הגמד הירוק

פטי ורדו (בתרגום חופשי: ירוק קטן), זן ענבי יין בעל גרגיר קטן, צבע עז ומאפייני בשומת עוצמתיים, דווקא אינו מן הבולטים בזכות עצמו בתעשיית היין העולמית, כי אם בזכות היותו נער הליווי של ממסכים, שהידועים בהם הם אלו של מחוז בורדו שבצרפת.

מקורותיו של הזן הינם בגדר השערה ומשפחתו ככל הנראה מוכרת לנו, אלא שהוריו הגנטיים טרם נחשפו. בספר Wine Grapes מאת ג'נסיס רובינסון ואחרים, מסווג פטי ורדו תחת משפחת ה Carmenet (שם נרדף ישן באזור מדוק לקברנה פרנק, וגם השם שניתן למשפחת ענבי היין בשנת 1948, בבורדו). מוצאו, כך מסופר, ככל הנראה מהכלאה של ענבי פרא באזור הפירנאים האטלנטיים השוכן דרומית לבורדו. במקור מידע אחר, אף מועלית השערה כי אחד מאבות הזן הוא זן הענבים העתיק Balisca אשר הובא על ידי היוונים או הרומים אל אזור אלבניה. להשערות אבות רבים, לפטי ורדו הפתרונים.

המאה ה 18 הייתה תקופה של שגשוג עבור הפטי ורדו והוא היווה אחד מזני הענבים החשובים יותר, בדגש על אזור מדוק. אולם שתי קטסטרופות שפקדו אותו במהלך המאות ה 18 וה 20 הורידו אותו מגדולתו עד כדי הפיכתו שולי. בשלהי המאה ה 19 חלק ניכר מגידולי הפטי ורדו בגדה השמאלית נעקרו בשל מחלת הפילוקסרה ומה שנותר חוסל בשנת 1956 עת פקד את בורדו קיפאון עז והרסני. כיום הזן פופולארי יותר באיזור מדוק ועיקרו נטוע בגדה השמאלית.

פטי ורדו הגדל באזור בורדו, ידוע כזן חובב טמפרטורות קרירות בהשוואה לזני בורדו האחרים, אולם באותה מידה רגיש לעקת מים ומבשיל מאוחר יותר מאשר זני הענבים המובילים בבורדו. הזן נוחל הצלחה גם מחוץ לצרפת באזורי יין כמו נאפה וסונומה בארה"ב, צ'ילה, ארגנטינה ואוסטרליה.

הוספת פטי ורדו, המאופיין בקליפה עבה, לממסך, משמעותה תוספת של חומציות, טאנינים, צבע, רעננות ותיבול. בבורדו הזן ידוע כמי שמהווה החלק האחרון המוסף לממסכים וזאת בשל הבשלתו המאוחרת, אולם מתברר שיש גם כמה יקבים יוצאי דופן בהם נפרצה תקרת הזכוכית והפטי ורדו הוצג ביין זני, כך למשל Chateau Moutte Moisin Bordeaux Supérieur המייצר כ 2,800 בקבוקי יין זני, Chateau d'Osmond וגם Chateau Mirambeau Papin.

איך לאלף את הפרא? 

בארץ יש המשתמשים בו כחלק מבלנד, בשל אופיו הדומיננטי, ואילו אחרים העזו והוציאו לאורך השנים האחרונות אל השוק יינות מבוססי 100% פטי ורדו.

שיקי ראוכברגר, יינן יקב טפרברג, מספר: "אנו מגדלים ובוצרים ענבי פטי ורדו למעלה מ 8 שנים, הן מעמק איילון והן מההר המרכזי – הרי אפרים. בשנת הבציר הראשונה, בעודנו חסרי ניסיון עם גידול הזן, קיבלנו רמת יבול גבוהה ויין בעל צבע עמוק ופרי אדום ומרשים. במהלך השנים פיתחנו פרוטוקול גידול המלווה בבחינת משטר ההשקיה, טיפולי נוף לחשיפת האשכולות ורמות יבול לקבלת פרי איכותי.

ראוכברגר, מספר כי גם בישראל, הזן מבשיל מאוחר מכל זני בורדו, אולם במדינה חמה כשלנו הוא מגיע להבשלה מלאה שאינה מתרחשת באופן סדיר במקומות כמו בורדו. הזן המתאפיין בגרגר קטן, עוצמת צבע טובה מאוד, אשכולות קטנים, חוסר רגישות למחלות, פרופיל ארומות של פרות שחורים, תיבלון, ארומות עור ורמה טאנית טובה ובריאה, מהווה כר פורה לשימוש בממסכים ולייצור יין זני איכותי ביותר. עיקר תרומתו של הזן במתן "משקל" בפה – Mid Palate.

רמי נעמן, יינן ובעלים של יקב נעמן, מספר כי כאשר נטע בשנת 2005 את הכרם הגדול שלו בהר יחמור, עדיין התייחס אל הפטי ורדו כפי שמתייחסים אליו בבורדו, כתוספת לממסכים ושתילתו הייתה בשטח מצומצם מזה של זני בורדו האחרים אותם שתל. "בשנת 2006 החלטתי להתחיל ולהתנסות עם פטי ורדו וקברנה פרנק ורכשתי ענבים מאזור בית חורון לצורך הבלנדים... והתחלתי להשתעשע ברעיון לעשות פטי ורדו זני. היה לי ברור שאת הסוס הפראי הזה, הפטי ורדו, יש צורך לרסן ולאלף כדי להפכו ליין זני".

בשנת 2007 הוציא נעמן בפעם הראשונה למכירה, חבית של פטי ורדו (ענבים מבית חורון). "התגובות היו נלהבות. אולם כל זה היה כאין וכאפס לעומת התגובות לפטי ורדו הראשון שהוצאתי מהכרם שלי, כרם הר יחמור ב 2008. עוצמות הצבע והטעם שמתקבלות בעמק קדש הן ללא תחרות!"

האם פטי ורדו נוטה חסד לכל יקב? 

עירית בוקסר–שנק שהשיקה בשבוע שעבר את יין הפטי ורדו בסדרת הסופריור, חושבת בניגוד לנעמן כי ייתכן וזה הזן המסוגל לייצג את ישראל בהיותו זן המפיק "יין טוב לכל רמות המחיר בכל אזורי הגידול בישראל". ליקבי ברקן יש ניסיון עם גידול הזן באזורים שונים של ישראל, אולם כרגע הטרואר שהוכיח את עצמו ביותר הוא זה שמצאו בגליל (עלמה ועמק דישון). יותר מכך טוענת בוקסר-שנק כי דווקא הפטי ורדו מרחף מעל ה"טרנדיות" ומאפשר הצצה ליין מבטיח במיוחד.

יקבי ברקן יצרו את יין הפטי ורדו הראשון שלהם בשנת 2008 וגילו אט אט את השפעת הטרוארים השונים על הזן. אולם 2010 הייתה השנה בה חשפו איכויות מיוחדות יותר בזן אשר הגיע מהגליל. יינני היקב החליטו להניח את היין בחביות חדשות (100%) ובמשך חמש שנים היה כלוא להתבגרות עד אשר התרכך דיו. אגב, לברקן פטי ורדו סופריור הוספו 4% קברנה סוביניון (לא מתוך חשיבה ייננית אלא כמותית). כמותו המוגבלת (6,400 בקבוקים) וה"סקס אפיל" שלו מוכרים אותו תמורת 225 שקלים, לא בהכרח המחיר הנכון עבור היין למרות מורכבותו והעשייה המוקפדת. על התווית מצוין 13.5% אלכוהול (האמנם?), ריחו מתפתח מבוסריות ירקרקה לסיגליות ועשבי תיבול ותחושתו בטעימה הרמונית ומאוזנת. הטאנינים של היין מוכנים ולא מעיקים, תחושות פרי אדום בוסרי כטעמו של שגיב ופטל שחור מלווים כשברקע אותו פלפל ירוק ותבלינים. צבעו, דווקא מפתיע היות והציפייה היא לראות יין אדום כמעט שחור, אטום ואילו כאן מדובר ביין אדום כהה שצבעו צלול.

אולי זהו הטעם הישראלי?

ראוכברגר מספר כי הקהל הישראלי שברובו מעדיף יינות בעלי גוון אדום עמוק, ארומות עשירות ומורכבות של פרי שחור עוצמתי ונוכחות בעלת משקל בפה, יתחבר בצורה טובה מאוד ליין זני שכזה.

נעמן מציין כי בישראל, פטי ורדו מפיק יין עשיר בטעמי יער גשם על פטריותיו, תבליניו וגרגרי היער שבו ולמרות שזהו יין חורפי ו"חם" במהותו, הקהל הישראלי (ולא רק), התאהב "בעוצמתו הרכה (בתנאי שהצלחת 'לאלף' אותו ולרכך את הטאנינים הקשים שלו)". למרות זאת, הוא חולק על הקולות הקוראים להפוך את הזן הזה לזן המזוהה עם ישראל שכן לדבריו על פי האנציקלופדיה הצרפתית לזני ענבים, זן הקברנה פרנק אשר גדל בגליל בעת העתיקה קדם לפטי ורדו.

קשר מעניין בין פטי ורדו של יקב נעמן ובין ישראלי לשעבר המתגורר בעשור האחרון במוסקבה, מביא את אותו ישראלי לשעבר, אחת לחודשיים להנחית את מטוסו הפרטי במנחת מטוסים קרוב לרמות נפתלי כדי לרכוש מספר ארגזים ולקחת אותם עימו בחזרה למוסקבה. "לטענתו זה היין המתאים ביותר לאוכל הרוסי".

כך או אחרת, נראה כי יותר ויותר יקבים מעזים לנסות את הפטי ורדו, אולם לאור כמויות הנטיעות, הניסוי והטעייה, לא נמצא את רובו על מדפי המרכולים, כי אם בחנויות היין המתמחות בלבד בשלב זה, או ביקבים עצמם.