באמצע שנות ה 90 של המאה הקודמת קמה בבורדו קבוצת יצרני יין שהמוטו שלה היה יצור יינות מוכנים לשתייה, בניגוד לסגנון הייצור המקורי של בורדו, אשר תבע מן היינות תקופת התיישנות ממושכת בבקבוק עד אשר הגיעו לשיאם. מרבית חברי אותה קבוצה היו יצרנים קטנים, בעלי יכולות כלכליות מוגבלות, אשר ייצרו את יינותיהם בעיקר באופן ידני בגראז' שליד הבית. כך זכו חברי אותה קבוצה לכינוי "הגרז'יסטים" וסגנון היין שייצרו כונה בכינוי המזלזל משהו:"Vins de garage", ובאנגלית: "Garage wine".
היחס אל יינות הגראז' השתנה מקצה לקצה לאחר שרוברט פארקר דירג את יין הגראז' מבציר 1995 של Château de Valandraud מסנט אמיליון, בניקוד שעלה על זה של יין שאטו פטרוס היוקרתי. במהרה החלו יינות הגראז' להימכר במחירים מפתיעים, שעלו אף על מחיריהם של חלק לא קטן מיינות בתי השאטו הותיקים והידועים ביותר. מלחמת יין זוטא התפתחה בבורדו. שיא הצלחתם של יצרני הגראז' הגיע כאשר בדירוג של שנת 2012 הוקפץ יקב הגראז' פורץ הדרך שאטו דה ולנדרו לדרגת פרמייר גרנד קרו קלאסה בדירוג של סנט אמיליון. רבים טוענים כיום שטרנד יינות הגראז' הבשלים והמוכנים לשתייה הוא למעשה שמשך אחריו יותר מכל דבר אחר את יצרני בורדו כולה, לייצר כיום יינות בסגנון השונה באופן משמעותי כל כך מן הסגנון המסורתי.
יריד היקבים הביתיים ביקב שורק 2016
צילום: באדיבות יקב שורקבישראל קיימים עשרות יקבי גראז' והכינוי אשר נבחר עבורם אצלנו הוא מלכתחילה מעריך יותר: "יקבים ביתיים". מקום המפגש האולטימטיבי עם בעלי היקבים הביתיים ועם יינותיהם, הוא כמובן ביריד היקבים הביתיים השנתי שנערך כבר כעניין של מסורת, בחצר יקב שורק. לא במקרה יקב שורק הוא המארח, שכן יקב ייחודי זה מפעיל גם בית ספר ליין ורבים מבעלי היקבים הביתיים למדו את רזי ייצור היין בין כותלי בית הספר. השפעתם של היקבים הביתיים שלנו אמנם טרם הגיעה למימדי השפעתם של יקבי הגראז' של בורדו ואולם התופעה ההולכת וגדלה אצלנו של ייצור יין על בסיס מקצועי בבית, היא בהחלט תופעה מרנינה ומעודדת שלא ניתן להתעלם ממנה. המקפידים לפקוד את היריד מדי שנה, אינם יכולים שלא לשים לב לכך שאיכות יינות הגראז' הולכת ועולה בהתמדה ולצדה הבגרות בבחירת הזנים וסגנונות הייצור. מרביתם ככולם של היינות הם כאלו שניתן בהחלט ליהנות משתייתם גם בבית.
כבכל שנה, ביקרתי גם השנה ביריד היקבים הביתיים בשורק וגם הפעם לא התאכזבתי. שיחות עם היצרנים הגאים, חדורי המוטיבציה והתשוקה ליין, מגלות מיד שיינות גראז' מייצרים אצלנו לא רק בגראז'. לצד יצרנים אשר חביות היין החליפו אצלם מזמן את מקומו של הרכב המשפחתי במוסך, מצאנו יצרנים המייצרים בגינה, במחסן, במרתף, בממ"ד הביתי ואפילו בחדר מצויד ומקורר במיוחד בקומה ה 20 של מגדל דירות ברמת גן! הפריסה הארצית אף היא רחבה מאוד ומכסה למעשה את קצוות הארץ כולה וגם מקור הענבים חובק את כל אזורי ארצנו, מאזור מצפה רמון בדרום עד רמת הגולן בצפון, מהרי יהודה ושומרון במזרח ועד שפלת החוף במערב. מרבית היצרנים כמובן רוכשים את ענביהם מן המגדלים ואולם אחדים גם מגדלים ענבים בעצמם.
סגנונות היין אף הם מגוונים ובכלל, לא רק ביין מדובר, אלא גם בשיכר מפסיפלורה ופירות נוספים, ערק ובוחא (שיכר תאנים תוניסאי), ברנדי ועוד. באשר ליינות, טעמנו יינות לבנים (מן הזנים שאנין בלאן, סמיון, גוורצטרמינר, ויונייה); יין רוזה או שניים; יינות אדומים לרוב – זניים וממוסכים (הממסך כאן מלשון בלנד ולא מלשון מוסך...) מזנים מגוונים כמעט כמספר הזנים הכהים אותם מגדלים בארצנו: קברנה סוביניון, מרלו, סירה / שיראז, פטיט סירה, מלבק, קריניאן, גרנאש, מורבדרה, פטי ורדו, קברנה פרנק, ברברה, סנג'ובזה ואפילו נביולו; יין בסגנון אמרונה; יינות קינוח בסגנון פורט, קינוח מוסקט, יינות מחוזקים ומיושנים ועוד. הכל כיד הדמיון והרצון של היצרנים.
באם רוויתם מיין וחשקה נפשכם בדבר מאכל קטן, הרי שגם אלו היו בנמצא ולא רק בקרקרים ובבייגלה מדובר, כי אם גם במטבלים גרוזיניים מצוינים מבית יקב זאזא, מאפים קטנים, גבינות ועוד.
בין המציגים היו כאלו שהתרגלנו לפגוש מדי שנה ושמחנו כמובן לשוב ולטעום את יינותיהם, כמו למשל היקבים שאטו שני, קנטרוס, קדמא, ארגוב, קואטרו, גלאי, מבצר עתלית, הסמטה, דני ואחרים, וגם יקבים שלפחות לפי זכרוני, היתה זו להם הופעה ראשונה או שנייה ביריד, כמו למשל שגמי, לואיז, אח"ר בכרם, DH ועוד. אפילו גראז'יסטים שבדרך ניתן היה לפגוש בשורק, אילו הם תלמידי בית הספר ליין של יקב שורק אשר הציגו בדוכן נפרד את יינותיהם. המהירות שבה התרוקנו בקבוקיהם של תלמידי בית הספר היוותה איתות להצלחתם של היינות הביתיים שבדרך.
אתייחס בכמה מילים ביחס למחירי היינות, מאחר ושמעתי לא מעט שיחות על כך בין המבקרים ביריד. לצד יינות מעטים שנמכרו במחירי 3 במאה או קרוב לכך, הרי שמרבית היינות נמכרו בסקאלת המחירים שבין 60 ל 90 שקלים והיו גם יינות שחצו את רף המאה שקלים, אחדים אף באופן משמעותי. צריך להבין מחד, שכאשר מייצרים כמות קטנה של יינות, החל ממספר מאות בקבוקים ועד לאלפים אחדים, עלויות הייצור מועמסות על כמות קטנה. יריד כזה מהווה הזדמנות להחזיר מעט את ההשקעה (שכן רווח של ממש אין כאן) ועל כן ניתן להבין את המחירים ברמות הביניים ולפרגן ברכישת בקבוק, שניים או שלושה. מאידך אני פונה גם ליצרנים, הרי בסופו של דבר, שטח המדפים אצלכם במוסך או במחסן מוגבל וממש לא מומלץ לאחסן בקבוקים בממ"ד, עבורכם מהווה לפיכך היריד הזדמנות מצוינת לרוקן את המדפים לקראת הבציר הבא (ואין לשכוח גם שהמבקרים שילמו עבור כרטיס כניסה). יתכן שמבצעים כמותיים (שאפו ליקב קואטרו על 3 במאה) יעודדו את הרכישה.
אנו המבקרים נמשיך מכל מקום ליהנות מן הביקור ביריד ומהטעימות, היצרנים ימשיכו ללא ספק ליהנות מן העשייה וניר וצוות יקב ובית הספר שורק יפיקו הנאה כפולה.
