צילום: דן כרמלי
כשציפי הגננת אומרת משהו לאחיינית שלי, זה קדוש! אין עוררין ציפי אמרה, ציפי יודעת ולא יעזור בית דין. ככה אני מתייחס לאקדמיה ללשון עברית (ירגיעו בבקשה כל מתנגדיה לדורותיהם). ואם האקדמיה ללשון עברית קבעה שיש דבר כזה קיימוּת, או בַּר-קַּיָמָא, אז אני מתייחס לכך בכל כובד הראש. כנראה שכבר בחודש מרץ 2000 (תש"ס), עת התקבלו שני המונחים הללו לחלופה העברית למילה הלועזית Sustainability, סברו חברי האקדמיה כי הרעיון אינו דבר של מה בכך, אלא דבר התופס תאוצה בעולם כולו וראוי לחלופה עברית משלו.
אם כך מהי קיימות, או מהי תפיסת בַּר-קַּיָמָא?
הרעיון נולד כתגובה להבנה שהמהפכה התעשייתית שהחלה במחצית המאה ה 18 ולדעתי מעולם לא הסתיימה, הפרה ומפרה את מאזן הכוחות שבין כדור הארץ ומשאביו ובין בני האדם המכלים אותו. או אם תרצו במילים פשוטות יותר, אם לא נעשה משהו עכשיו כולנו נסבול בעתיד. ועדת Brundtland של האו"ם הגדירה את המונח כבר בשנת 1987 ומאז הוא הבסיס לפיתוח הרעיון: "פיתוח בר-קימא הוא פיתוח העונה על צורכי ההווה, בלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם הם".
במסקנות אותה הועדה נכתב כי במובן הרחב, האסטרטגיה לפיתוח בַּר-קַּיָמָא מכוונת לקידום הרמוניה בין בני אנוש ובין האנושות לטבע. כל זאת בהשראת המשבר הסביבתי של שנות ה 80 של המאה ה 20, אשר ממסדים פוליטיים וכלכליים-לאומיים ובינלאומיים לא יכלו לו.
מדובר באתגר שבבסיסו התחום הכלכלי, החברתי והסביבתי, עליו ממשלות צריכות לתת את הדעת ולא רק ארגונים פרטיים. הנה דוגמא לחלק קטן מהתחומים המקיפים את הרעיון: אנרגיה מתחדשת, חקלאות בת-קימא (Farmculture), בנייה ירוקה, תכנון עירוני, צרכנות מודעת (שכירת מוצרים, רכישת 'יד שניה'), אחריות חברתית ועוד.
עד כמה הרעיון רווח בעולם?
באופן לא כל כך מפתיע העולם המערבי המייצר את הסכנות, גם מודע להן ומחפש פתרונות. ניתן למצוא ברחבי העולם שלל ארגונים העוסקים בקיימות ושלל תקנים ואישורים שמטרתם לסייע בהפיכת ארגון, או מפעל, או מדינה לבַּר-קַּיָמָא. תמצאו הרבה ראשי תיבות וקיצורים אבל אין כאן קיצורי דרך. בין התקנים מופיע גם זה של הארגון העולמי ISO (התקן קרוי ISO 14001/14004). בקליפורניה שבארה"ב, בה קיימים לפחות שני סוגי אישורים SIP, Certified Green, צפויים להפוך כל יקבי אזור היין סונומה לבַּר-קַּיָמָא עד לשנת 2019. בניו זילנד, בה קרוב ל 100% מהכרמים בר קימא, התקן הוא SWNZ אליו הצטרפו בשנת 2012 באופן וולונטרי כ 94% מכרמי המדינה. צ'ילה, ארגנטינה, אוסטרליה ודרום אפריקה גם הן מתגאות במספר ארגונים ובהתעניינות גוברת ברעיון, עד כדי הפיכתם של קרוב ל 100% מיינות דר' אפריקה לבעלי תקן קיימות.
ניקח את ניו זילנד כדוגמא מייצגת להצלחת התהליך. פיליפ גרגן, מנכ"ל ארגון המגדלים הניו-זילנדי, אמר לאתר Scoop כי בשנת 2016, 98% מכרמי ניו זילנד (כ 355 קמ"ר) פעלו על פי עקרונות בַּר-קַּיָמָא בהתאם ל SWNZ וכ 7% מהכרמים פעלו תחת תקנים אורגנים. לא בכדי הציג ארגון המגדלים בפברואר 2017 דו"ח קיימות ראשון מסוגו בניו זילנד. 25 קמ"ר כרמים הופנו לשימור המגוון הגנטי (Biodiversity), הררי תוצרי משנה הנוצרים בכרם וביקב הופנו למחזור, 96% מהיקבים מדדו ותיעדו את השימוש במים וחסכו כמויות מים אדירות, 85% מעובדי היקבים ו 99% מעובדי הכרם השתתפו בהכשרות שונות, 99% מהכרמים השתמשו בשיטות הדברה, שאינן כימיות, על מנת לשלוט במזיקים ומחלות ועוד.
בארה"ב, דווח בינואר 2017, על ידי California Sustainable Winegrowing Alliance - CSWA כי על פי מחקר שערכו השוק הרוכש יין (מסעדות, סוחרים) מתחיל להעדיף יינות המיוצרים בידי יקבים וכרמים בר קימא. נתונים אלו הוצגו ב Unified Wine & Grape Symposium שנערך בסקרמנטו.
בַּר-קַּיָמָא בישראל?
כרמי יקב הרי גליל | צילום: עמית גרון
כן, גם בישראל יש כבר כמה ארגונים העוסקים בקיימות ואפילו משרדי ממשלה נדרשו לנושא לא אחת, אולם אין תקנים או אישורים, ולכן יקב שירצה למשל לאמץ את הרעיון יצטרך לפנות לאחד מהארגונים האמריקנים, כפי שעשו יקב רמת הגולן והרי גליל. נזכיר שכבר בשנת 2013 יוחד כנס היין הישראלי ה 4 בראשות איתי להט לנושא הקיימות ובין הדוברים בו בנושא היו דר' ליאורה שאלתיאל הרפז (מכללת תל חי) והיינן גבי סדן מיקב כרם שבו, שהרצה על "קיימות בכרם בגליל", מי שעושה דברים רבים בשיתוף עם הטבע, גם אם אינו מגדיר את עצמו תחת כותרת.
בראיון שערכתי לפני זמן קצר עם מנכ"לית יקב רמת הגולן היא ציינה כי יקב הרי גליל פנה ביתר שאת והפך את היקב ומרכיביו לבר קימא. "זה לא טרנד אלא אחריות. החלטנו שזו הדרך הנכונה שלנו להתנהל עם הטבע ועם הלקוח" אומר אייל פרנקו, מנהל השיווק של היקב. מהבחינה השיווקית, מדובר על החלפת חומרי הגלם לידידותיים יותר לסביבה, שקיות נייר, בחינה מחודשת של כמות המארזים המוזמנים בכל שנה, החלפת חומרי הניקוי ביקב לחומרים ידידותיים לסביבה ועוד. אחת מגולות הכותרת מבחינתו היא מזיגת יין מחביות. היקב משנע יין בחביות נירוסטה בנפח 10 ליטר ובהן מיכל עם גז חנקן, המאפשר מזיגה ישירה במסעדות, תוך שמירה על היין למשך זמן ארוך וחיסכון של 3,000 בקבוקים בשנה למסעדה. יתרה מזו, ביקב קיים מתקן לשטיפת החביות כך שכל חבית חוזרת ליקב נקייה, מתמלאת מחדש ביין ומשונעת שוב לנקודות המכירה. אין ספק כי יש בכך בשורה כלכלית וסביבתית ואפילו כזו המקדמת את תרבות היין, שכן היא הופכת אותו לנגיש יותר. לדעתי מדובר במהלך כדאי, גם אם אוהבי היין המושבעים יראו בכך "יין פחות ערך".
ומה בכרם? היינן מיכה ועדיה מספר על חיסכון במים, חיסכון כספי אדיר בפינוי שפכים וזבל, חיסכון בסולר ועוד. נראה כי גם אם בחלק מהמקרים קיימת השקעה מסוימת, בטווח הארוך מתגלים חיסכון ותרומה לסביבה. עוד הוא מספר כי בכרם התהליך איטי יותר, אולם ב 400 דונם הכרמים המנוהלים על ידי היקב (מתוך 1,000 סה"כ) ואשר ניטעו מחדש החל מ 2010, ההשקיה מועטה מאוד וזאת בזכות מודל השקיה הצופה את העקה של הגפן. בנוסף, נבנתה תוכנית דישון-קומפוסט רב שנתית, הופסקו ריסוסי עשבייה ועוד.
קריאת השכמה לפני תפילת אשכבה
נראה כי קיימות, או בַּר-קַּיָמָא, אינם דיבורים בעלמא, אלא המציאות החדשה שעלינו כבני אדם ליצור למען הדורות הבאים, גם אם זה נראה רחוק. אם אתם קונים בקבוק שאטו מרגו מתוך מחשבה על 30 השנים הבאות, מדוע לא לחשוב על התנאים בהם תוכלו לשתות אותו: כלכליים, חברתיים וסביבתיים.
המלצתי היא לא להתייחס לנושא בציניות. שווה להעמיק בקריאה על הנושא. אנחנו הרי רוצים שלדורות הבאים ולחיים שסביבם יהיה מה לשתות, לאכול ולנשום. בסדר הזה.
