכתיבת ספרות על יינות ישראל וסיווגם האיכותי יש נתונים שונים. ההערכה של אנשי מועצת גפן היין היא כי הצריכה כיום נעה סביב 7 ליטר לנפש. לפי משווקי היין המובילים בארץ האומדן עולה לכדי 8 - 9 ולפי אחד מכתבי היין וספרי יין, האומדן מגיע לכדי 10 – 12 ליטרים יין לנפש לשנה. לו זר הייתי במקומותינו, הרי כל בקרי העכבות לדעתי לא היו עומדים בפרץ, במילים אחרות, הזר, שהוא אני, היה "מפוצץ את הפיוזים שלו".

מועצת גפן היין מנתונים שונים שהובאו לאחרונה מראיון עם אנשי מועצת גפן היין, שוק היין מגלגל כ-850 מליון ש"ח בשנה (כשמדובר ב-30 מיליון בקבוקים), מזה כ-10% הם ליצוא והיקף היבוא זהה להיקף היצוא. באם צרכו כ-30 מיליון בקבוקים בשנה הרי הצריכה לנפש לשנה היא 4.3 בקבוקים או כ-3.1 ליטרים יין. לפי מועצת גפן היין יבולי 2005 הניבו כ-47 אלף טונות ענבי יין. באם כל היבולים הללו הפכו ליין הרי שבניצולת של כ-0.75 יוצרו מהם כ-31 מיליון ליטרים יין. בהנחה שהיינות המיוצאים ערכם כפול מהמיובאים הרי שכמות היין השנתית הכוללת והנצרכת לשנת 2006 מגעת לכדי 34 מיליון ליטרים יין. באם ישתו את כל הכמות הזו 7 מיליון תושבי ישראל (צריכה לנפש היא סך הצריכה מחולקת במספר התושבים מיונק ועד זקן), נקבל כי הצריכה המחושבת עולה לכדי כ-4.9 ליטרים לשנה. באם יעילות הפיכת משקל הענבים לליטרים יין נמוכה מהמצוין למעלה, ו/או אומדן כמות הליטרים המיובאים נמוך מהמשוער, הרי שהצריכה נמוכה מאומדן שחושב למעלה (4.9 ליטרים) וקרובה יותר לאומדן הראשון (3.1 ליטרים).

מזור לנפש מיוסרת לאחרונה פורסם מר שלום בלייר, המכיר את השוק טוב ממני, רשימה וחישובים לפיהם הצריכה הממוצעת לנפש היא כדי 4.6 ליטרים יין לנפש לשנה. מסקנתו היוותה תדהמה ורק הכפפת נתוני הייצור ומספר התושבים לתרגילים אריתמטיים אפשרה לו לקרב את אומדן הצריכה של יין לנפש לסביבות 7 ליטרים לשנה. כדי להרבות 'מכה על החבורה', מציין מר בלייר כי בשנת 2006 יוצרו ביקבים הגדולים (לא ביקבים הזעירים והחרדיים) 37.7 מיליון בקבוקי יין שהם כ-28 מיליון ליטרים יין. מכאן שהכמות שציין נופלת מאומדן הייצור של כלל היבול שנאמד למעלה ועמד על 31 מיליון ליטרים. מכאן שלא כל היבול הופך ליין ב-2006 והאומדן המקובל של הצריכה למעשה לא השתנה כלל מזה כמה עשורים.

כדי להביא מזור לנפשי המיוסרת החלטתי לנסות ולהבין את סיבות האומדנים הגבוהים מהמוצגים עד כה. נזכרתי כי סטטיסטיקה היא אומנות המשחק במספרים. ובכן שינסתי מותני, חידדתי את עפרוני, נטלתי דף נייר נקי (לבל תפולנה שגיאות) ולאחר מספר חישובים הפעלתי את המחשב כדי להביא בפניך הקורא את הממצאים והמסקנות, שאגב לא העלו ארוכה למדווי נפשי הסוערת.

תחשיב באם נפחית את מספר המוסלמים המתנזרים מיין בישראל תעמוד האוכלוסיה על 5.7 מליון ואומדן הצריכה של יין לנפש לשנה מכלל 34 מיליוני הליטרים, תעלה לערך של כ-6 ליטרים לנפש לשנה. באם נתקן את הנתון הנזכר למעלה, לאוכלוסין שאינם מוסלמים וגילם עולה על 18 שנה (כ-4.6 מיליון נפש) יעלה אומדן הצריכה לכדי כ-7.4 ליטרים לנפש לשנה. הוי כמה מלבבת העובדה שסוף סוף הוכחתי בדרך מתמטית את האומדן הנוכחי המקובל על הכל. ומה באשר לאומדנים גבוהים מזה? הנוכל להוכיח גם אותם?

למעשה ב'ארץ האילתור' הקרויה ישראל הכל יתכן. לכן כדי להוכיח קביעה נועזת זו חזרנו אל לוח החישובים ואלו הם האומדנים שמוחנו הקודח העלה. באם נתקן את אומדן מספר צרכני היין בהתחשב במספר הנשים ההרות המנועות מלצרוך יין וכן כל הבוגרים הסולדים מיין ל-3.9 מיליון נפש יעלה אומדן הצריכה לכדי כ-8.6 ליטרים לנפש צורכת לשנה. באם נתקן את נתון האוכלוסיה הזה במספר של צרכנים שאינם מוכנים לצרוך יין מטעמים כל שהם (כשרות, גחמה ועוד), או, לחלופין, באותה אוכלוסיה המדירה רגליה מברים, או אינה יכולה לעמוד במחירי היין בארץ ועוד, נוכל בקלות לחשב את הצריכה לנפש ולהוכיח כי היא מגעת לכדי 10 או אף 15 ליטרים יין לנפש לשנה. מכאן שהכל תלוי להיכן מכוון המאמץ החישובי שנבצע ולטובתו של מי נבצעו. נעיר כאן הערת שוליים כי באם יבול הענבים יגדל, יעלו הערכים המחושבים ובאותה נשימה נזכיר כי אין כל ודאות על כי כל היינות המיוצרים בשנת בציר מסויימת אכן נצרכים עד לבקבוק האחרון.

אז אפשר או אי אפשר לחשב? ברגשות מעורבים הנחתי את העפרון, בחרתי באקראי ספר שהיה על שולחני ודפדתי בו תוך פיזור נפש ותחושת תסכול עמוקה על כך, שגם אחרי כל השורות שנכתבו, לא נראה שיש בידנו אומדן אמין לצריכת היין לנפש בישראל המודרנית, המתקדמת והמתוחכמת ביכולותיה, כפי שפירטנו למעלה. תוך דפדוף בדפי הספר ('הכתב והמכתב' של אחיטוב), צדו עיניי כמה אוסטרקונים (חרסים נושאי כתב) שנחשפו במצודת ערד. החרסים נמצאו בחדרו של מפקד המצודה והם מזמנו של המלך יאשיהו (סוף המאה השביעית ותחילת השישית לפנה"ס). נוכחתי לדעת כי אותו מפקד היה אמרכל קפדני ומדייק (תכונות שנעלמו כנראה עם הדורות שחלפו מאז ועד לימינו). ומה היא הסיומת הטובה יותר למאמר מלא תסכול זה מאשר קריאה באחד מהאוסטרקונים הללו. הכתובים היא "אל אלישיב ועת נתן לכתים יין ב(תים) 3 וכתב שם הים ומעוד קמח תרכב חמר(...) 1 קמח לעשות להם לחם. חיין האגנות תתן". פענוח הכתוב המצומצם הזה הוא שמפקד המצודה מתבקש על ידי הממונה מעליו לצייד יחידת חיילים השכירים מיוון (הכתים) ב-3 בתים יין שהם 66 ליטרים. ואת היין יש לקחת מיין האגנות שהן כלים למיהול יין במים. בנוסף נזכרת מנת הלחם. אוסטרקון נוסף נושא הוראה "אך אלישיב ועת נתן לכיתים ב(תים 2 יין לארבה ימים ו-300 לחם ומלא חמר יין והסבת מחר אל תאחר...עוד חומץ ונתת לחם...)", שפירושה בלשון היום הוראת אפסנאות ליחידה למסע בן 4 ימים (44 ליטרים יין ו-300 ככרות לחם שלפי הערכה היו צידה לכדי 28 עד 36 חיילים, ונניח שהממוצע הוא 33 חיילים ביחידה), על היחידה להעביר 220 ליטרים יין ואולי גם חומץ. כלומר 11 ליטרים יין חולקו ליום ומהם לחייל כדי כשליש ליטר יין ליום. היין עורבב במים כדי להבטיח את בריאות החיילים. הסיפור הזה בא לא לחשב את צריכת היין של אותם ימים אלא להצביע שניתן ללמוד על צריכה מהתקופה שקדמה ב-2,600 שנה לתקופה הנוכחית בה אין אומדנים אמינים כלל ועיקר. ולסיכום, משעייפתי מלחשב ולהרהר, השאלה לגבי אומדן צריכת היין לנפש לשנה בישראל נותרה כשהייתה.