אני חי דרך זכרונות. כל יום שישי מביא איתו מחשבות על ארוחת ערב עם המשפחה שכבר בקושי רואים, כל חג לוקח אותי לילדות, לסבא שקורא הגדה במהירות, כי סבתא הכינה אוכל וזה חשוב יותר, לתמר צהוב שמייבש את הפה ונקנה כי צריך לברך, לאי יכולת להרדם בחנוכה כי אני עמוס סוכר מהסופגניות. ל"ג בעומר למשל שולח אותי להתגעגע לתקופה לא רחוקה, תקופה בה העשן היה חלק בלתי נפרד מחיי, תקופה בה סיגריה הייתה חלק בלתי נפרד מהיד ומההוויה.
מאז הפסקתי לעשן הגוף קרא לי לחפש תחליף, היד רצתה לאחוז במשהו, השפתיים רצו להרגיש והאף, אוי האף, כמה היה זקוק לריח הקשה. אהבתי לוויסקי הסקוטי נולדה מהצורך האנושי שלי להתרפק על מה שכל כך אהבתי, אך הפעם, התחלתי לשתות את אותה האהבה וממנה אין לי שום רצון להגמל.
סינגל מאלטים מעושנים המגיעים מהאי איילה בסקוטלנד ומולתתים בעשן מאדמת כבול מקומית הם פאר היצירה הסקוטית. מותגים כדוגמת לגאבולין, לפרויג וארדבג, מוכרים היום לכל שתיין וויסקי, אפילו אם רק עכשיו החל להתוודע לנקטר המעורפל.
כשאני מתיישב עם כוס ביד והרהורים בעיניים אני נכנס לעולמות טעם מתקתקים מהולים בעשן היוד הכבולי ומחשבתי נודדת למחוזות רחוקים ומלאי ריגושים, הכל בגלל הפיניש.
שלושה סוגי וויסקי עולים על השולחן, וכל אחד מהם מלטף את החיך במתיקות עדינה בעקבות היישון המיוחד שעבר, יישון בחביות יין. גרסאות נפלאות שאם אתם עדיין לא מכירים, כנראה שהגיע הזמן, רק אל תספרו לכולם, שישאר לנו יותר.
הראשון: בואומור דארקסט (Bowmore Darkest)
המזקקה הוותיקה ביותר באי איילה, מייצרת וויסקי בעישון עדין, אולי חנפני ואף מהווה היכרות טובה לעולם המעושן. גרסת הדארקסט מתיישנת 12 שנה בחביות 'אקס ברבן' (חביות שיושן בהן ברבן בעבר) כמקובל בסקוטלנד, אך עוברת שלוש שנים נוספות בחביות' אקס שרי אולורוסו', יין ספרדי מחוזק. פיניש שלוש השנים נועד להוסיף נופך עדין ומתקתק לוויסקי שמלכתחילה לא אגרסיבי באף וגם לא על הלשון. שמו נובע מצבעו הכהה שנטען כי מגיע מהחביות, אך סביר יותר להניח שצבע מאכל קרמלי נותן פה עבודה.
האף מקבל את ניחוח העשן והיוד המיוחד לאי, אם כי, כמו בכל הגרסאות של בואומור לא מקבלים מדורה בכוס. סיומת המתיקות המתקבלת מחביות השרי גם היא לא חזקה, מעט חבל, היות והעשן קצת מאפיל עליה ומשאיר מעט הרגשה לא מאוזנת בחיך. בסך הכל, וויסקי עדין המתאים לצעירי הז'אנר ומהווה התחלה מצוינת לארוחה בשרית מנופנפת בערב ל"ג בעומר, או בכל ערב קרניבורי אחר.
השני: לפרויג PX
לפרויג כבר נודע למרחקים, גרסת 10 השנים היא בין הסינגל מאלטים המוערכים והנמכרים בשוק. הוויסקי כבד ובהחלט לא מתחנף, אם הוא היה סיגריה, הוא כנראה היה נובלס, רק סקוטית, וטובה. בשנים האחרונות החלו בלפרויג להתרכך ולפנות לקהל יותר מגוון ואין דרך טובה יותר להתרכך מאשר פיניש בחביות שרי. הגרסה הנפלאה של ה PX - מציינת את חביות 'פדרו חימנז', יין השרי הספרדי המתוק והמחוזק, חביות איכותיות וייחודיות החוברות לוויסקי 'כבולי' כבד ויוצרות מוצר מוגמר שממלא את החזה בעשן מתוק, טוויסט על הלשון שלא קל לקבל בוויסקי מעושן.
לפרויג PX זורק 'פצצת עשן' לתוך הפה ומתפוגג לאיטו כדי לתת כבוד למתיקות של הסיומת, אך אל דאגה, העשן לא עוזב כל כך מהר והוא המלווה המושלם לפדרו חימנז. זה קצת מרגיש כמו ישיבה בתוך ארובה בה מעשנים ענבים. גרסת השרי, מהטובות שיש היום, נמכרת בחנויות דיוטי פרי ברחבי העולם, אז אם אתם טסים בקרוב ואוהבים מעושנים, זו התמורה הטובה ביותר לכסף שלכם. רק אל תשכחו להביא גם לי.
השלישי: קילכומן (Kilchoman)
מזקקות בסקוטלנד הן עסק ותיק, שלא לומר עתיק, כל אחת נשענת על מסורת ישנה וסיפורי מור"קים של זקני המזקקים. נדיר לראות מזקקות חדשות המעיזות לחדור למועדון הסגור, היוקרתי והמעושן. נדיר עוד יותר לקבל וויסקי טוב המצדיק את בריאתו.
מזקקת קילכומן, הקיימת רק מ 2005 מייצרת מגוון רחב של 'מעושני איילה', המאופיינים בעישון לא כבד ותחושה צעירה בחיך. רוב הגרסאות עוברות את פיניש היין בו מדובר היום, לכן קשה לבחור אחת. יצויינו לחיוב גרסאות הפורט והמדיירה בהן נח הוויסקי לכל תקופת היישון שלו, דבר פחות מקובל, מה שגורם לוויסקי 'לבלות' כחמש שנים באותה חבית יין בה הוא סופח עושר טעמים שאין בוויסקי שרק מקבל סיומת של כמה חודשים בחביות אלו. ללא ספק וויסקי מרענן וצעיר, חדש אך לגמרי נכנס ללב, דרך האף והגרון.
יש כבוד למותגים רבים וטובים, כל מזקקה היום מוציאה את הגרסה שלה לסיומות יין למיניהן. המסע הסקוטי ארוך, מפותל ואפוף עשן. היום דואגים לנו שגם יהיה קצת סוף מתוק. עם כל כוס שנגמרת אני נזכר בקסם של חיים מעושנים. אז בל"ג בעומר הבא אולי לא נפתח חלון אבל רצוי לפתוח בקבוק.
אלעד רואימי "רוקו"
*תודה מיוחדת לשותא קובליאנידזה, מנהל מקצועי מוזיאון הוויסקי
