אבל האם השנה הייתה עגומה עד כדי כך? לא בהכרח. ישנם אלו שכוכבם דרך ולא רק כי שמו אותו על קודקודו של עץ האשוח, אלא דווקא כי שמו יהבם בעצי האלון המגיעים לכאן מאירופה, ארה"ב והונגריה. בתעשייה צעירה כל כך, נביטה איטית והחדרת שורשים עמוקים לקרקע היא דווקא בבחינת הצלחה עתידית למה שניטע היום.

אז הנה לכם העשירייה שעשתה לנו את השנה, כל אחת בתחומה, או ברוח ימים אלו השילוש הקדוש - זה שליבה את האש, זה שעוד לא יודע איך להתנהל בתוכה, וזה שכיבה אותה כיבוי צופים שעוד יעשן ימים רבים:

 

צחי דותן

אין ספק שלמרות חיצי הביקורת שספג בשנתיים האחרונות צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן ויין, הוא עומד איתן, אופטימי ועם חזון משלו להצלחת ענף היין בישראל. כישלונות הם רק מהמורה מבחינתו, וככל שתכו בו כן ירבה וכן יפרוץ. עכשיו רק צריך שמשרדים ממשלתיים המשנים את פניהם, מנכ"ליהם ושריהם מדי שנתיים, ישתפו עמו פעולה בחזונו. על שנת השמיטה שזה לה החודש הרביעי קיבל מחמאות רבות מכל עבר, ונראה שעובדה זו השכיחה במעט את הכישלון הצורם בכל הנוגע לחוק פרסום האלכוהול ובבג"צ שהוגש לאחריו, אבל הנה אנחנו כאן כדי להזכיר.

 

 

 

ערן פיק

יינן יקב צרעה, יינן עולה אשר צלח השנה את בחינותיו לתואר הנכסף Master of wine, ויהיה הישראלי הראשון ככל הנראה שיישא בתואר זה.

 

ערן, שנע על ציר תל אביב-הרי יהודה, הוא אולי התל אביבי שהכי מלכלך את הידיים שלו ברגבי האדמה ליצירת יינות נהדרים.

 

 

 

 

דורון רב הון

דורון, יינן ותיק בתעשייה, השיק בשנת 2012 את יקב ספרה ועוסק באהבתו האמיתית והיחידה, יינות לבנים. מאז הוא מייצר כ- 16 אלף בקבוקים בשנה מענבים שהוא מגדל (למעט נגיעה קטנה של פינו גרי מכרם בעל במנזר לטרון). ניסיונו, הקפדתו על איכות והשיווק המינימלי שבכל זאת מצליח לפרוץ לגבולות התודעה עם יינות איכותיים, נקיים וטעימים, בהחלט ראויים לציון. לדבריו של דורון, כל אחד שנחשף ליינות ספרה הופך שגריר. שנת 2017 תהיה נקודת ציון נוספת ביקב ספרה, עת יחלו כרמים שניטעו השנה להניב יינות מזנים נוספים – שנין בלאן וסמיון.

אם תשאלו את דורון על ההחלטה ללכת בדרכו שלו, הוא ישיב: "אני מאוד מרוצה מהמהלך שעשיתי. זה היה מהלך מתבקש. אתה מתחיל בתור שכיר, לומד וגדל ואז אתה יוצא לדרך שלך. זה נראה כמו אבולוציה הגיונית ונכונה. מה שאנחנו עושים בספרה מרתק אותי. זה מאוד קשה לעשות יין לבן בעיקר כמו שאנחנו עושים, עם שמירה על ניואנסים מיוחדים, אין ביקב תיקוני חומצות, עובדים ממש עם הפרי וזה מרתק." ואם תשאלו אותו על יינות אדומים – יאמר דורון "הכי אדום שאני יכול להגיע זה במבעבע שאני רואה כחלק בלתי נפרד מהמניפה שלנו. יהיו יינות מבעבעים, רק יקח מעט זמן."

שאפו ליינן שמתרגש בכל פעם שמישהו טועם את יינותיו ומתוודע לעובדה שאפשר לעשות יין לבן איכותי, אלגנטי, עם סוכר ואלכוהול נמוכים בישראל.

 

משפחת פלטר

משפחת פלטר הופיעה השנה בכמה הזדמנויות בכותרות ולאו דווקא בזכות היינות הקרויים על שמה. המשפחה מתמידה בעשייה איכותית, אולם קריצתה הראשונה אל הקהל צורך המשקאות הכשרים, נעשתה השנה עם השקת יקב מטר המצוי גם כן בעין זיוון. לכך נוספה פגיעת פגז טנק ביקב מטר וכן מזקקה חדשה אשר תייצר, באופן מסחרי יש לציין, וויסקי סינגל מאלט (בעוד כמה שנים) ובכך תתחרה במזקקה שכבר דאגה להירשם בנוף האלכוהול העירוני Milk & Honey.

 

 

 

 

אבי בן עמי

אחד מאנשי התעשייה המתמידים. על התמדתו במיזמים החשובים לתעשייה כאוויר לנשימה מגיע לו להיכלל ברשימה זו. תערוכת סומלייה, תחרות אשכול הזהב, תחרות Best Value, תערוכת הבירה ועוד ועוד.

 

נראה כי מדובר ביזם בלתי נלאה שעל אף שפניו הם מן המוכרים פחות בתעשייה, תרומתו בפעילותו.

 

 

 

 

 

חבורת סנהדרינק

חבורת משוגעים לדבר שהכתירו עצמם כמועצה העליונה לתרבות השתייה בישראל, נכנסה השנה ביתר שאת לתודעה של מבקרי תעשיית היין והאלכוהול בישראל. ניר קיפניס, שמוליק וולברג, טל חוטינר, יוסי בוזנח – אלו הם ראשי הכנופייה אליה הצטרפו נוספים. האתר החל כדף פייסבוק לפני שנתיים. השנה טוען חוטינר כי ככל הנראה גם בגלל מגבלות הפרסום, חברות האלכוהול מעוניינות שיהיה להן גם קצת תוכן תומך, ואכן לאתר בין 60 אלף ל-100 אלף כניסות בחודש. נראה כי החבורה ניזונה מאלכוהול וממצב רוח מרומם וזאת לצד הרבה ידע מקצועי. בהחלט חבורה שכיף לפרגן לה. וכמובן! תוכנית רדיו שהושקה זה עתה ברדיו 102FM, ולדברי חוטינר: "אלוהים יודע אם יתנו לנו עוד אחת אחרי השטויות שדיברנו שם". ומה בהמשך? פלטפורמה משותפת עם עיתון בלייזר וערוץ וידאו של אנשי האתר. בכל מקרה מסכם חוטינר בחיוך: " אנחנו חושבים מאוד מהר, אבל מתקדמים לאט, כי הפגישות מתקיימות ב'מנזר' אז לא מתקדמים לשום מקום."

 

שיבי דרורי

דר' דרורי בשבילכם, יינן יקב גבעות, אולם חשוב מכך חוקר בתחום זני הענבים העתיקים והנעלמים של ארץ ישראל. כיתות רגליים ארוך באזורים נדחים בארץ הביא למציאתם של כ 150 גפנים שונות, מהן 70 נותחו גנטית ונמצאו כזנים מקומיים. כחמישה עשר זנים מתוכן, זוהו כזנים (אדומים ולבנים) המתאימים לייצור יין, וייתכן כי ממש בקרוב נוכל לטעום יינות המבוססים על זנים אלו, ומי יודע אולי ביום מן הימים נמצא את זני הגפן אותה שיבחו כל כך אבותינו.

 

 

 

 

אילנית צמח

אשת השיווק התוססת של השנה ללא כל צל של ספק. מייצוג של 4 יקבים צמחה השנה לייצוגם של לא פחות מ 10 יקבים במטה יהודה, שפלת יהודה ומהם שלושה חדשים שטרם נחשפו לשוק. בנוסף לכך, אילנית פתחה את מועדון היין של שפלת יהודה (מגזר ועד לכיש) בו חברים 15 יקבים, ומהווה פורום מקצועי אשר נועד ליקבים שאין ידם משגת לממן פעילות כפי שמציעה אילנית. הפורום, הנתמך על ידי משרדי החקלאות והתיירות, מאפשר הכשרה מקצועית וכלים בתחומי שיווק, מכירות ועוד. בשם הגידול צירפה אילנית למשרדה מורי דרך ועובדת נוספת, ואף חובקת רעיון חדש שכותרתו סיורי נשים. ייחודה של אילנית כפי שהעידה על עצמה בשיחה שקיימנו, בליווי אישי של היקבים, בפיתוח עסקי ושיווק.

 

 

איתי גלייטמן

כתב הארץ הפך בין לילה לאחד הכתבים המחוזרים ביותר בתעשייה. מבקריו נעים על הציר שבין חוסר מקצועיות ומחזור חומרים, ועד לסלידה מהכתרתו כמחליפו של רוגוב ז"ל. נראה כי כתיבתו טרם מצאה את חינה בעיני כל, והוא עדיין לא הפך לאיש היין שעל פיו יישק דבר, אולם אין ספק כי הוא התברג לאחת המשרות הנחשקות והמבוקרות ביותר בתעשייה.

כל שנותר הוא לראות האם ילכו השניים – איתי והארץ יחדיו - או שמא ייפרדו דרכיהם לקול תרועת המבקרים.

 

 

דליה זוננפלד מנדלמן

מנכ"לית יקבי כרמל הגיעה בקול תרועה והלכה בקול ענות חלושה. למעט הכותרות שמיהרו להודיע על פרישתה לא דובר בכך מעבר. היו שביקרו בארסיות לאורך תקופת כהונתה את חוסר ניסיונה של המנכ"לית בתחום היין, ואולם אני מאלו החושבים כי מנכ"ל צריך לדעת לנהל, ולא לנכס לעצמו את כל היכולות המקצועיות גם כן. מנכ"ל טוב יגבר על כל מהמורה, גם אם אינו מכיר על בוריו את התחום אליו נכנס. כהונתה של זוננפלד מנדלמן בהחלט תירשם כפרשת חימצון חיזור הגדולה, שמעולם לא הצליחה להיכנס למצב של שווי משקל.

 

 

עו"ד עידן בר אולפן

לראשונה בישראל נכתבה סקירה מעמיקה על אזורי יין ואזוריות בעולם, הכוללת המלצות מעשיות לקראת חקיקה אזורית בישראל. מדובר הן בספר מחקרי של ממש היכול לקדם רעיונות לחקיקה וסיווג בישראל והן בספר היכול לשמש קרקע פורייה למחקרי המשך ולימוד אקדמי.

 

עבודה קשה וארוכה של האפלסיוניסט בר אולפן. נקווה לתוצאות במהרה בימינו.

 

 

 

יוצאים לשופינג – למישהו יש כמה מיליונים?

השנה נתקלנו בכמה הרפתקאות פיננסיות. לא היו אלו הצעות שפורסמו בבלאק פריידי האחרון ברשתות, אם כי לחלקן שחור הוא אכן צבע מתאים:

 

יקבי בנימינה שוב מוצעים למכירה. בפעם הקודמת היה זה זכי שלום שרכש את היקב תמורת 13.5 מיליון דולר, ממש חצי חינם. עכשיו יקבי בינימינה שוב על המדף תמורת 120 מיליון ₪. מאז שנת 1952, אז נקרא היקב "אליעז" עבר היקב גלגולים רבים בשמו ובבעליו. עוד כמה ידיים ואבדנו.

 

 

 

50% מיקב טוליפ נרכשו השנה על ידי איש העסקים דודי וייסמן, ומי שבימים האחרונים עלה בכותרות כמודח הצפוי משותפותו בקבוצת אלון בעקבות סכסוך עם שותפו. הכותרות תמכו בשותפות 50:50 שלא תזיק ליקב ולא תשנה מחזונה של משפחת יצחקי העומדת בראשו. נחיה ונראה.

 

 

 

קריסתה של החברה הסקוטית, לאחר שנקלעה לחובות הנאמדים בכ-30 מיליון שקלים, היה אחד הסיפורים העצובים והמפתיעים של השנה. החברה ניצלה בעור שיניה, לאחר שגל שמועות גדול הפך למציאות וחברת ישרקו (חברת האם של רשת המזון טיב טעם) רכשה את החברה. דן לאור נעלם מאור הזרקורים בעוד אחרים קודמו והכו שורש.

 

 

 

המהלך הפיננסי האחרון אותו יש להזכיר הוא זה של יצחק ריבק, אשר רכש את מניות שותפו לחברת יקב שאטו גולן, שוקי שי, ושלח אותו לדרכו. מהלך זה לא היה חף מהתערבות משפטית והאשמות שונות. נאחל בהצלחה ליקב בהמשך דרכו.

 

 

ההולוגרמות של השנה – נעלמו? הועלמו? חזרו לפתע פתאום?

בשנים עברו, לא היה נהוג לקום וללכת, לא ממקום עבודה ולא ממערכת יחסים. בימינו אנו, התקשרותנו עם מקום העבודה מסתכמת בהחלטה "הספיק לי" או "הספיק לנו ממנו/ה". בעולם היין, נראה כי שנת 2014 הייתה לא רק הכנה לשנת שמיטה, כי אם לשנה שבה נשמטו כמה שמות מרכזיים מהתעשייה לטובת חורים שחורים. והנה הנבחרים:

 

משה חביב שהיה המנכ"ל המוערך של יקב דלתון, פרש לאחר 10 שנות פעילות ביולי האחרון. רק שבועיים קודם לכן, התבשרנו על פיטוריו של אורי טירולר, מנכ"ל יקב הרי הגליל, ואיחוד הניהול תחת מנכ"לית יקבי רמת הגולן, ענת לוי רושינסקי. יחד עימם גם אודי קפלן, מנכ"ל יקבי עמק האלה, הוחלף השנה בדורון רנד וזאת לאחר 12 שנות פעילות ביקב.

 

 

אחד מהמהלכים העצובים באמת בשנה החולפת היא עזיבתם הסופית של ברי ססלוב ובתו רוני ססלוב את היקב הנושא את שם משפחתם. ברי, שנחשב לאחד הייננים הותיקים של העת החדשה בעולם היין הישראלי, פרש ליבשת אסיה והתיישב בהודו ואילו רוני מייעצת למספר יקבים, מנהלת את הטייסטינג רום בשרונה ונותרה חייכנית ואופטימית כתמיד. עם זאת, אבד לעם ישראל יקב נהדר עם יינות ואנשים שהיו לשגרירי יין מצוינים לישראל.

 

 

שני ייננים שאת היעלמותם מהנוף חשוב לציין הם סם סורוקה, שעזב את יקב מוני אחרי חמש שנות פעילות ונכון לרגע זה נעלם ממרכז העניינים, אבל ממשיך לייעץ ליקב מונטיפיורי החוסה תחת האיצטלה של יקב מוני וייתכן ובקרוב, אם המו"מ יבשיל, יהיה שוב יינן ראשי של יקב לא קטן. גם אסף פז, אשר החליף את אבי פלדשטיין, עזב את יקב סגל בסה"כ אחרי שנת פעילות אחת ונמוג. כיום משקיע אסף את מירב מרצו ביקב ויתקין, בו הוא גם שותף, ובמעבר ליקב החדש. 

 

 

ומי חזר לתעשייה לאחר שנת היעדרות? ניחשתם נכון, יעקב אוריה, שוב חזר מן הכפור ומונה ליינן יקב פסגות. נאחל לו בהצלחה ולאחרים שימצאו את דרכם חזרה אל התעשייה במהרה.

 

 

 

 

ומה עוד נאמר על השנה שחלפה? הייתה כאן מלחמה, את זה אתם זוכרים? יקבים באזור הדרום והשפלה התקשו לעבוד בכרמים והבציר התנהל בחלקו תחת אש. גם זרם המבקרים פסק כמעט לחלוטין, בד בבד עם גיוסם של רבים מעובדיהם בצו 8. בצפון נפגע יקב מטר החדש מבית פלטר מפגז תועה של טנק סורי, ובכלל הקיץ אליו מופנה ייצור ויבוא היינות הלבנים והרוזה נפגע קשות.

מאידך היו לנו פסטיבלי ואירועי יין לרוב, בכל גזרות הארץ. כל מועצה מקומית, עיר, יישוב החליט על פסטיבל יין משלו. אנשים הגיעו בהמוניהם. שניים מהפסטיבלים המוצלחים של השנה היו White (כי מותר לנו לפרגן לעצמנו) ופסטיבל היין האזורי ה-1 בזיכרון יעקב מייסודה של רותי בן ישראל. האם היה בכך סימן לשינוי אווירה ועלייה בכמות השתייה פר גולגולת? ממש לא. היין נשפך, אנשים טעמו, ירקו, בלעו אבל מעטים קנו. יין נחשב אצלנו עדיין מותרות ולא משקה לליווי ארוחה בין אם ארוחת שישי או המבורגר או פיצה. חבל.

בנימה אישית, אני פוגש ברבים מאנשי התעשייה לאורך השנה, לכולם עיניים בורקות כשהם מדברים על עצמם, על היינות שלהם, על היקבים שלהם ועל ההערכה שהם מקבלים. מה עם קצת ביחד? התעשייה לא תוכל להמשיך כך מבלי שכוחות גדולים בשוק זה יתאחדו לכדי הליכה משותפת, נטולת אגו (כן רבותיי! נטולת אגו!) למען עתיד ורוד יותר.