Photo by form PxHere
זה אחד המרכיבים המרגיזים בהקשר של יין במסעדה: דמי-חליצה. אותו סכום הנקבע על פי החלטה שאין לה שום בסיס אמיתי, רק סוג של "נראה לך" כששאלת על האפשרות להביא יין משלך למסעדה. היום ממש, 12.11.22 הבאתי רוזה של יקב סומק לארוחה עם בני משפחה בקפה זליק בגבעתיים. 50 ₪ דרשו שם ושילמנו רק משום שהחלופה ליין מהמסעדה – תפריט עלוב של כמה יינות ברקן – או 3 בירות היתה כמובן יקרה יותר!. זליק! לא מסעדה תל-אביבית נחשבת / מפונפנת. בדקתי היטב את כל שולחנות המסעדה – אפילו באחד מהם לא נראה גביע יין ולא כוס בירה... אז מה קורה כאן ובכל העולם עם היין מהבית? ראשית, ההסברים:
BYOB or BYO is an initialism and acronym concerning alcohol that means "bring your own bottle" or "bring your own booze" or "bring your own beer".
BYOB is stated on an invitation to indicate that the host will not be providing alcohol and that guests should bring their own. Some restaurants and business establishments (especially in areas where liquor licenses are difficult to obtain) allow patrons to bring their own bottle, sometimes subject to fees or membership conditions, or because the establishment itself does not have license to sell alcohol
Corkage - Establishments that sell alcoholic beverages for on-site consumption, such as bars or restaurants, may also allow patrons to bring their own alcohol. That alcohol is usually subject to an opening fee. Often the rule is limited to bottles of wine, where the fee is known as corkage or a corking fee
ובעברית צחה: במסעדנות, דמי חליצה הם סכום כסף המשולם בתיאום מראש בין הסועדים לבין המסעדה, בתמורה לזכות להביא איתם בקבוק יין, לחלוץ אותו במסעדה ולשתות ממנו בגביעי היין של המסעדה. הכסף נועד לפצות את המסעדה על אובדן ההכנסה הפוטנציאלית מאי-מכירת בקבוק יין ממרתפה ואף על שבר אפשרי של כוסות יין. על-פי-רוב, יהיה סכום זה נמוך יחסית בהשוואה למחירי היינות במסעדה.
לפני שנות דור, בקייפטאון, יצאתי עם עמיתים מקומיים לארוחה במסעדה נחשבת בנמל. ראיתי ששניים מעמיתי נשאו מתלה מיוחד שבו 2 בקבוקי יין. הופתעתי, והסבירו לי בדיוק את מה שכתוב כאן בהסבר. המסעדה, אכן ערכה שולחן עם סוגי הגביעים המתאימים ליינות, כולל שמפניירה ללבן ודקאנטר ליין אדום שהיה שווה את זה.
ו… לא גבתה אפילו ראנד שחוק אחד כדמי-חליצה! ללמדנו שאפשר גם כך. לעומתה, סיור היין של איש הענבים התארח במסעדת מלון La Ponche בעיר הידועה St. Tropez. איציק כהן, הלא הוא יקב רמות נפתלי, הביא גם לארוחה הזו יין משלו. ברור לי לחלוטין שלו אני בעלי המסעדה או האחראי שם באותו יום, הייתי מתכבד להגיש את היין ואף טועם ממנו מעט ולו רק בכדי לשבח אותו וכמובן את איציק. אבל בתום הארוחה, בעודנו מתפנים לאיטנו אל הרחוב, אני רואה את חיים עם החשבון והוא מחייך. נכון שברור מה קרה? המסעדה חייבה דמי חליצה של 60€!!!
בהזדמנות הראשונה כתבתי ב Trip Advisor את דעתי על ה"שערוריה" הזו. אבל נשוב למחוזנו, הנה מה שכתבה יעל שטוקמן ב timeout בדצמבר 2021: 'זה שאנחנו גרים בעיר הכי יקרה בעולם כבר הפנמנו ואף חווים על בשרנו על בסיס קבוע. מה לעשות, זה כואב לנו כל פעם מחדש. לפני כשבוע אכלתי במסעדת a החדשה והמהוללת של יובל בן נריה. היה טעים והכל, אבל תעריף דמי החליצה במסעדה הותיר טעם מריר. הוא ניצב על 85 שקל עבור בקבוק יין אחד. והבאנו שניים. תעשו את החשבון. מבאס'. והיא הוסיפה הדירוג שלה למסעדות-חולצות אחדות:
יקר
שילה (89 ₪) | a של בן נריה (85 ₪) | טאיזו (85 ₪) | ג'ורג' וג'ון (80 ₪) | פרונטו (70 ₪) | כמו כן מצאנו שבברוט לא מאשרים להביא יין.
בינוני
וייס (65 ₪) | מלגו ומלבר (60 ₪) | אנימאר (60 ₪) | Opa (60 ₪) | צ'יקטי (59 ₪)
הוגן
צפון אברקסס (50 ₪) | בר 51 (45 ₪) | הוטל מונטיפיורי (40 ₪) | סנטה קתרינה (40 ₪) | יפו תל אביב (40 ₪) | כמו כן גילינו שהבסטה צדיקה בסדום – שם לא גובים דמי חליצה!
מה כבר ביקשתי, מה כבר אנו חובבי היין מבקשים? תנו להביא את היין מהבית, הסירו את החרפה הזו שמקורה בימים שעברו מן העולם, ותנו לנו כבר ליהנות מהתפריט שלכם – עם היין שלנו. ותטעמו ממנו כמובן.
לחיים בכייף וללא אכזבות-חליצה מביכות!