יפתח לוסטיג וגאיה גאיה  //  צילום: ברונו מוריאלדי

משפחת גאיה הייתה אחת מהחלוצות שהפיצו את בשורת הברברסקו לעולם. האזור סבל במשך שנים מרגשי נחיתות למול אחיו הבוגר ברולו, אך חסרונו היה ליתרונו ובשנות ה 70 של המאה הקודמת היה קל יותר להכניס שינויים בתהליכי הייצור בברברסקו לעומת ברולו, מפני שהסוגיה פחות עניינה את עולם היין. אנג'לו גאיה היה לחלוץ החדרת השינויים הללו, כגון שימוש בבריק (חבית עץ צרפתית), צורת שתילה ורטיקאלית ושינויים נוספים, אך גדולתו תמיד הייתה בתחום השיווק וההפצה. אנג'לו בנה ליקב שם ומיתוג מוכר בעולם כולו, והיה בין הראשונים אשר דרשו מחירים "גבוהים" ליינות. כיום היקב סופג ביקורת קשה על אותם מחירים, אך מניסיוני, בין אם אתם חובבי הסגנון או לא, אין להכחיש את איכותם ואת פוטנציאל ההתיישנות המופלא של יינות היקב.

גאיה גאיה היא הדור הבא ביקב המשפחתי וללא ספק על כתפיה מונח עומס רב בשמירה על השם ואיכות היין. גאיה היא אישה צעירה בשנות ה 30 לחייה, מאוד אדיבה ודיפלומטית, לא פחות מאביה. היא פגשה אותי עם חיוך רחב והובילה אותי לחדר הטעימות הפרטי לקיום הראיון. הראיון לווה בברברסקו SORI SAN lorenzo 1999, ושרדונה GAIA & RAY 2005.

מהם אזורי היין אשר הכי מדברים אליך, ומהי הבשורה של אזור ברברסקו בעולם היין? 

בלי להישמע כמו קלישאה אני אוהבת את יינות גרמניה ובורגונדי מפני שבאזורים הללו הזנים והיינות משקפים את הטרואר בצורה הטובה והברורה ביותר. זהו גם הייחוד של ברברסקו, מפני שהנביולו הוא זן ענבים ייחודי, אשר בדומה לפינו נואר וריזלינג, מעביר את הייצוג של המקום בצורה המושלמת. עם זאת, אנחנו ביקב מעוניינים להוסיף נופח עם זנים בין לאומיים. אני מאד אוהבת שרדונה כשהוא עשוי טוב, כשהוא מינראלי ומשקף את הטרואר.

האם יש יין של יקב גאיה, או שנת בציר ספציפית שאת אוהבת במיוחד?

יש לי חווית שאני זוכרת במיוחד. כאשר חייתי בסן פרנסיסקו אני וחברי היינו מקיימים ערבי טעימה. ערב אחד לפני שובי לאיטליה, כאשר הייתי קרועה בין הגעגועים לבית השקט והאהבה לעיר הגדולה והרועשת חבר הביא לטעימה את היין שלי - ברברסקו 1989. היין החזיר אותי מיד לגבעות של ברברסקו ועזר לי להחליט על כיוון חיי. מאז ועד היום 1989 היא אחת השנים האהובות עלי.

איך היית מגדירה את בציר 2014?

הבציר היה קשה אבל אני ממש מרוצה מהתוצאה. הברד בספטמבר השמיד 50% מהייבול שלנו ב cerquio cru בברולו. למרות שהבציר התעכב ב 3 שבועות, הפריחה המוקדמת הצליחה להציל אותו, וההבשלה של הנביולו הייתה טובה.

כיצד המשבר הכלכלי והשינויים בשווקים המסורתיים השפיעו על היקב?

השוק האמריקני מאד השתנה בשנים האחרונות. למשבר הייתה השפעה רגעית, ירידה של 25-20% ביצוא ב 2009, אך כבר ב 2010 השוק החל להתאושש וב 2013-2012 כבר שברנו שיא. זה נכון שהשוק השתנה מאד בשנים האחרונות, אבל לדעתי השינוי אינו משפיע ישירות עלינו מפני שאנו מגדלים נביולו שתמיד היה סגנון נישתי. אם כבר אז השוק התבגר והוא יותר טוב לנו כי האמריקנים גילו את האלגנטיות ביין וכבר לא מחפשים "פצצות פרי" כמו פעם.

איפה את רואה את עתיד השיווק של היקב? 

צפון ומרכז אירופה מאד מעניינים אותנו, מפני שאני מאמינה שהשוק הזה יכול לגדול לכיוון הזה תחת מטריית השוק האירופי המאוחד. גם השוק היפני מאד מעניין אותנו, ומן הסתם אנחנו עובדים גם עם סין, הודו ורוסיה אבל השוק שם מאד מבולגן ועדיין יש קושי להתמודד אתו. היין בסין הוא עדיין סמל סטאטוס, והתפיסה היא יותר ליוקרה שבמוצר ופחות ליין עצמו.

השוק הסיני גם השתנה רבות בשנים האחרונות. עד לפני כמה שנים שוחד של פקידים היה מתבצע באמצעות יינות יוקרה, מה שגרם לזינוק מחירים של היינות הגדולים. הרבה מהיקבים בבורדו למשל החלו למכור בעיקר לשוק הסיני, וזנחו את המפיצים הוותיקים שלהם. כיום, לאחר שהשלטון סגר את פרצת החוק, גם השוק וגם המחירים התמתנו ויקבים שזנחו את המפיצים שלהם מתקשים להתאושש.

מה היא אסטרטגית השיווק של היקב, וכיצד את מתאימה אותה לכל שוק?

אסטרטגית השיווק שלנו תמיד הייתה מאד פשוטה - אנחנו מייצרים יין טוב עם יכולת יישון. אנחנו נותנים ליין לדבר בשבילנו, ועומדים מאחורי המוצר. אנחנו אוהבים להתמקד במסעדות מובילות בכל שוק, ולחלק את היין באופן אסטרטגי כך שלעולם לא נמכור את כל התכולה שלנו למקום אחד.

כיצד את מתייחסת לטרנד היין הביולוגי והביו-דינאמי שצמח בשנים האחרונות?

הטרנד של הימנעות ממניפולציות וכימיקלים הוא מבורך בעיני כמובן. הטרנד מאד חזק כיום והוא מוביל לשינויים נרחבים, אבל יש להם גם צד רע. כל מהפכה היא מטוטלת, ותנועה קיצונית מדי יכולה להוביל גם ליין פגום או לא מאוזן. המהפכה בפיאמונטה בשנות ה 70 למשל הובילה ליינות נקיים, אך גם לפעמים ליינות שהיו עמוסים מדי בעץ ולא אלגנטיים כלל. החשש שלי משיטות כמו ביו-דינאמי זה "הפרוטוקול", אני לא אוהבת שאתה מתגאה במתכון, ייצרן צריך להתגאות ביין ולמכור אותו ולא את השיטה.

כיצד את רואה את "המהפכה הפמיניסטית" בסקטור בשנים האחרונות? 

גאיה לא ממש הסכימה איתי על הטענה כי זה משהו חדש: "נשים תמיד היו חלק חשוב בתעשייה הזו, אחרי הכל מדובר על עסק משפחתי. היום התפרסם מאמר שטען כי אחד מכל שלושה יקבים באיטליה נשלט ע"י אישה".

במהלך השנים האחרונות יקב גאיה סובל מביקורות על מחיריו בשוק ועל ה"מודרניות" של יינותיו. אני חושב שהביקורת מעט מוגזמת. לעניות דעתי יינות היקב ייחודיים ובעלי פוטנציאל התיישנות מוכח. היינות מפגינים איכות וניקיון יוצאים מן הכלל באזור, למרות שהגדרתם כמודרניים נכונה לדעתי ולמרות שאני נמנה עם אסכולת אוהבי היינות המסורתיים. במקרה של גאיה אני לא רואה ב"מודרניות" של היין פגם מפני שהם מאוזנים, לא מפוצצים בעץ ובעיקר מפני שהיין אינו "שבלוני" ומשעמם, הוא תמיד נותן חווית שתייה ייחודית ומרשימה.

הקושי האמיתי של היקב הוא במיתוג הגבוה שלו. אני יודע שזה נשמע מעט מוזר, אך במקרה של גאיה היקב הוא קורבן של הצלחתו השיווקית. בסופו של יום מדובר על יקב לא קטן שמייצר - 400 אלף בקבוקים בשנה (מ 3 יקבים: אחד בפיאמונטה ועוד 2 בטוסקנה). בכמות כזו קשה להצדיק את המחיר הגבוה של היינות. ליקב קטן, המייצר פחות מ 100 אלף בקבוקים בשנה, יותר קל להצדיק מחירו הגבוה רק בזכות נדירותו, אך במבט נוסף אני טוען שהייחודיות היוצאת מן הכלל של גאיה באזור ברברסקו שווה ואף מתעלה על רוב, אם לא על כל, היצרנים הקטנים.

לסיכום, גיאה היא אישה צעירה וחזקה אשר עומדת בראש אחד היקבים החשובים והטובים באחד האזורים המעניינים והנחשבים בעולם. היא ללא ספק הבת של אביה: ממולחת, נעימה ולא פראיירית של אף אחד. מה שבטוח הוא שהמסורת והאמירה של משפחת גאיה מובטחים לעוד שנים רבות.