בחודש אוקטובר האחרון, החליטה ממשלת ישראל לפרק את מכון היין הישראלי, אשר פעל ברציפות מאז שנת 1957. בהודעה הרשמית מטעם משרד התמ"ת, נכתב כי בדו"ח הצוות הבין משרדי שהוקם על ידי שרי החקלאות והתמ"ת ואשר הוגש לשרים בחודש אפריל 2012, נקבע בין היתר, כי מכון היין אינו מקיים את עיקר מטרותיו, כגון פרסום יינות בכל דרך בארץ ובחו"ל, ייזום עידוד וסיוע למחקר אודות בעיות ייצוא היין הישראלי ושיווקו, ייזום וסיוע בהקמת מרכזי פרסום, מוסדות מחקר ומוסדות אחרים היכולים לסייע במימוש מטרות המכון. פירוק מכון היין, הינו למעשה הפעולה הראשונה והיחידה אשר התבצעה בינתיים בעקבות מסקנות דו"ח הועדה הבין משרדית, אם כי גם היא אינה מהווה יישום מדויק של המלצת הועדה.

מה היו לפיכך המלצות הוועדה הבין משרדית? עד כמה עונות אותן המלצות על צרכי ענף היין בישראל? מהם הסיכויים ליישום ההמלצות? על שאלות אילו ואחרות ננסה להשיב בכתבה זו.

איחוד מכון היין ומועצת גפן היין 

כבר רמזנו על כך שפירוק מכון היין לא תאם במדויק את המלצות הועדה. בפועל, לא חסכה הועדה ביקורת מאופן תפקודם של מכון היין ושל מועצת גפן היין, שני הגופים המוסדיים העיקריים בענף היין הישראלי. "הן המכון והן המועצה מיישמים כיום רק חלק מהמטרות שהוגדרו במסגרת תקנוני ההתאגדות שלהם, בעיקר לנוכח העדר מקורות כספיים לפעילות רחבה יותר". על המכון נכתב, כי הפך למעשה למעבדה לבדיקת דגימות יין בלבד, תוך שזנח למעשה את פעילות המו"פ שלו בשל העדר מימון ממשלתי ומעורבות ממשלתית מצומצמת מאוד. מועצת גפן היין אף היא פועלת על בסיס משאבים עצמיים מצומצמים, שמקורם בהיטלים שהיא גובה מחבריה ואשר אינם מאפשרים למועצה למנף באופן אופטימאלי את פעילותה לקידום הענף.

לנוכח כל זאת, המליצה הועדה כי שני הגופים ימשיכו לעבוד זה לצד זה, אלא שיבחנו מחדש מקורות ההכנסה של מכון היין, באופן שלא תיווצר תלות בהכנסות מבדיקות יבוא בלבד. בנוסף, הומלץ לשנות את הרכבם של הגופים, על מנת להסיר את המשקל העודף של היקבים הגדולים. כאמור, מסקנות הועדה לא אומצו כלשונן ובמקום זאת, הוחלט דווקא לסגור את מכון היין לאלתר, תוך שהבדיקות שביצע המכון יבוצעו כנראה מעתה, על ידי מכון התקנים. באשר למטרות האחרות אשר נועד המכון למלא ואשר לא מילא בשל העדר תקציב כאמור, לא נתנה בשלב זה הממשלה פתרון ולכאורה אילו ימשיכו שלא להתקיים, משלא הוקצה גוף חלופי המוסמך לקיימן.

למרות המסקנה לפיה הסטגנציה, הן בפעילות מכון היין והן בזו של מועצת גפן היין, נבעה בעיקר מהעדר מימון מספיק, הסתפקה הועדה בקריאה למימון ממשלתי נוסף למו"פ בלבד, בסכום שנתי קבוע של 1 מיליון שקלים. אפשר שעובדת היותה של הועדה מורכבת מנציגי אותם משרדים ממשלתיים אשר אמורים להעביר את המימון מתקציבם, היא שמנעה קריאה למימון גדול יותר. בכך חטאה הועדה למטרתה. בנוסף, חסרה בדו"ח התייחסות לעובדה לפיה מכון היין ומועצת גפן היין היו למעשה "חסרי שיניים" ולא נדון במפורש הצורך בשינוי חקיקה, על מנת להעניק להם, או למוסד אחר שיוקם, סמכויות של ממש כלפי היקבים.

רגולציה
מעניין לעניין באותו עניין. מסתבר שלא רק כותבי דברים אילו סבורים כי קיים מחסור ברגולציה בתעשיית היין הישראלית. לאור היקפו המצומצם של הענף, סבורה היתה הועדה הבין משרדית שאין מקום להקמת גוף סטטוטורי חדש לריכוז הרגולציה על הענף, אלא "לחזק את הרגולציה על הענף באמצעות הגופים הקיימים ובאמצעות הגדלת המשאבים המוקצים לצורך ביצוע רגולציה אפקטיבית, בדגש על פיקוח על ייצור היין ועל תחומי בריאות הציבור." רגולציה נוספת מצריכה כמובן מימון נוסף ולצורך בחינת אופן השגת המימון, המליצה הועדה על הקמת ועדה נוספת.

מהי הרגולציה המומלצת? בין היתר הצביעה הועדה על התחומים הבאים:

• צורך לחייב את כל היקבים לעמוד בדרישות החוק של רישוי עסקים ולצורך כך, שינוי מדיניות מינהל מקרקעי ישראל בכל הקשור ביקבים קטנים במגזר החקלאי, כך שיותר ליקבים קטנים הממוקמים באזורים חקלאיים לפעול במסגרת חלקות חקלאיות.
• עדכון תקן היין הישראלי, בין היתר על ידי קביעת אזורי היין, דרכי פיקוח על ייצור, יבוא וייצוא יין וקביעת דרגות איכות יין ואופן ההתוויה וחיוב היקבים בהעברת נתונים סטטיסטיים לגורם מוסמך, על מנת לאפשר בניית בסיס נתונים ענפי עדכני.
• גיבוש מנגנון חדש על פיו יינתן ליקבים "רישיון יצרן", כאשר בשלב ראשון עד להשלמת דרישות מוסדות התכנון והבניה, יזכה יקב חדש לקבלת "רישיון מותנה".

כל נושאי הרגולציה עליהם המליצו חברי הועדה הינם אכן בעלי חשיבות רבה ולכל הפחות, יש מקום לדון ברצינות בשאלת החלתם על ענף היין הישראלי ואולם שוב, כמו לגבי הסעיפים הקודמים של דו"ח הועדה, חסרה התייחסות ליישום. מהיכן יגיע המימון? מי יהיה אחראי על היישום? מהם לוחות הזמנים? וכיו"ב. בנוגע לכל אותן שאלות חשובות, המליצה הוועדה להקים וועדת תאום בין משרדית, אשר תעקוב אחר יישום המלצות הדו"ח ותגיש דו"חות מעקב חצי שנתיים. משרדי התמ"ת והחקלאות יסכמו ביניהם את אופן חלוקת התקציבים הנדרשים לפיתוח הענף, בהתאם להמלצות הוועדה. הוועדה אף המליצה שיו"ר ועדת ההיגוי ימונה כיו"ר מועצת גפן היין ומכון היין.

למיטב ידיעתנו, ועדת היגוי כאמור טרם הוקמה והחשש הגדול הוא, שבהעדר התייחסות רצינית ועניינית לשאלת היישום, תשארנה מסקנות הועדה, שהינן חשובות בפני עצמם, על הנייר בלבד, כפי שכבר ארע לא פעם בעבר.

הגדלת היצוא
על מנת למנף ולחזק את הפעילות להגדלת ייצוא היין הישראלי (ובמאמר מוסגר נציין שפעילות כזו אינה מתקיימת כיום למעשה), המליצה הועדה על הכנת תכנית רב שנתית וקביעת תקציב מינימום ומקורות להפעלתה, על חיזוק שיתופי הפעולה בין היקבים למיתוג היצור הישראלי בחו"ל באמצעות מכון היצוא ובשיתוף מועצת הגפן ועל הקצאת חצי מיליון שקלים בשנה על ידי כל אחד משני המשרדים תמ"ת וחקלאות, לפעילות שיווק הענף ואיגום תקציבים לפעילות זו ממשרדים נוספים.

על העדר שיתוף הפעולה בין היקבים שלנו ובפרט, הגדולים והחזקים שביניהם, כתבנו לא פעם וכך גם על העדר המעורבות הממשלתית בשיווק היין הישראלי ככזה. גם בנושאים אילו הצליחה הועדה לאתר את הבעיות והכשלים והצעדים המוצעים על ידה הינם בהחלט בכיוון הנכון, אם כי ספק אם די בסכומים שהוזכרו כדי לקיים פעילות ממשית לקידום ענף היין הישראלי בשווקי העולם. לשם המחשה בלבד, לפני שנים אחדות החליטו 7 היקבים הגדולים של תורכיה, אף היא לא ממש מעצמת יין, להקים ארגון משותף המייצג את סקטור היין ופועל לקידומו. לצורך קידום המיזם, הוחלט להקציב כשלושה מיליון יורו בשנה, כאשר כ 700,000 יורו מתוכם מגיעים מן היצרנים והיתר, מקורם במימון ממשלתי.

תרבות ותיירות יין

הוועדה מצאה כי בישראל חינוך חסר לתרבות יין וחוסר מודעות מספקת בקרב הציבור, לגבי יין ולסגולותיו בתחום הבריאות. הוועדה מציעה להגביר את פעולות החינוך, באמצעות מועצת היין, אך אינה מבהירה מהיכן יבוא התקצוב לפעילות זו.

באשר לתיירות היין, הוועדה ממליצה לבחון הקמת מאגדי יין אזוריים, בצפון ובאזור יהודה, בהיותם אזורי הגידול העיקריים והאיכותיים. מאגדי היין יתמכו ע"י משרדי התמ"ת, התיירות והחקלאות ויפתחו מסלולי תיור, דרכי גישה ושילוט לכל היקבים בתחומם.

לטעמנו, חלק בלתי נפרד מתיירות היין הינו סיווג מחודש של אזורי היין ויצירת דמרקציה במסגרת חקיקה מחייבת. לתעשיית היין אינטרס עצום לקדם את המודעות ליין בתוך המדינה פנימה, באשר מגבלותיה של התעשייה, לא יאפשרו לה לצמוח ולהתרחב על סמך ייצוא בלבד. אלא שאצלנו, הגורמים הרלבנטיים אינם מצליחים ובחלקם גם אינם מעוניינים לשתף פעולה ובמקום זאת, הם מעדיפים כל אחד בנפרד לפרסם את מוצריו שלו, מבלי להבין שפרסום התעשייה כולה כנושא, יגדיל בהכרח את החשיפה כלפיה ובד בבד את מכירותיהם של כלל היקבים. פעילות ממשלתית בתחום זה, אשר תתנה מימון בשיתוף פעולה וקידום תעשיית היין הישראלית כמותג, עשויה להוות פתרון לגישתם הקלוקלת של אותם היקבים.

היש סיכוי לשינוי?
צריך לברך את חברי הוועדה הבין משרדית, אשר בהחלט הצליחו לזהות חלק ניכר מתחלואותיה של תעשיית היין הישראלית ולגבי חלק מן הנושאים, אף להציע פתרונות של ממש. עם זאת, לא ניתן להשתחרר מן התחושה לפיה גם הפעם, אם יהיו בכלל שינויים בשטח, הרי שאלו יהיו מינוריים מאוד. ראשית, כפי שציינו, דו"ח הוועדה לוקה בתחום היישום והמימוש של המסקנות ולא נראה שפרנסי המשרדים הממשלתיים המעורבים בדבר להוטים לפעול על מנת לקדם את הסדרת הענף. שנית, קיים הנושא התקציבי, הנראה רחוק מפתרון. ענף היין אינו מצוי בראש מעייניהם של הפוליטיקאים וגם התקשורת הכללית אינה מקדמת את הנושא, אשר גם במסגרת המחאה החברתית של קיץ 2011 לא זכה לביטוי. מעבר לכל אילו, קיימת בעיית הגישה של התעשייה עצמה ובפרט, של היקבים הגדולים, הדוגלים בגישה של אני ואפסי עוד, אינם משתפים פעולה ביניהם וגם השיווק העצמאי שלהם הינו לרוב חסר ברמה המקצועית.

האם צפוי שינוי? האם ענף היין הישראלי יוסדר בעתיד הקרוב ויעמוד בשורה אחת עם רובן ככולן של תעשיות היין בעולם ובכלל זה במדינות פחות מסודרות מישראל? למרבה הצער, נדמה שרק משבר גדול בענף, כזה שאפשר שאנו מתקדמים לקראתו כיום, עם עודפי הייצור ההולכים ונערמים, יביא הן את אנשי תעשיית היין והן את הממסד הישראלי, להבנה והכרה לפיה אין מנוס מהסדרת הענף ובמהרה. מכל מקום, כפי שמקובל לומר, ימים יגידו.