צילום: שלמה גרדמן

במאי האחרון הוזמנתי לוולנסיה, ספרד, כדי להשתתף בחתונת בתה של ידידה קרובה המשמשת כנשיאת הפעילות האירופית של אחד מהקונצרנים הגדולים בעולם ההיי-טק.

"כשתגיע לוולנסיה תגלה שגם אצלנו עושים ינות משובחים", טרחה ידידתי הספרדיה לציין בגאווה. "אדאג שתטעם כמה מהם". לקראת ביקורי טרחה לחבר אותי ואת רעייתי עם זוג חברים מקומים שפינו בשבילנו את היום שלפני החתונה וביחד יצאנו לסיור בכמה מהיקבים המקומים. "סעו לאוטיאל רקנה" (Utiel Requena) פסקה ידידתי ולא טעתה. מכל איזורי הכרמים המקיפים את מחוז ולנסיה, אוטיאל רקנה נחשב לטוב ביותר לגידול ענבי יין. ואכן תנאי מזג האויר והקרקע אידאליים לגידול יין. האיזור ממוקם על רמה בגובה 700 מטר מעל פני הים, הנמצאת מערבה לעיר ולנסיה ומרוחקת כ 70 ק"מ מחופי הים התיכון. רבים טועים לחשוב כי מדובר באיזור חדש  לגידול יין, אך ממצאים ארכיאולוגים הוכיחו כי כבר במאה השביעית לפני הספירה (!) גידלו ענבי יין באיזור זה והוא גם הראשון בעל סיווג Denominación de Origen) DO) בספרד. עד לאחרונה ניצלו חקלאי האיזור את תנאי הגידול האידאליים ליצור יין זול בכמויות גדולות וזו התדמית שדבקה בו, אך כיום כאשר חלק מהגפנים הן בנות 90 או 100 שנה מצליח דור חדש של יננים מקומים לייצר מהם ינות איכות.

יצאנו מוקדם בבוקר מוולנסיה היפה ולאחר כ 45 דקות על "אוטוסטרדה" רבת מסלולים וכמעט שוממת ירדנו במחלף שליד העיר Utiel אל כביש צר וקצת משובש. הכביש המתפתל הוביל אותנו לעיירה בשם המפתיע... רומא (מזכרת רבת שנים מתקופת שלטון הרומאים באיזור). כמה קילומטרים דרומה משם, בלב הכרמים ראינו שלט Bodegas Vegalfaro והבנו שהגענו לתחנה הראשונה. 

VEGALFARO

יקב VEGALFARO  //  צילום: שלמה גרדמן

בפתח היקב קיבל את פנינו רודולפו וליינטה גרסיה. במבט ראשון קשה היה לדמיין שהאדם הלבוש כאיש עסקים מכובד ובפיו אנגלית רהוטה הוא חקלאי מקומי העוסק ביצור יין. רודולפו נראה דומה יותר לעורך דין בכיר מאשר לחקלאי המבלה את רוב ימיו בין כרמים וחביות יין. אבל אז רק יכולנו לנחש מי עומד מולנו. הסיפור המלא של רודולפו התגלה אחרי שהאוירה התחממה ולאחר שכבר לגמנו כמה מהיינות המפתיעים שלו. בחדר הטעימות בעל חלונות הזכוכית הענקיים המשקיפים על כרמי המרלו שלו, התעקש רולודפו להתחיל את הטעימה ב CAVA שהוא מייצר.

בארץ אנחנו רגילים ליינות CAVA מתקתקים הנמכרים בכ 30 ₪, אך כאן מדובר ביין שנעשה בשיטות המסורתיות של שמפיין וטעמו מפתיע מאד לטובה. 

CAVA Brut Nature Reserva
צבע: צהוב בהיר, קש, צלול.

אף: ניחוחות של לימון ואשכוליות, פריחת תפוזים ויסמין.

פה: בועות קטנטנות ועדינות עם טעמים של לימון, תפוח ירוק, אגס ובננה; בטעימה נוספת הרגשתי גם טעמים שניוניים של חמאה, שומר ואניס. חומציות נכונה המחליקה היטב בחיך עם סיומת ארוכה ומאד נעימה יצרו CAVA מושלמת והייתה זו פתיחה מצוינת ליינות שטעמנו בעקבותיה.

אז גם התפנה רודולפו לספר לנו כי בצעירותו למד עריכת דין ורק לאחר שכבר סיים לימודיו ועסק במקצוע הרגיש ש"הגפנים קוראות לו" ושב לספסל הלימודים כדי ללמד אנולוגיה. הסיפור של רודולפו נשמע לא שגרתי, אך לאחר ששמענו את סיפורו הדומה להפליא של טוני סריון (Toni Sarrión), אליו עוד נחזור בהמשך, הבנו שהשינוי העובר על צעירי האיזור קשור בשינוי בתפיסת הייננות במקום.

נחזור ליקב VEGALFARO. רודולפו, המודע לחוסר ההכרה באיכותן של ינות ולנסיה הציג בגאווה כמה מהציונים המחמיאים להם זכו ינות היקב ממבקרי יין נחשבים בעולם ואף טרח לציין כי היקב שלו הוא יקב אורגני. בשלב זה הציע רודולפו כי נטעם את השרדונה שלו. ענבי השרדונה גדלים באחוזת Pago de los Balagueses שהיא האחוזה המרכזית בה נמצאים כרמי היקב. כאן למדנו מושג חדש והוא Vinos de Pago כלומר יין המגיע מאחוזה יחודית שאינה נמצאת באיזור המוגדר כ DO. כיום יש בסה"כ כ 14 אחוזות דומות בכל ספרד ופחות ממחציתן באיזור אוטיאל רקנה. ב Pago de los Balagueses מגדלים ענבים מזני השרדונה, סירה Garnacha Tintorera ומרלו. 

Chardonnay 2016
צבע: צהוב-זהב.

אף: זר פרחים, וניל וריחות טרופים של פירות צהובים כולל מלונים ואננס.

פה: הרבה עץ, וניל, חמאה ומלון, אבל עדיין חומציות גבוהה שגורמת לתחושה ששתינו את היין מוקדם מדי.

יין נחמד עשוי 100% מענבי שרדונה, אך לא מרשים במיוחד.

יקב VEGALFARO  //  צילום: שלמה גרדמן

הגיעה השעה לעבור ליינות האדומים ולהכיר מקרוב את זן הבובל. היינות המשובחים והמיוחדים ביותר מאוטיאל רקנה עשויים מ'זן הבית' של האיזור הלא הוא הבובל (Bobal). הבובל בעל הקליפה הכהה מכיל כמות גדולה של אנטי-אוקסידנטים. למרות אלמוניותו היחסית, מדובר באחד הזנים הנפוצים ביותר בספרד. שנים רבות השתמשו בבובל כמרכיב מיעוט לזנים הספרדים הידועים יותר כמו הטמפרניו והגרנאש. כיום, יותר ויותר יצרנים פונים ליצור בובל זני שהינו זן סמיך ולעיס עם מאפיינים של שוקולד ופירות יער מיובשים. קליפה עבה, הבשלה מאוחרת ועמידות בפני התייבשות הפכו את הבובל לזן שמאוד מתאים למזג האוויר היבש של אוטיאל רקנה. השם בובל נובע מהמילה הלטינית bovale, כלומר שור ומתייחס לעובדה שהענב דומה לראש שור. רמת החומציות הגבוהה של הזן מאפשרת ייצור מגוון ינות, כולל רוזה ויין נתזים. גם בצרפת ובסרדיניה מגדלים בובל המשמש בד"כ לבלנדים. 

CAPRASIA Bobal Merlot
צבע: אדום בהיר.

אף: מתובל, פלפל ירוק ודודבנים בשלים.

פה: מורכב, דובדבנים, תות שדה, מעט מרירות הנובעת מטאנים בולטים. חמיצות טובה וסיומת ארוכה יחסית.

יין אדום העשוי 85% מענבי בובל ו 15% מרלו. הבובל הוא אכן זן בעל נוכחות, עשיר בארומות ומורכב מטעמי פרי ותבלינים.

CAPRASIA  BOBAL Crianza Anfora
צבע: אדום ארגמן.

אף: תבלינים, פלפל שחור, מעט טחב.

פה: פלפל ירוק ורענן בצירוף שזיפים בשלים יוצרים טעמים מענינים בפה. למרות גילו הצעיר היין טוב, מאוזן ומתאים לשתיה.

יין זני מענבי הבובל ומסדרת האיכות של היקב ה CAPRASIA. היין התיישן 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ועוד 5 חודשים בכדי אמפורה של 150 ליטר. 

Pago de la Balgueses – Garnacha-Tintorera Merlot 2015
צבע: אדום ארגמן.

אף: פירותי, דובדבנים בשלים ותבלינים עם מעט ריח קלוי.

פה: מזכיר 'בלנד בורדולזי', עירוב של פירות בשלים ורוטב בלסמי עם תבלינים וליקריץ.

עוד יין מאחוזת Pago de la Balgueses המורכב מבלנד מעניין של 85% גרנצ'ה (הנקרא כאן גם אליקנטה) ו 15% מרלו.

Pago de la Balgueses – Syrah 2014
צבע: אדום כהה עם קצת סגול.

אף: ארומטי, תבלינים, רוזמרין, עם רמזים לשומר ואניס.

פה: טעמי פרי עשירים של אוכמניות, דובדבים שחורים ותפוח עץ מקורמל.

יין עשוי ענבי סירה, שאף הם גדלים באחוזת היקב. היה זה אחד הינות המענינים של היקב ואולי הטוב שבטעימה.

קשה היה להיפרד מרודולפו ויינותיו המעניינים, אך ידענו שמחכים לנו כבר ביקב מעניין נוסף והזדרזנו להגיע לאחוזת אל טראצו (El Terrerazo), בה נמצא יקב Mustiguillo .El Terrerazo היא האחוזה הראשונה שקיבלה בשנת 2011 מעמד של VP - Vino de Pago וזמן קצר אחריה הוענק המעמד המיוחד גם ל Pago de Los Balagueses של יקב VEGALFARO.

MUSTIGUILLO

יקב MUSTIGUILLO  //  צילום: שלמה גרדמן

טוני סריון (Toni Sarrion) הוא יינן ומהפכן. הוא נולד למשפחה שעסקה בענף הבנייה ולמרות שכבר בצעירותו רצה ללמד אגרונומיה, הוא נשלח אחר כבוד ללמוד מנהל עסקים, עבד בענף הבנקאות והריהוט ואח"כ הצטרף לחברת הבניה של אביו. אך טוני נמשך דווקא לתחום היין, הוא חזר לאוניברסיטה כדי ללמד אנולוגיה ובשנת 1999 הקים יקב משלו בחווה המשפחתית ב Requena. יחד עם ההחלטה על הקמת היקב, החליט לפתח את זן הענבים המקומי – הבובל, עד שהפך לשגריר של ינות הבובל בעולם. טוני מגדל את גפני הבובל בשיטות המשלבות גידול מסורתי ללא השקיית הגפנים, יחד עם טכניקות טיפוח חדשניות. הוא מקפיד על גידולים אורגניים השומרים על החי והצומח באחוזה.

בשנת 2006 החל טוני לבצע ניסויים עם זן ענבים ירוקים הנקרא Merseguera, זן נדיר יחסית האופייני רק לאזורים ולנסיה, אליקנטה ו Jumilla. לאחר ארבע שנות ניסויים החליט לגדל את גפני ה Merseguera באחוזת CALVESTRA בכרמים אקולוגים הנמצאים בגובה 900 מטר (מהכרמים הגבוהים באזור). טוני מצליח לייצר יין עם טעמים מיוחדים המשלבים ארומות של פירות טרופיים, טעמי לימון ואשכולית נעימים. אחרי סיור קצר בכרמים שערכה לנו ורוניקה, האחראית על הביקורים ביקב התחלנו לטעום מיינותיו. 

Mestizaje 2016 White
צבע: בהיר מאד כמעט שקוף לגמרי.

אף: דבש, מתקתק, ריחות טרופיים.

פה: אננס, משמש, פרחוני, לימוני, קליל, נעים וכיפי ליום קיצי.

היין התיישן רק במיכלי נירוסטה והוא  מורכב מ 60% Merseguera עוד 20% ויוניה ו 20% מלווזיה. 

Finca Calvestra Merseguera 2016
צבע: לבן נוטה לצהוב.

אף: טרופי, ליצ'י, פרחים לבנים, דבשי. ארומות של לימון ונקטרין.

פה: מתקתק, מיוחד (לא טעמתי כזה טעם בעבר), חמיצות נעימה ומאד עדינה.

יין זני העשוי כולו מענבי ה Merseguera. יותר מורכב ומיוחד מהיין הראשון ועשוי מהענבים הטובים ביותר המגיעים מהכרמים הנמצאים בשיפועי ההר. לאחר תסיסה עבר היין יישון בחביות בורגון במשך 12 חודשים. היין זכה לביקורות אוהדות מאד ממבקרי היין ובראשם "כוהנת היין" ג'נסיס רובינסון. מדריך היין Peñin נתן למהדורת 2014 שלו את הציון 94 - הגבוה ביותר מכל היינות הלבנים מאזור הים התיכון. היין מתאים ליישון ויהיה טוב לשתיה גם בעוד 6-8 שנים. 

Mestizaje 2016 Black
צבע: אדום כהה, נוטה לסגלגל חציל, אך נראה צעיר ורענן.

אף: תבלינים, פלפל שחור ושזיפים שחורים.

פה: פירות אדומים עם מעט טעמים קלויים. יין עם גוף מלא ומורכב עם טעמי אוכמניות ועשבי תיבול. יין מרשים עם סיומת ארוכה ומענגת.

זהו היין החדש ביותר של היקב ועשוי מבלנד של שלושה זנים: 85% בובל, 11% סירה, 4% גרנצ'ה.

התיישן 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין צעיר, אך בהחלט מענין. 

יקב MUSTIGUILLO  //  צילום: שלמה גרדמן

La Garnacha 2016
צבע: אדום סגלגל.

אף: ריח פירות עם מעט ירקרקות.

פה: שזיפים שחורים, משמש ואגס המשרים על היין מתיקות נעימה, אך עם טיפת חמיצות גבוהה שטרם התאזנה, ככל הנראה מאחר ומדובר ביין צעיר מדי לשתייה .

יין העשוי מענבי הגרנאש או הגרנצ'ה (Garnacha) כפי שהם מכונים בספרד. טוני החליט לייצר יין זני ומעניין הגדל על אדמת אבן חרסיתית. היין מיוצר רק בשנים טובות ועשוי 100% מענבי גרנצ'ה. יושן 10 חודשים בחביות קטנות של עץ אלון צרפתי. 

Finca Terrerazo VINO DE PAGO 2015
צבע: אדום ארגמן עמוק.

אף: תבלינים, עם שזיפים אדומים ודובדבנים בשלים (שחורים).

פה: מורכב ועשיר בטעמי פירות אדומים ושחורים, חמיצות מאוזנת וטאנינים עדינים, אך כאלה שיחזיקו את היין עוד הרבה שנים. היין עשוי 100% מענבי בובל מהחלקות הטובות ביותר של היקב, בהן נמצאות גפנים בני 100 שנה הנותנות מעט יבול, אבל מאד איכותי. היין יושן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.

עזבנו את יקב MUSTIGUILLO בדרכנו לארוחת הצהריים במסעדה מקומית, שם הזמנו את הפאיאה המקומית שהוכנה במיוחד לכבודינו וצלעות כבש - מנה מאד פופלארית באיזור. בסיום הארוחה החלטנו לנהוג כמנהג המקומים ונסענו לסייסטה קצרה במלון שבוולנסיה.  

את הערב בילינו בבר יין –מסעדה בשם Bisbe הממוקמת בעיר העתיקה של וולנסיה וידועה בתפריט היינות העשיר שלה. לצד מבחר מנות קטנות וטעימות ממטבחו של השף המקומי וביחד עם כמה חברים שהצטרפו אלינו, טעמנו עוד כמה ינות מקומיים: 

Celler del Route, Cullerot 2017
צבע: צהוב בהיר.

אף: טרופי חזק, אננס, אשכוליות.

פה: אשכולית אדומה, תפוח ירוק, דבש וקצת מרירות נעימה.

יין עדין, מלא פרי טרופי מתקתק וחנפן, עשוי מבלנד של הזנים: מקבאו, מלווזיה ועוד זן מקומי לא מוכר בשם Verdil מאזור העיר ולנסיה. משמעות שמו של היין בולנסיאנית הוא "ראשון" והוא היין הראשון של היקב שיושן באמפורות (כלי חרס גדולים שחזרו לאחרונה להיות פופולאריים ליישון יין).

Cerro Gallina - Bobal 2014
צבע: אדום כהה.

אף: שזיף אדום, אוכמניות שחורות ומעט חומץ בלסמי.

פה: יין בעל גוף מלא, עם טעמים של קרמל, שזיפים שחורים, צימוקים ודובדבנים. עגול, קטיפתי ומוכן לשתייה.

היין מגיע מ Cerro Gallina - יקב קטן ואיכותי הנמצא באוטיאל רקנה ונקרא על שם כרם הגפנים שלו. הבעלים והינן הוא סנטיאגו ורניה (Santiago Vernia) המייצר בעיקר בובל מגפנים בוגרות בנות 60-90 שנה בכמיות של 5,000-10,000 בקבוקים בשנה בלבד.

אחרי הארוחה אנחנו ממהרים לכיכר הבתולה כדי להשתתף בחגיגות הענק לכבוד הבתולה מריה, הפטרונית של וולנסיה. אלו חגיגות מסורתיות הנערכות מדי שנה בכיכר הגדולה העמוסה עד אפס מקום במאות זוגות של רקדנים מקומיים בתלבושת ססגונית מסורתית הרוקדים לצלילי תזמורת עיריית וולנסיה. אחרי חצות אנחנו ממהרים למלון כדי להספיק לישון כמה שעות לפני החתונה המחכה לנו למחרת בצהרייים. יומיים אחר כך אנחנו כבר במטוס בדרך לישראל, עם כמה בקבוקי בובל במזוודותינו. לאחר שהמטוס נוסק לשמיים אני מתרווח בכסאי ומנסה לעכל את כל החוויות שעברנו. המסקנה המידיית היא שטוב שיש לי חברים בוולנסיה, כי בזכותם גיליתי איזור יין מרתק וזן ענבים לא מוכר בשם בובל, שאני בטוח כי עוד נשמע עליו רבות.