סומלייה 2016  //  צילום: דיוויד סילברמן

תערוכת היין השנתית סומלייה, מעבר לכך שהינה אירוע היין והאלכוהול הגדול ביותר המתקיים בקביעות בישראל, היא בעלת ייחוד נוסף – היא אינה מיועדת לקהל הרחב, אלא לקהל מקצועי בלבד: אנשי ענף המסעדות, חנויות היין, הברים, בתי הקפה, בתי המלון, המעדניות, רשתות השיווק, סיטונאי המשקאות, הקניינים, עיתונאי יין וכדומה. ייחוד זה מאפשר לבאי התערוכה להשמיע ולשמוע, מעבר לתיאורי היין, הכרמים וסיפורי היקבים, להם אנו מורגלים בפסטיבלי היין למיניהם, בנושאים שבאמת מעניינים ומעסיקים את התעשייה. תערוכת סומלייה 2016 הגיעה מבחינה זו בעיתוי מעניין במיוחד, בעת שהתעשייה מצויה בתקופה לא קלה של ירידת מחירים בענף ועודפי יין ועל רקע מספר נושאים שהסעירו את תעשיית היין הישראלית בשבועות שקדמו לתערוכה. נושאי השיחה סביב דוכני היין היו לפיכך הפעם מרתקים במיוחד.

על מזיגות, מיזוגים ועובדים 

סביב המתחם של יקבי רמת הגולן ניתן היה לשמוע בעיקר נושא שיחה אחד – המיזוג הצפוי של רשת המכירה וההפצה של היקב, עם זו של יבואני ומפיצי היין שקד - דרך היין, מיזוג אשר אודותיו שמענו לראשונה פחות משבועיים קודם לכן. לא מעט שאלות ותהיות סביב המהלך המדובר עלו בשיחות על כוסית יין: שאלות מערכתיות כמו החשש מפני פגיעה בתחרותיות; האופן בו ידורו יחד, תחת אותה מערכת הפצה, זאב עם כבש – יינות רמת הגולן עם אלו של רקנאטי ושל צרעה; האם יאלצו בעלי הברים והמסעדות לרכוש ארגז של יינות יבוא לצד היין הישראלי, כפי שרבים טוענים שארע בעבר, בתקופה שבה חברת המגש שקד שימשה כמפיצה של יקבי רמת הגולן?; האם בכלל יאשר הממונה על ההגבלים העסקיים את העסקה?

מעבר לכך, עלו לדיון גם לא מעט שאלות אישיות. עם או בלי קשר, הפך בימים אלו ארנון הראל, מנהל השיווק הוותיק של יקב רמת הגולן, למנהל השיווק בדימוס. מעבר לדרג הבכיר, דאגה לא מעטה נשמעה בקרב עובדי המכירות הזוטרים של היקב, שמספרם מסתכם במאות, אם לא יותר מכך. העובדים מבינים היטב שבאם ייצא המיזוג אל הפועל, רבים מהם לא יוכלו לשמור על משרתם ואף יאלצו להיפרד מן התחום.
כאשר נושא השיחה עורר שאלות רבות כל כך ובחלקן לא קלות, טוב שהשיחה התקיימה תחת השפעתו הנעימה של הפינו גרי 2015 של יקבי רמת הגולן. יין חדש, רענן ונעים מאוד, המיוצר מזן שכמעט לא נתקלנו בו בעבר בישראל.

על חביות ובועות

נשארים בשיווק, אבל בפן אחר לחלוטין שלו. נראה שיין מהחבית, בדומה אבל גם בשונה מאוד, לבירה מחבית, הופך להיות הטרנד השיווקי החדש במקומותינו. חברת VINOTAP הציגה מערכת מזיגה חדשנית של יין, ישר מחביות המיוצרות על ידי החברה האיטלקית VINTAR, אשר בעליה אף כיבד את התערוכה בנוכחותו. הרעיון מופנה בעיקר לברים ולמסעדות ומטרתו להביא שינוי בתרבות הצריכה היומיומית של יין בישראל ועל הדרך, אולי אף להעלות את הצריכה. עבור המסעדה או הבר, מדובר בפתרון מזיגה נוח, המאפשר ניצול שטח מקסימלי, צמצום עלויות, הגדלת מגוון אפשרויות המזיגה של יין – קראף, כוס וכו' ועל הדרך – ידידותי לסביבה.

החביות מושכות העין, המגיעות במספר דגמים וגדלים שונים – הדומות בחלקן לחביות עץ אלון וחלקן מזכירות יותר חביות נפט צבעוניות – יכולות להכיל יינות אדומים ולבנים במקביל (בחבית שני תאים פנימיים נפרדים כאשר היין מגיע בשקיות מסוג Bag in a Box, השומרות על ואקום ומונעות חמצון). בנוסף, מוצעת חבית ייחודית המאפשרת הפיכת כל יין ליין מבעבע, על ידי הזרמת פחמן דו חמצני בעת המזיגה עצמה. גימיק נחמד, אם כי לא כל יין מתאים בהכרח להגזה. התכנית העסקית של החברה מכוונת בשלב זה להצבת החביות אצל הצרכן, אשר יתחייב לרכוש מהחברה את היין.

חביות הן גם הכלי השיווקי החדש של יקב הרי גליל. חביות המזיגה הייחודיות, מיועדות לא רק לברים ולמסעדות, אלא גם למילוי עצמי של בקבוקים על ידי לקוחות היקב (הבכורה בישראל בתחום זה שמורה ליקב תשבי). מזיגה בחביות משתלבת היטב עם קונספט שימור הסביבה אותו מריץ היקב, שהשתקף נהדר בקיר הדוכן, אשר הורכב מארגזי בציר צבעוניים ריקים. החביות כאן אינן פועלות בשיטת השקית, אלא שימור טריות היין מתבצע באמצעות חנקן. נציגי היקב סיפרו שערכו ניסויים ומצאו שהיין בחביות המזיגה נשמר טרי ורענן עד כדי חודש ימים. טעמתי. טעים.

על מחמאות וחרמות 

כמו בשנים קודמות, אפשר היה למצוא השנה בסומלייה לא מעט יקבים הממוקמים מעבר לקו הירוק. כחודש בלבד לאחר שהתפרץ סיפור היין החם ביותר של השנים האחרונות – סוגיית סירובם העקרוני של מחברי "מדריך היין הישראלי" לכלול בספרם התייחסות ליקבים ויינות שמקורם ב"שטחים", באופן טבעי היה זה נושא השיח העיקרי סביב דוכני היקבים ה"מוחרמים".

מי שמצוי בתעשייה, יודע שספרם של יאיר גת וגל זוהר אינו הגוף היחיד בישראל המתעלם במפגיע מן היינות המיוצרים מעבר לקו הירוק. מסעדות לא מעטות וגם ברים, בעיקר בתל אביב, יעדיפו שלא למכור ללקוחותיהם יינות אלו, גם אם לעיתים רחוקות יודו בעליהם בכך שהמניע העומד מאחורי צעדיהם הינו אידאולוגי. מסתבר שתופעת החרם אינה מרפה את ידיהם של בעלי היקבים, המעוניינים מאוד בחשיפה הניתנת ליינותיהם באמצעות מכירה במסעדות והתל אביביות בתוכן. לצד המחמאות לייננים על תוצרתם, שמעתי גם לא מעט אמירות מסוג: חבל לכם על המאמצים והזמן, אין לכם סיכוי למכור בתל אביב, עדיף שתתרכזו בירושלים ובמסעדות הכשרות.

על לונדון ועל תל אביב
כבוגר לימודי יין בארגון WSET הלונדוני, שמחתי מאוד לפגוש בתערוכה בשני בחורים צעירים – גל זוהר ורונן ארדיטי, אשר החליטו להקים שלוחה של בית הספר הבינלאומי ליין, כאן בישראל. מרכז הדרכת היין והאלכוהול WSET נוסד בלונדון ב 1969 ופועל כיום ביותר מ 70 מדינות ברחבי העולם. מספר התלמידים נמצא בעלייה מתמדת ובשנת 2014 ניגשו ברחבי העולם לא פחות מאשר 56,215 תלמידים, לבחינה אחת לפחות מתוך בחינות סיום הקורסים שמקיים הארגון. עכשיו גם בישראל.

השלוחה הישראלית הבלעדית של WSET תפעל במכללת שנקר ברמת גן ובשלב זה נפתחו שלושה מסלולי לימוד, בשלושת הרמות הראשוניות של לימודי היין והאלכוהול. ביקורים בכרמים מושלגים של יקבי דרום אנגליה ודאי לא יכללו בתכנית הלימודים של הקורסים הישראליים, אבל עניין רב יימצא בהם ללא ספק.

על מה שחסר ומי שהחסיר

אי אפשר היה לפספס ומרבית המציגים והמבקרים עמם שוחחתי אכן לא פספסו, את מי שחסר היה בסומלייה 2016. כפי שכבר ציינתי, סומלייה היא תערוכת היין היחידה בישראל, המדברת ישירות אל אנשי המקצוע ומכוונת לאו דווקא לצרכן הסופי, כי אם לשיווק בכלים נרחבים וממוקדים יותר. בהיותה כזו, ניתן היה לצפות שכל השחקנים המרכזיים בענף ישתתפו בחגיגה.

במקום זאת, קיבלנו השנה תערוכה מצומצמת יותר, עם מספר יקבים אשר לפחות על פניו נראה היה נמוך לעומת שנים קודמות. מה שבלט עוד יותר היה חסרונם של היקבים הישראליים הגדולים ביותר – כרמל וברקן, של יקבים מסחריים אחרים כמו טפרברג ורקנאטי וגם של יבואן מרכזי בענף –חברת הכרם. לא ברור מדוע החליטו שלא להשתתף השנה בתערוכה ואולם, חסרונם הורגש מאוד ומעבר לכך שפגע בשלמות התערוכה, נדמה לי שבשורה התחתונה, פגע בנעדרים עצמם.

אם בחוסרים מדובר, אוסיף הערה למארגנים. גם השנה, כבעבר, חסרו מאוד רשימת המשתתפים בתערוכה, הן באתר האינטרנט והן באתר התערוכה עצמה ובנוסף, תכנית פריסת הדוכנים והמתחמים, לנוחות ההתמצאות ותכנון הביקור, כמקובל בתערוכות בעולם. למעט אותם חוסרים, שעם מעט חשיבה והשקעה נוספת ניתן היה להשלימם, מדובר בתערוכה מאורגנת היטב, אשר נעים ונוח לבקר בה.