גדי שטרנבך  |  צילום: ולדיסלב גורניך

על הקשר בין שטרנבך לבורגונדי
טעימת היינות המתיישנים של משק יין הנס שטרנבך העלתה בי זיכרונות מטעימה עיוורת מודרכת בה השתתפתי לפני שנים אחדות ובמקביל, העלתה בי גם אסוציאציות של יינות חבל בורגונדי. האסוציאציה ליינות בורגונדי אינה קשורה כמובן בסגנון יינותיו של גדי שטרנבך ותכונותיהם, שהרי מדובר ביינות שונים לחלוטין מאלו של בורגון, אלא מסיבה אחרת לגמרי. באותה טעימה עיוורת בה נזכרתי, נחשפה בפני המשתתפים תווית היין של כל בקבוק מיד לאחר טעימתו. הטעימה החלה בשני יינות שהיו דומים למדי והסתברו כיינות של אותו יקב קטן מבורגון, אך משנות בציר שונות. היין השלישי בטעימה היה לכאורה שונה מאוד, באוויר נזרקו שמות אזורי יין שונים מצרפת, איטליה וארה"ב ואולם אני מצאתי ביין, למרות השוני הרב בינו לבין שני היינות הקודמים, גם קו דמיון מאפיין המחבר ביניהם, ברקע היין, מתחת לניחוחות והטעמים הבולטים על פני השטח. היססתי לא מעט לפני שהצעתי בענווה את האפשרות שאנחנו שוב טועמים יין מאותו יקב קטן בבורגון, אולם משנת בציר מוקדמת לפחות בעשר שנים. כאשר הוסר הבד מן הבקבוק התברר שטעיתי, שנת הבציר הייתה מוקדמת ביותר משני עשורים וחצי...

"משק יין הנס שטרנבך הוא למעשה כרם שיש לו יקב", זה היה אחד ממשפטי הפתיחה של גדי שטרנבך. למרות שהמשפט אינו מדויק במאת האחוזים, שכן כפי שהסביר לנו גדי בהמשך, הוא משתמש לעתים בחלק מיינותיו גם בענבים קנויים מכרמים אחרים, אולם ככל שמדובר ביינות הדגל של היקב  - אלו הנושאים על התווית את שם הכרם היחיד שבבעלות היקב: כרם "ג'נבא", מוצאם של כל הענבים אכן מאותו כרם. גם כשמדובר ביתר יינות היקב אותו משפט פתיחה אינו רחוק מן המציאות, שכן גדי מקפיד לרכוש רק ענבים שגדלו בנחל חכליל, בו נטועה גם כרם ג'נבא.

מבחינה זו, קיים קו דמיון בולט בין יינות "משק יין הנס שטרנבך", לבין יינותיו של אותו יקב קטן מבורגונדי, כמו גם של יקבים רבים אחרים באותו אזור ובכלל ליינות מיקבים המכונים "יקבי אחוזה" (Estate Wineries), מרחבי העולם. כשמדובר ביינות המיוצרים על ידי אותו יקב, מענבים שגדלו בחלקת כרם אחת, הרי שתהיה אשר תהיה שנת הבציר הרלבנטית ולמרות מה שעבר על הגפנים בכרם בכל עונת גידול, ויהיה גם אשר יהיה משך ההתיישנות של היין, ימצא תמיד ביין, גם אם לפעמים הוא נחבא מאחורי תכונותיו החיצוניות הבולטות לעין, אותו קו אופי מקשר, אותה חתימה משותפת, וברוח ימינו אני מתפתה לומר: אותה "חתימה דיגיטלית" משותפת ומזהה.

יין נטו – ללא תרביות שמרים ובלי תיקון חומצה
משק יין הנס שטרנבך הצטרף לאחרונה למיזם "יין נטו", אותו מוביל רמי נעמן, הבעלים של היקב הנושא את שמו. עם או בלי קשר לכך, גדי מספר שמאז 2009 קיבל החלטה שלא לתקן חומצה ביינותיו ובשנים האחרונות גם החליט לבצע תסיסות תוך שימור השמרים הטבעיים מהענבים בלבד, ללא תוספת תרביות שמרים. המשמעות של החלטות אלו, מבחינת השמרים – תסיסה איטית יותר, שבשנים מסוימות עשויה אף "להיתקע"; מבחינת החומצה ולנוכח האקלים השורר באזור שפלת יהודה - המשמעות היא בציר מוקדם יותר, בטרם צניחתן של רמות החומצה בענבים. ההחלטה על מועד הבציר נעשית על פי רמת ה ph ולא לפי רמת הסוכרים (בריקס). ניתן להבחין בהשפעתן של שתי החלטות אלו של שטרנבך על סגנון היינות ואופיים, בעיקר מבחינת החומציות, שבשנים מסוימות היא גבוהה יותר ובאחרות, באופן בולט למדי, מורגשת פחות. גדי מדגיש שהוא מאמין ביין טבעי ככל הניתן ולפיכך, מעבר לשינוי בגישה ביחס לחומצה ולשמרים, מעולם לא הוסיף ליינותיו תמציות טאנינים או אנזימים.

רוזה ולבנים לפתיחה
ערב טעימת יינות יקב הנס שטרנבך, שהתקיים באכסניה מעוררת השראה לטעימות יין – Tasting Room שבמתחם שרונה בתל אביב, החל דווקא בטעימת יין רוזה של היקב ושני יינות לבנים ואולם, מאחר שאת עיקר העניין מצאתי דווקא בטעימה על ציר הזמן של היינות האדומים, אקדיש רק מלים אחדות ליינות ששימשו כהקדמה לעניין המרכזי עצמו.

מבין שלושת היינות הלא אדומים, מצאתי את הרוזה נחל חכליל 2015 כאיכותי ביותר. היין מיוצר מענבי סירה (75%) מכרם ג'נבא וענבי קברנה סוביניון (25%) מהפרגולה בחצר היקב (בעבר יוצר מענבי אותם גפנים ה"וורוד דה לה פרגולה"). יין קליל, רענן ופירותי, ללא מתיקות מיותרת. החמיצות מעט חסרה. מחיר 70 ₪.

נחל חכליל לבן 2015 עשוי מ 2/3 ענבי ויונייה והיתר ענבי רוסאן. באף אגס, פירות טרופיים, הדרים וברקע שמרים. הפה קליל, רענן ומעט דליל, עם סיומת קצרה. 80 ₪.

ג'נבא לבן 2015 עשוי מענבי סוביניון בלאן. באף אשכולית, תפוח ירוק, לימון ותבלינים. בפה אפשר להבחין במינרליות מלוחה. מחיר 90 ₪.

בשני היינות הלבנים ניכרת בוסריות מבחינת העשייה ואולם, מנגד ניכר פוטנציאל טוב בפרי ונראה שעם חלוף הזמן וצבירת ניסיון רב יותר בייצור יינות לבנים, יעלה בידי היקב להפיק יינות איכותיים יותר. עם זאת, ביחס ליינות הלבנים ובהתחשב במיקרו אקלים של האזור, איני משוכנע שההחלטה שלא לתקן חומצה היא נכונה בהכרח.

החתימה אינה משתנה למרות השפעות הגיל ושינוי הסגנון
את טעימת היינות האדומים, החלק המעניין של הערב, בחר גדי לבצע לאו דווקא בסדר כרונולוגי, אלא לפי סדר שבחר על מנת להדגיש את ההבחנות בין היינות. החלטתי "לזרום" עם גדי ולהציג את היינות בסדר משלי.

לה ג'נבא 2013 - לה ג'נבא הוא יין חדש ביקב, פרי החלטתו של גדי לייצר יין נוסף ושונה. השם ג'נבא אמנם נשמר, מאחר וכל הענבים המרכיבים את היין מגיעים מכרם ג'נבא והקידומת: "לה" קורצת ליינות הסירה של עמק הרון הצפוני, שסגנונם אהוב על גדי ואליו הוא מכוון. ההרכב: 93% סירה ו 7% ויונייה. תהליך הייצור זהה לזה של היין המבוסס קברנה סוביניון – ג'נבא רזרב, כלומר שהייה של כ 3 שבועות על הקליפות לאחר התסיסה הכוהלית, שנתיים בחביות עץ אלון (90% צרפתיות ו-10% אמריקאיות), מתוכן שנה בחביות חדשות ושנה בחביות בנות שנתיים.

האף מדגיש את איכות ענבי הסירה של האזור, נקי מאוד, רענן, פירות יער אדומים. הפה ממשיך את האף, לעיס, מתובל, פלפול עדין עם טאנינים מעט מרירים וסיומת נעימה ומתמשכת. יין איכותי, מוכן לשתייה עם פוטנציאל השתבחות של מספר שנים. מחיר ביקב 100 ₪.

ג'נבא רזרב 2013 (92% קברנה סוביניון, 8% פטי ורדו, ג'נבא רזרב הוא הראשון שאינו מורכב מ 100% ענבי  קב"ס), הוא היין המייצג את שינוי הסגנון עליו העיד גדי וההבחנות הופכות ברורות עוד יותר כאשר משווים אותו וגם את ג'נבא רזרב 2012 ליינות שיוצרו באותה סדרה בעבר, ואין מדובר רק בשינויים של שנת בציר. טעימה השוואתית אינה מותירה ספק – סגנון היינות המציגים צבע עמוק, פרי בשל ומתקתק - כבר לא. היינות האחרונים שיצאו בסדרה, מציגים צבע בהיר ומבריק יותר, פרי טרי ורענן, יותר ירקרקות ונדמה שגם יותר אלגנטיות. הסגנון אמנם השתנה, אבל האיכות המוכרת של ענבי כרם ג'נבא – ממש לא. לדבריו של גדי, עונת הגידול של 2013 היתה הטובה ביותר מאז שהחל לייצר יין והדבר אכן בא לידי ביטוי באיכות הפרי.

האם שינוי הסגנון הוא מבורך? ובכן, זו בעיקר שאלה של... סגנון, ושל טעם אישי. מבחינה זו אפשר שגדי מכוון לשינוי הכללי הפוקד את "הטעם הישראלי" בשנים האחרונות, זה החותר ליינות פחות בשלים ומתקתקים. יש מי שיאהב יותר ויש מי שפחות. לטעמי, כל עוד נשמרת האיכות הכוללת וכל עוד הירקרקות הנוטה לאפיין קברנה סוביניון בשל פחות אינה משתלטת ומפרה את האיזון, יכול היין רק להרוויח מבשלות נמוכה ויותר חמיצות טבעית, והרווח מגיע הן בטווח הקצר והן מבחינת יכולת ההשתבחות לטווח ארוך.

את ג'נבא רזרב 2013 ניתן לשתות כבר עכשיו, אבל ממש לא מוכרחים, נראה שהוא ימצא את מקומו בבקבוק בעוד שנה ויותר וכי פוטנציאל ההשתבחות שלו ממושך, לא פחות מזה של ג'נבא רזרב 2003 הנהדר, אליו אגיע בהמשך. המחיר ביקב 110 ₪.

ג'נבא רזרב 2012 מציג כמובן אף הוא את אותה חתימה טרואריסטית מוכרת של יינות ג'נבא. עם חמיצות בינונית וטאנינים רכים, מדובר ביין אלגנטי, לשתייה עכשווית ולשנים הקרובות. המחיר ביקב 110 ₪.

ומכאן... למנהרת הזמן, בחזרה לשנים הראשונות של האלף הנוכחי; והנה עוד זווית משותפת ליינות משק יין הנס שטרנבך וליינות בורגונדי – אלו וגם אלו בהחלט יודעים להשתבח עם הזמן.

נחל חכליל 2003, יין מהסדרה השנייה של היקב, התברר כאחד היינות הטובים בטעימה. גדי שטרנבך מספר שבאותה תקופה יועץ היין שלו היה לואיס פסקו, הידוע בחיבתו ליינות בשלים וענבי הקב"ס (90%) והפטיט סירה אכן נבצרו מאוחר. היין שהינו כמעט בן 14 לגמרי חי, באף ובפה, ואפילו עדיין מעט בועט, עם טאנינים שעדיין מורגשים, פלפול נפלא ופרי איכותי ומרוכז. התפתחותו של היין עם השנים יצרה בו ניחוחות עשירים ומורכבים של פיטנגו, תאנים, קופסת סיגרים ומוקה. הרחק ברקע, נחבאות, אבל עדיין שם – הארומות האופייניות כל כך ליינות היקב. נותרו ביקב בקבוקים בודדים, במחיר של 200 ₪. לשתות בשנתיים הקרובות.

ג'נבא רזרב 2003 – בעיני הכוכב הגדול, לצד נחל חכליל של אותה שנת בציר נפלאה. אף מורכב, מתובל למשעי עם זעתר מצד אחד של עולם התבלינים וקינמון מן הצד השני, שוקולד מריר, פירות יער, עור וריחות של רצפת יער רטובה. חמיצות טובה המורגשת עדיין בפה, טאנינים נעימים וסיומת ארוכה, ארוכה ואיך לא, חתימה טרוארית ברורה. המחיר ביקב למי שמעוניין לרכוש את מעט הבקבוקים שנותרו – לא פחות מ 1,100 ₪.

ג'נבא רזרב 2001 המיוצר כולו מענבי קברנה סוביניון, כבר עבר את שיאו, אם כי ניתן עדיין לשתייה. גם כאן, למרות התפתחות הטעמים והמדריזציה (חמצון אגוזי דמוי שרי הקרוי על שם יינות מדירה), ניתן לחוש בחתימה ברורה של כרם ג'נבא. אין יותר יינות למכירה מבציר זה ביקב.

מכאן נמשיך ונתקדם "צפונה" עם השנים לכיוון ימינו אנו. נחל חכליל 2004 מביא עמו  סיפור ייחודי. איכות הענבים היתה נפלאה, מספר גדי, אבל ביום הכיפורים, ימים אחדים לפני מועד הבציר המתוכנן, ארע חמסין נוראי. גדי היה אז בתקופת החלמה מנפילה קשה והבן יצא לטיול ולא היה מי שיפתח את המים בכרם ג'נבא, למחרת הסתבר שהענבים החלו להצטמק כתוצאה מהחום הכבד והעדר המים. בענבים  מהחלק העליון של הכרם שנפגעו מהחום יותר, יוצר באותה שנה באופן חד פעמי יין זול יותר ואילו ליין שיוצר מן הענבים שהגיעו מחלקה התחתון של כרם ג'נבא החליט גדי באותה שנת בציר לקרוא נחל חכליל, למרות שכל הענבים הגיעו מכרם ג'נבא. באותה שנה לא יוצר כלל יין ג'נבא רזרב.

התוצאה המתגלה כעבור 12 פלוס שנים, מעידה אכן על אירועי אותה שנה, האף כבר מעט מקורמל. הפה מתקתק וממצבו העכשווי, איכות היין יכולה רק לרדת. לא נותרו יינות לרכישה.

ג'נבא רזרב 2005 – כשיצא היין לשוק היה עפיץ מאוד, מספר גדי. טעימתו כעבור למעלה מעשור, מעידה כי למרות חלוף השנים, הטאנינים עדיין מורגשים מאוד באופן יחסי. צבעו בהיר באופן יחסי וכתמתם בקצוות. האף מפולפל מאוד, החומציות טובה וכך גם הסיומת. כבר לא למכירה.

ג'נבא רזרב 2006 מהווה דוגמה מצוינת לכך שלמרות שחשיבותן של שנות בציר בישראל אינה מהותית כמו למשל בבורדו, הרי שבכל זאת אין להתעלם גם אצלנו מן ההבחנות בין שנות הבציר, בייחוד כאשר מדובר ביכולת ההשתבחות של היין לאורך זמן. עונת הגידול של 2006 היתה בעייתית ובשנה זו לא יצאו כלל לשוק חלק גדול מיינות הפרימיום ויינות הכרם היחידני של היקבים הגדולים. ג'נבא רזרב 2006 מגלה העדר מורכבות בולטת לעומת אחיו משנים טובות ובכלל, נמצא כבר לקראת סוף דרכו. ביקב נותרו עדיין בקבוקים לרכישה במחיר של 240 ₪.

ג'נבא רזרב 2008 עמו סיימנו את הטעימה, מהווה השלמה טובה לתובנה שסיפק לנו אותו יין מבציר 2006. שנת בציר 2008 היא מן הטובות בשנות הבציר בישראל וסיפקה יינות בשלים ועשירים, עם יכולת השתבחות יוצאת דופן. עם 15% אלכוהול, בשלות גבוהה של הענבים ועושר טעמים, ג'נבא רזרב 2008 הפך בתוך תקופה קצרה לשיאן המכירות של היקב, עד כדי כך שהוחלט לעצור את מכירתו העתידית, שמא לא יוותרו עוד בקבוקים ביקב. למרות הצלחתו הרבה של היין, מספר גדי שחש שהיין אינו מתאים לו באופן אישי, לא בדיוק סגנון היין שהוא רוצה לשתות. היה זה מבחינתו שיאו של חיפוש הבשלות, שגרם לו לתהליך של חיפוש יינות בשלים פחות, תהליך שהבשיל עד תום כאמור רק בשנים האחרונות, בהן מתבצע בציר מוקדם הרבה יותר, בדגש על החומציות בענבים, במקום על הסוכרים.

אין ספק שמדובר ביין העשוי מענבים איכותיים ביותר. האף מפולפל ומתובל מאוד מצד אחד, אך בשל ומתקתק מן הצד השני, בפה הטאנינים מעודנים והוא ממשיך את האף. גוף מלא, סיומת ממושכת מאוד, פירותית ושוקולדית. טעמים שלישוניים עדיין לא ממש התפתחו ביין והוא צפוי בהחלט להשתבח בבקבוק בשנים הקרובות. מחיר ביקב 200 ₪.