משבר הכלכלה העולמי הקפיא במעט את ייצור ומכירת השמפניה, אך עזר ליצרני המבעבעים הזולים מאיטליה, בייחוד לסגנון הפרוסקו, וכך השוק נפתח לחלופות במחיר שווה לכל נפש. מכירת היינות המבעבעים האיטלקיים הסתכמו ב-2010 באיזור ה-380 מיליון בקבוקים, והצליחו לעבור את מספר בקבוקי השמפניה בכ-10 מיליון.

המשחק של צרפת נגד איטליה

בעוד רבים מאיתנו חושבים ששמפניה זה שם כללי ליינות מבעבעים, זה כלל לא נכון. כל שמפניה היא יין מבעבע, אבל לא כל יין מבעבע הוא שמפניה. המונח שמפניה מוגן בחוק ובהסכמים בינלאומיים ויכולים להשתמש בו רק יצרנים במחוז שמפניה שבצרפת, העובדים על-פי תהליכים מאוד מוקפדים הנקראים: השיטה המסורתית Methode Traditionnelle, בה אחד מעמודי התווך מכריח אותם כי תסיסה שניה תתרחש בבקבוק. לארץ מגיעים מספר גדול של מותגי שמפניה, ביניהם: לורן פרייה, דרפייה, וו קליקו, פיפר היידסיק, בילקאר סלמון, דום פריניון ועוד ועוד.

צרפת נחשבה עד כה כיצרנית היינות המבעבעים הגדולה ביותר בעולם, ויצרה בשנת 2010 כ-504 מיליון בקבוקים של יינות מבעבעים (רק חלק מן היינות שמפניה). גרמניה זינבה עם 420 מיליון בקבוקים וספרד עם 204 מיליון בקבוקים (מתוכם כ-39 מיליון קאווה). בהשוואה, ארצות הברית יצרה רק 96 מיליון בקבוקים, וישראל הרחק הרחק מאחור עם מספר צנוע של כ-1.5 מיליון בקבוקים מבעבעים.

אך היריבות הגדולה בין איטליה לצרפת, בה האיטלקים עברו השנה את צרפת ב-10 מיליון בקבוקים, קיימת מזה שנים רבות - הצרפתים טוענים כי הם שמים דגש על איכות, ואילו האיטלקים מתמקדים בכמות. לגבי דבר אחד אין ספק - היינות האיטלקיים זולים יותר. מחיר בקבוק באיכות בינונית עד גבוהה של מבעבע איטלקי, כגון פרוסקו או ספומנטה, נע בין 20 ל-100 שקל, והבקבוקים האיכותיים ביותר, יעלו עד 280 שקל, מחירה של השמפניה הזולה ביותר הנמכרת כיום בישראל.

כאמור, המשבר הכלכלי נתן הזדמנות ליינות המבעבעים האיטלקיים, והייצוא עלה ב-17% במהלך 2010. גורם נוסף, רוסיה ממשיכה לצבור הון, וכך גם ייבוא היינות מאיטליה קפץ ב-166%.

ארץ נהדרת

שמפניה בשעת מנוחה

בישראל לא קפאו על שמרי היין. שר האוצר, יובל שטייניץ, הבחין כי העם בציון אוהב יינות מבעבעים, ובשנים האחרונות אוהב מאוד. התחלנו לצרוך כמות נכבדת של קאווה ב-2008 (483,300 בקבוקי קאווה, לעומת 319 אלף בארגנטינה ו-302 אלף בפולין). בשנת 2009 כבר הגענו ל-973,161 בקבוקי קאווה, וב-2010 המספרים עדיין לא פורסמו, אך סביר להניח ששוב

המספרים הכפילו עצמם. כך גם התאהבנו ב-פרוסקו המגיע מאיטליה - 40 אלף בקבוקים בשנה האחרונה, ולא נספרו כאן ייבוא של פחיות פרוסקו, וכמות עצומה של משפחות מבעבעים איטלקיים כמו למברוסקו, ספומנטה, מוסקטו וכדומה.

בשל כך, שר האוצר קיבל החלטה כי המס על יינות מבעבעים יעלה. עד כה המס עמד סביב ה-75 אגורות לבקבוק. מעתה, ינואר 2011, המס ייקר כל בקבוק מבעבע בכ-2.81 שקל. האם זה ישפיע עלינו הצרכנים? כן, אם אתם רוכשים בקבוקים זולים. יין מבעבע שעלה עד כה 20 שקל, יעלה לאחר מיסוי, מע"מ ושאר תוספות כ-27 שקל. ביינות היקרים, המחיר לא ישחק משמעותי יותר מדי. כמה תרוויח הממשלה? לא נדע בדיוק בשלב זה, אך מי שחישב זאת במשרד האוצר - סובר כי הדבר בהחלט יהווה מס שיניב כמה מיליונים טובים לממשלה. 

יין כחול לבן

גם בקרב היצרנים המקומיים ישנה פריחה בייצור יינות מבעבעים. יקבי תשבי, כרמל, פלטר ואפילו בנימינה, כולם מייצרים יינות מבעבעים. לפני כשבועיים השיקו יקבי רמת הגולן את היין המבעבע בשיטה המסורתית ירדן, בלאן דה בלאן 2005. יין מבעבע שנעשה בשיטה המסורתית, והוא לבן בן לבן (בלאן דה בלאן), פירושו: יין העשוי מענבי שרדונה בלבד.

כאמור, המבחר בארץ – של הייצור המקומי וכן של היבוא, גדול וממשיך להתרחב מדי יום. ישראל, הנחשבת כמדינה חמה, מתאימה לקהל החובב יינות מבעבעים. היין יודע לצנן יינות חמימים, אך לתת את המצב רוח גם בימים הקרירים ביותר. בואו נקווה, שהמחירים ימשיכו להישאר שפויים, גם בשנים הקרובות.