הנוף מחדר השינה שלנו בדורו ביחד עם ערפילי הבוקר // צילום: שלמה גרדמן
כבר ביקרתי במלעלה מ 300 יקבים ביותר מ 30 אזורי יין בעולם אבל אף פעם לא התרגשתי כמו בביקור ביקב Casa de Passarella בו גיליתי להפתעתי סדרת יינות בשם O FUGITIVO והפעם, סלחו לי חובבי היין, התרגשותי לא נבעה מטעמם או ריחם של היינות הנפלאים שטעמתי אלא דווקא מהסיפור שמאחורי היינות הללו. והסיפור שלא ממש מסופר כשמבקרים ביקב התגלה גם לי די במקרה ואושר רק אחרי מחקר קטן.
הסיפור קשור ליינן מוכשר שהגיע ליקב הזה בזמן מלחמת העולם השנייה. אף אחד לא ידע איך הגיע ומהיכן בא אבל כולם קראו לו "הנמלט" או בפורטוגזית "O FUGITIVO". הנמלט היה יינן יהודי שהגיע ליקב כשברח מאימת הנאצים והתקבל שם לעבודה. כמה סודות שלימד את אנשי היקב משמשים אותם עד היום...
היינן הנוכחי של היקב, פאולו נונס (Paulo Nunes) יינן מוכשר ביותר בזכות עצמו, ביקש לכבד את זכרו של הנמלט והוציא לזכרו סדרת יינות יחודית בשם O FUGITIVO. באתר היקב כתב פאולו: "הם מיוצרים בתנאים ייחודיים ובשנים מיוחדות. הם נמצאים בכמויות מאוד מוגבלות. הם קורים בגלל חוסר שקט קבוע המאתגר את כל כללים הכתובים. מדובר ביינות שאינם חלק מהפורטפוליו הקבוע ואפשר לקרוא להם "יינות לאספנים". מעל הכל, אלו יינות שכדאי לנסות ולגלות". סדרת O FUGITIVO מייצגת חזרה לעיבוד המסורתי של הגפנים הנמצאות בחלקות ההיסטוריות של כרמי היקב והתוצאות... מרשימות!
פורטוגל יכולה להיחשב כמדינת עולם ישן שכן יצרו בה יין ואף יצאו את יינותיה כמעט מהיום בו נוסדה במאה ה 12 לספירה. אך בעיות פוליטיות וכלכליות מנעו מתעשיית היין שלה להתפתח כראוי (חוץ מינות הפורט בהן התפרסמה). כך קרה שרוב היקבים הקיימים בה כיום הוקמו בעשרות השנים האחרונות ותעשיית היין הפורטוגזי שאינו פורט היא תעשיה צעירה למדי. כדי להכיר את פורטוגל ועולם היין שלה, יצאתי בלווית רעייתי איילת (שאף היא חובבת יין) לסיור בן שבועיים במדינה המערבית ביותר באירופה במהלכם הספקנו לבקר ב 14 יקבים, בחמישה אזורי היין המרכזים של פורטוגל.
התחלנו את סיורינו בחלקה הדרום מזרחי של פורטוגל. באזור היין אלנטג'ו (Alentejo). איזור שטוח יחסית בו מגדלים מגוון זני ענבים אדומים בעיקר פורטוגלים כולל Trincadera, Alicante, Touriga Nacional, Bouchet אך גם טמפרניו (כאן הוא נקרא Aragones) קברנה סוביניון וסירה. באזור מייצרים גם ינות לבנים מזנים כמו Arinto, Antao Vaz ו Roupeiro אך עיקר היצור מתמקד ביינות האדומים.
נסיעה בכבישי האזור חשפה בפנינו תופעה יחודית לפורטוגל והיא "עצים ערומים". כלומר עצים שכל קליפתם החיצונית הוסרה כדי לשמש ליצור שעם. אלו עצי ה Quercus ורוב יצור השעם של פורטוגל מגיע מהאזור הזה.
יום ראשון - Alentejo
Joao Portugal Ramos
תצוגת היינות שטעמנו ביקב Joao Portugal Ramos // צילום: שלמה גרדמן
ביקורינו הראשון היה ביקב הגדול יחסית הזה בו התוודענו לראשונה למכלי הלאגר. אותן אמבטיות או שקתות רדודות העשויות משיש או בטון בהן נהגו לדרוך באופן מסורתי על הענבים ולהתסיס אותם. עד כה לא ביקרתי באף מדינה בה ממשיכים להשתמש בשקתות הללו עד היום. בפורטוגל זו מסורת שנשתמרה עד ימנו ונמצאת בשימוש ברוב היקבים, גם המודרנים ביותר.
ברונו מארחינו האדיב והחייכן, קיבל אותנו במאור פנים ולקח אותנו לסיור ביקב הגדול. היקב נוסד ב 1989 ומייצר כיום כ 14 מיליון בקבוקים מהם 9 מיליון באזור אלנטג'ו. טעמנו:
• Marques de Borba Alentejo 2021
• Marques de Borba old Vines 2021
• Marques de Borba old Vines 2019
• Marques de Borba Reserva 2017
• Vinha de S. Lazaro 2019
הרשימו במיוחד:
Quinta Da Vicosa (Singe Vineyard) 2019 - צבעו אדום סגול כהה נוטה לשחור, באף קיבלתי ריחות שזיף שחור בשל, סיגליות, מעט מנטה ווניל המגיע מהחבית בה התיישן. בחיך טעמתי יין מורכב, עשיר ועגול בעל טעמים של ליקריץ ואוכמניות. היין עשוי משני זני ענבים. סירה וטרינקדירה (Trincadera) (שחלקם היחסי משתנה משנה לשנה) ומגיע מכרם יחידני. היין מרוכז ובעל חמיצות טובה. נראה שטרם הגיע לשיאו ויהיה מוכן לשתייה בעוד 3-4 שנים.
Estremus 2017 - יין הדגל של היקב מצדיק את מעמדו. טעמנו את היין של שנת 2017 שהיתה שנה טובה (אם כי לא הטובה ביותר בעשור החולף). צבעו סגול כהה כצבעו של חציל, באף קיבלתי זר סיגליות וריחות של טבק ופטריות, הפה עשיר בטעמי פרי כולל שזיפים, דובדבנים ושוקולד. טוב! היין עשוי חציו מענבי אליקנטה בושה (Alicante Bouchet) והחצי השני מענבי טרינקדרה. היקב מייצר פחות מ 2,000 בקבוקים של יין איכותי זה בשנה.
Cartuxa
יינות יקב Cartuxa // צילום: שלמה גרדמן
היקב השני באיזור אלנטג'ו היה יקב קטן יחסית הנמצא בתוך מבנה אשר שימש פעם כמנזר וממוקם לא הרחק מהעיר ההיסטורית ÉVORA. נטשה המארחת החיננית שלנו ידעה לספר לנו שמדובר ביקב שהוקם כבר בשנת 1963 ע"י ואסקו מריה יוגניו דה אלמיידה, אחד מגדולי הפטרונים והפילנתרופים של המאה ה 20 בפורטוגל שהחליט להשקיע בגיוון היצור החקלאי באזור. עוד בחיו הקים קרן פילנתרופית לה תרם את כל נכסיו כולל היקב הנוכחי. טעמנו:
• Tapada do chaves 2018
• Pera Manca Vinho Branco Evora 2018
• Tapada do Chaves 2015
הרשימו במיוחד:
Cartuxa Evora Reserva 2016 - צבעו אדום ארגמן, למרות גילו נראה צעיר מאד ורענן, באף ארומות נעימות של טחב, פטריות ורצפת יער לחה. בפה הרגשתי חיבור מעניין בין טעמיו והריחות שלו. היין בעל גוף קל עד בינוני וטעמיו עדינים יחסית. עושר של שזיפים ודובדבנים אדומים, המנפקים טעמים אלגנטים וקטיפתים. עשוי מענבי ארגונז (טמפרניו) ואליקנטה בושה.
Cartuxa Evora 2018 - יין אורגני העשוי בשיטה מיוחדת. לאחר התסיסה הוא מועבר למשך 6 חודשים לאמפורות חרס בהן הוא מתיישן. צבעו אדום ארגמן, באף קיבלתי ארומות של טבק, פירות אדומים בשילוב ריחות מינרלים ואבן צור. בפה היין הרגיש צעיר וטאני. בעל פוטנציאל אך כעת עדיין טאני ולא הכי מוכן לשתייה. עשוי מענבי אליקנטה בושה.
ככלל, היינות של היקב הרשימו לטובה. בין יינות היקב נמצא גם יין אדום בשם Tinto Pera Manca, הנחשב לאחד היינות היקרים המיוצרים כיום בפורטוגל אך אותו לא טעמנו.
Torre de Palma
הכניסה ליקב היפהפה Torre de Palma // צילום: שלמה גרדמן
טורה דה פאלמה הוא יקב מודרני הממוקם בתוך קומפלקס מבנים שהם למעשה מלון בוטיק יפהפה הנמצא בלב הכרמים של אחוזה במונפורטה (Monforte). בעלי המקום אנה איזבל ופאולו רבלו, הקימו כאן יקב חדיש ושכרו את שרותיו של דוארטה דה דאוס, אנולוג פורטוגזי, שמצא בטורה דה פלמה פרויקט מאתגר, מלא בהיסטוריה וסמליות. דוארטה מאמין בהתערבות מינימלית שלו תוך ניצול מקסימלי של הפוטנציאל הינני הקיים באזור בו מייצרים יינות כבר מימי הרומאים.
את סיורינו במקום הוביל חורחה קמפוס, מנהל היצוא החביב של היקב ולשמחתי מאוחר יותר הצטרף לפגישה גם דוארטה שחלק עימנו את דרך עשיית הינות שלו. טעמנו:
• Torre de Palma blend 2020
• Rose 2021
• Torre de Palma Arinto - Alvarinho
• Torre de Palma Late Harvest 2007
הרשימו במיוחד:
Torre de Palma Reserva da Familia 2018 - צבעו זהוב! לא לבן, לא צהבהב אלא ממש זהוב. באף צרור ריחות של פרחים לבנים, וניל, חמאה וענבים בשלים. בפה מתגלה היין במלא הדרו. אלגנטי, עשיר בטעמי אשכולית ואפרסקים. ליין חמיצות נעימה וסיומת עם טיפה מליחות ומרירות של שקדים שטרם הבשילו לחלוטין. יחד עם זאת - מעניין מאד. עשוי מענבי , Arinto ו Alvarinho. שהה שנה בחביות אלון חדשות ועוד שנה בבקבוק לפני שיצא לשוק.
Torre de Palma Reserve of the family 2019 - צבעו אדום כהה, באף קיבלתי ריחות של רימונים ומינטיות של אקליפטוס. בפה עושר טעמים הכולל דובדבנים ושזיפים אדומים. היין משיי, מאוזן ובעל חמיצות טובה. עשוי מארבע סוגי ענבים. שהה שנה בחביות אלון בשימוש חוזר ולכן השימוש בעץ כמעט ואינו מורגש.
יום שני - Dao
היום השני בסיורינו הוקדש לאזור היין דאו (Dao). האזור ממוקם 80 ק"מ דרומית לאזור ה Douro ולהבדיל מאזור אלנטג'ו השטוח, מאופין בגבעות של 200-400 מטר ובהבדלי טמפרטורה גדולים בין היום והלילה, מה שיוצר תנאים טובים לגידול גפנים. גם באזור הזה רוב היינות הם אדומים אבל יש גם לבנים העשויים בעיקר מזן ה Encruzado.
Quinta de Lemos
Gigi Espumante Rose Brut NV. הרוזה המבעבע של יקב Quinta de Lemos // צילום: שלמה גרדמן
את ביקורינו באזור הדאו פתחנו ביקב הממוקם בלב הכרמים ליד העיירה Silgueiros. היקב נוסד בשנת 2000 והחל לייצר יינות בשנת 2005 כך שהוא די חדש. גם במבנה החדש והמודרני שלו מצאנו את השקתות המשמשות לתסיסת היין. במרכז המבקרים המפואר אשר מבעד לחלונותיו הגדולים נשקפים כרמי היקב היפים, ארח אותנו פדרו (אחד מהיננים של Quinta de Lemos) ועימו טעמנו כמה יינות.
פדרו טרח לספר לנו כי היקב מייצר כ 120,000 בקבוקים בשנה אך מכיוון שהם מקפידים לישן את היינות בין 12-18 חודשים בחביות ועוד 3 שנים בבקבוק יעברו בד"כ כ 4-5 שנים עד שהיין יגיע לצרכן. התהליך הארוך הביא לכך שכיום יש במחסני היקב כמיליון בקבוקים המייצגים מספר שנות בציר.
Gigi Espumante Rose Brut NV - התחלנו את הטעימה עם יין רוזה מבעבע העשוי בשיטות המסורתיות של יינות השמפניה. היין העשוי מענבי טוריגה נסיונל היה חביב. צבעו כתום בהיר, ומבעד לבועות הגדולות (יחסית) שלו הרחתי את ריחם של השמרים ששימשו בתהליך. בפה קיבלתי טעמי מישמש עדין וחמיצות טובה. נחמד.
Donna Santana 2014 - היין השני שטעמנו היה עשוי משלושה זני ענבים אדומים: Touriga Nacional, Tinta Roriz, Alfrocheiro. צבעו אדום ארגמן, הארומות שלו מזכירות דובדבנים אדומים וגם בפה קיבלתי טעמי דובדבנים אדומים וחמיצות גבוהה יחסית. היין היה די טאני כך שלא היה ממש מוכן לשתיה. יושן בחביות שמהן 30% הן חביות חדשות עשויות מעץ אלון צרפתי.
Donna Santana 2005 - טעמנו את אותו היין אבל מ 9 שנים קודם. הפעם גם הבנתי מדוע אנשי היקב טורחים להמתין זמן כה רב עד שהם משחררים את יינותיהם לשוק. היין היה בוגר ומוצלח יותר. מעבר לצבעו הכהה באף קיבלתי שזיפים שחורים, פטריות וטחב כיאה ליין בן כ 17 שנים. היין היה עגול ומוכן לשתיה אך גם הוא לא הרשים באיכותו.
לא רחוק מהיקב נמצאת מסעדת Mesa de Lemos בעלת כוכב מישלן אך אנחנו כבר מיהרנו ליקב הבא בסיורינו.
Quinta do Roques
היקב הוקם בשנות ה 80 אך נראה שלקח לא מעט שנים עד שהחליט להתמקד ביינות איכות המיועדים ליצוא. את השינוי הוביל מארחינו חוזה (Jose) שקיבל על עצמו את ניהול היקב ויצור היין מסבו. הוא מייצר את יינותיו בשיטות חדישות וללא שימוש באותן שקתות היסטוריות שראינו ביקבים האחרים. טעמנו:
• Quinta do Roques, Colheita White 2021
• Quina Das Maias, Malvasia 2021
• Quinta de Roques, Colheita Red 2021
• Quinta de Roques, Colheita Red 2006
הרשימו במיוחד:
Encrusdo 2020 - פתחנו את הטעימה במספר יינות לבנים שכן הלבנים של היקב, במיוחד אלו העשויים מזן ה Encrusdo נחשבים בין הטובים ביותר המיוצרים בפורטוגל. הזן המיוחד הזה, מנפיק יינות עשירים בעלי גוף מלא עם ניחוחות של לימון, עשבוניות, מישמש, אפרסק, ומלון. ליין שטעמנו כאן אכן היו ארומות של הדרים ולימון ובפה טעמים של אגוזי לוז, ומעט תבלינים בעיקר פלפל לבן. היין מורכב ויש בו איזון עדין בין מתיקות לחמיצות. מוצלח.
Quinta Das Maias, Jaen 2018 - צבעו אדום סגול בהיר יחסית, באף ארומות עשירות של שזיפים שחורים ותבלינים בעיקר פלפל שחור. הפה מורכב, מינרלי, עוצמתי עם טעמים של שזיפים שחורים. היין לא יושן בעץ, יש לו טאנינים רכים ואלגנטיים וסיומת ארוכה. נראה שיגיע למיטבו בעוד מספר שנים של יישון בבקבוק.
Casa da Passarella
הכניסה למרכז המבקרים של יקב Casa da Passarella // צילום: שלמה גרדמן
סיפורו של היקב הזה מתחיל ב 1892 (עוד לפני ש Dao הוגדר כאזור יין בשנת 1908). מאז עבר היקב גלגולים רבים והחליף בעלים לא מעטים אך תמיד נחשב לאחד הטובים בפורטוגל.
ביקב הזה גם חוויתי חוויה מרגשת אותה תיארתי בתחילת הכתבה וכך זה קרה. קתיה, המארחת האדיבה והמקצועית שלנו, לקחה אותנו לסיור קצר במרכז המבקרים של היקב שם מוצגים כמה ממצאים היסטורים שלו וכן מוקרן סרטון בו סיפר פאולו נונס על החלטתו להקדיש סדרת יינות לכבוד "הפליט" שהגיע ליקב בזמן מלחמת העולם השנייה. בעודי מאזין להדרכתה של קתיה שמעתי ברקע את הסיפור הלא שגרתי של הפליט ועצרתי את דבריה. ביקשתי ממנה לתת לי יותר פרטים על אותו פליט. קתיה לא ממש ידעה במה המדובר אך הבטיחה לבדוק. למחרת חזרה אלי אחרי ששוחחה עם פאולו ואישרה... אותו פליט היה אכן יהודי שנמלט מציפרני הנאצים. את שמו של אותו פליט יהודי לא הצלחתי לגלות אבל שמחתי לטעום מהיינות המרתקים שעל יצורן השפיע.
לאחר סיור מקיף ברחבי האחוזה והכרמים שמסביב נהנינו מהסבריה של קתיה על תולדות המקום ועל מלון הבוטיק שעומד להיפתח שם. הגענו לחדר הטעימות וטעמנו:
• Villa Oliveira Encruzado 2018
• FUGITIVO 2018
• Enxertia 2017
• FUGITIVO Bastardo 2020
הרשימו במיוחד:
Abanico 2020* - צבעו זהוב, כשמקרבים את הכוס לאף מתבסמים מריחות נעימים המזכירים ורדים טריות, פירות טרופים ולימוניות. למרות שהיין צעיר למדי בפה הוא אלגנטי, עדין מחד אך מורכב מאידך, יש בו שילוב מוצלח של הדרים (בעיקר לימון) לצד טעמי פירות בעיקר מישמש ומלון. היין יושן במשך 12 חודשים בחביות גדולות של 600 ליטר.
O FIGITIVO Vinhas Centenárias 2017* - צבעו אדום ארגמן צלול ורענן, הארומות שלו כוללות דודבנים שחורים ביחד עם תבלינים, בעיקר פלפל שחור. הפה קטיפתי כלומר יש בטעמיו גם עדינות וקלילות וגם מורכבות. טעמי הדובדבנים הבשלים משתלבים היטב עם טעמי עשבי תיבול, אורנים ומעט חומץ בלסמי. למרות שהיין צעיר, הטאנינים שלו עדינים מאוד ובעלי חומציות מושלמת. היין עשוי מגפנים בנות 100 שנה והתיישן בחביות גדולות. מוצלח ומעניין!
Villa Oliveira Touriga Nacional Red 2016* - יין נפלא זה מציג את מיטב כישוריו של פאולו נונס ינן היקב. היין שצבעו סגול שחור עשוי מענבי טוריגה נסיונל. יש בו ניחוחות של סיגלית, קסיס, פלפל, עור, ליקריץ ובפה טעמי דובדבנים שחורים ותבלינים. היין מאוזן מאוד ובעל סיומת ארוכה. עשוי מגפנים עתיקות ,יושן בחביות גדולות ואחרי שנה הועבר לחביות באריק (225 ליטר) לישון נוסף במשך שנה.
יום שלישי - פורטו
כשמבקרים בפורטוגל קשה להתעלם מיינות הפורט בהן ידועה פורטוגל יותר מאשר כל יין אחר. יין הפורט קיבל את שמו במחצית השנייה של המאה ה 17 מעיר הנמל פורטו הממוקמת בשפך נהר הדואורו, ולחופי האוקינוס. היינות שנבצרו ותססו באזור הדואורו הוסעו לפורטו דרך הנהר לשם יישון ויצוא. אמנם פורטו אינה מוגדרת כאזור יין רשמי אבל בסביבתה נמצאים מרתפי היישון ומרכזי האירוח של מיטב יצרני הפורט.
קיימים יינות פורט לבנים ואדומים ותהליך עשייתם מורכב. הם נעשים בקרוב לעשרה סגנונות שונים אך לא כאן המקום לציינם. אני מודה שאינני חובב פורט גדול ולכן כשתכננתי את סיור היקבים בפורטוגל השתדלתי להתמקד ביינות היבשים שלה. מצד שני אי אפשר לקבל תמונה שלמה על תעשיית היין של פורטוגל מבלי לבקר ביקבים המייצרים פורט ולכן החלטתי לבקר בשני יצרני הפורט המובחרים ביותר בפורטוגל. שניהם ממוקמים בוילה נובה דה גאיה. אותה עיר תאומה הנמצאת בצמוד לפורטו רק בצידו השני של נהר הדאורו.
Graham's
טעימה מרשימה ביקב Graham's // צילום: שלמה גרדמן
הביקור ביקב Graham's החל בסיור מודרך במסגרת קבוצת תיירים. שמענו על ההסטוריה של היקב, ביקרנו בחדר החביות וגם במרתף בו שמורים הינות הותיקים ביותר שיוצרו בו עוד בשלהי המאה ה 19. בסיומו של הסיור עברנו לחדר טעימות פרטי שם טעמנו ממגוון יינות היקב:
• Ruby – 6 Grapes Reserve
• Tawny 10 Years
• Tawny 20 years
• Tawny 30 years
הרשימו במיוחד:
Vintage Port 2000 - יין מרשים. צבעו האדמדם והדי סטנדרטי לא מסגיר את מגוון הריחות והטעמים שבו. באף קיבלתי ריח אגוזים, ורדים, אוכמניות ושוקולד מנטה. בחיך, ליקר דובדבנים נפלא, בתוספת לפתן תותים ואוכמניות. תוסיפו לכל זה טעמי טופי ומעט פלפליות פלוס ישון של 20 שנה בבקבוק ותקבלו חוויה מהנה מאד.
Singles Harvest 1997 Tawny Port, ‘The Apprentice’ label - עשוי מחמשת ענבי הפורט המסורתיים. צבעו חום נוטה לבהיר, באף ריחות שלישונים של צימוקים, קרמל ווניל. הפה מורכב, שמנוני ועשיר בטעמי פירות מתוקים כולל שזיפים שחורים, דובדבנים בשלים וצימוקים. לצד זה יש בו גם חומציות לימונית המאזנת את שורת הפירות המתוקים שבו. זהו יין ששוחרר למכירה רק השנה ומציין את היין הראשון של היינן הנוכחי Charles Symington. יין בן 25 שנים שיהיה מהנה לשתיה גם בעוד 25 שנה. נפלא!
Taylor's
טעימת יינות פורט בגינת יקב Taylor's כולל פורט לבן // צילום: שלמה גרדמן
היקב הבא בסיורינו היה היקב הוותיק Taylor's. גם כאן התחלנו את הביקור בסיור מקיף של היקב שבסיומו הוזמנו אחר כבוד למסעדת הבית הממוקמת בחצר היפה של היקב המשקיפה על העיר פורטו מעברו השני של נהר הדוארו. על שולחן מוקף צמחי ורדים ומדשאות הונחו ארבע בקבוקי פורט (אחד מהם פורט לבן) מהם טעמנו:
• Taylor's Chip Dry White
• Tawny 10 Years
הרשימו במיוחד:
Taylor's LBV Port 2017 - היין הזה אמנם משנת 2017 אבל שהה 4 שנים בחביות גדולות. לכן הוא נקרא LBV (Late Bottled Vintage) מה שהופך אותו ליותר נגיש מינות ה Vintage הרגילים. במקרה הזה קיבלנו יין בצבע אדום ארגמן עם ריחות של דובדבנים אדומים ומעט אגוזים. בפה היין היה נגיש ומשיי אך האלכוהול שבו היה די בולט ובועט מה שכיסה מעט על טעמי הדומדמניות השחורות והשוקולד המריר שהרגשתי ברקע.
Vintage Port 2015 - יין העשוי כולו מענבי שנת 2015. צבעו אדום כהה, באף שפע של ריחות ורדים ודובדבנים שחורים. בחיך טעמתי יין מורכב ועשיר בטעמי שוקולד, קפה ודובדבנים. המוצלח ביותר בטעימה.
יום רביעי - Vinho Verde
את היום הרביעי לסיורינו הקדשנו לאזור היין Vinho Verde שפירושו בפורטוגזית "יין ירוק". באזור זה אכן מגדלים בעיקר ענבים ירוקים המשמשים ליצור יינות לבנים. לאחר כשעה נסיעה מהעיר פורטו הגענו לאחוזה מפוארת שבמרכזה מלון בוטיק יפהפה בשם Monverde. שם שוכן יקב Quinta da Lixa.
Quinta da Lixa
חדר ההרחה המיוחד ביקב Quinta da Lixa // צילום: שלמה גרדמן
בכניסה למלון פגש אותנו קרלוס היינן ולקח אותנו לסיור בין הכרמים של האחוזה. בסיומו של סיור קצר הגענו למבנה בו שוכן היקב, ביקרנו בחדר הרחה מיוחד שנבנה לטובת אורחי היקב ועברנו לחדר הארוח המושקע שם הצטרף אלינו גם אוסקר, אחד מבעלי היקב. קרלוס ואוסקר עשו את המירב כדי להנעים את ביקורינו ביקב המיוחד.
קרלוס הוא יינן צעיר יחסית אך ללא ספק מקורי וכזה שלא מפחד לנסות דברים חדשים ולא שגרתים. כמו למשל ישון יין במשך חמש שנים במיכלי נירוסטה, חיבור של ענבים מ 3-4 שנות בציר שונות או יצור בשיטת ה PET-NAT.
Morgado da Vila PET-NAT 2021 - היין הראשון שטעמנו היה מסוג PET-NAT. זהו סגנון חדש של יין מבעבע שבו תהליך התסיסה נעשה בתוך הבקבוק ומאחר של-CO2 שפולטים השמרים אין לאן לברוח, הם נותרים בבקבוק ויוצרים יין נתזים מעניין. צבעו צהבהב לימוני, באף שפע של ריחות טרופים במיוחד גויאבה המשתלבים יפה עם חמיצותו הלימונית. בפה טעמנו יין מבעבע המשלב בצורה הרמונית מתיקות תפוחית עדינה עם חמיצות לימונית נעימה. יין צעיר, רענן וכיפי. לכל זה מצטרפת גם העובדה שאין בו בי-סולפיט לכן מומלץ לשתות אותו צעיר ופשוט ליהנות מטעמיו. עשוי מזני Alvarinho ו Loureiro.
Alvarinho Pouco Comum 2021 - ביין הזה נתקלתי בתופעה חדשה ולא מוכרת. היינן החליט לשלב בו ענבים משלוש שנות בציר קודמות וכך למרות שיש בו 5% ענבים משנות הבציר 2017 ,2018 ,2019 יש בו עדיין 85% משנת 2021 ולכן הוא יכול לקרא לו (לדבריו) יין משנת 2021. צבעו צהבהב בהיר מאד וצלול, באף ריחות של סיגליות ולימוניות, ובפה חמיצות נעימה עם טעמי תפוח גרנד ואפרסק. עשוי מזן ה Alvarinho תוך שימוש בשיטת ה Sur Lie בעת יישון היין. היין היה פחות מרשים מאחרים אך עשייתו בהחלט מיוחדת.
• Colinas Do Avesso, Private Collection, Single Harvest 2016
• Colinas Do Avesso, Private Collection, Single Harvest 2018
• Colinas Do Avesso, Private Collection, Harvests 2016-2020
שלושת הינות הנ"ל ראויים להתייחסות משותפת שכן מדובר בסדרה מיוחדת של שלושה יינות שיוצרו משנות בציר שונות אך שוחררו לשוק באותה עת. שלושת היינות עשויים מזן ה Avesso הגדל בכרמים שליד המלון ומכל אחד מהם יוצרו 1,200 בקבוקים בלבד. הסדרה כוללת יין משנת בציר 2016, יין משנת בציר 2018 ויין שלישי העשוי מחמשת הבצירים שבין 2016-2020. כל שלושת היינות באים לבטא את איכות היינות שניתן להפיק מזן ה Avesso המיוחד לאזור Vinho Verde ואת פוטנציאל ההתיישנות של יינות אלה.
ביין הראשון שטעמנו ניכר היה שהוא בן כמה שנים. באף קיבלתי מעט ריח טחבי ושמרים ובפה בלטו טעמי נקטרינה. ליין מחמשת השנים 2016-2020 היה ריח של סיגליות וטעמי אשכולית בפה. היין הטוב מבין השלושה היה זה שיוצר מבציר 2018. באף הרחתי ארומות של ורדים, אגוזים, יערת הדבש ומינרליות (הזכיר מעט ריזלינג) ואילו בחיך טעמתי יין מורכב ועשיר בטעמי אפרסקים ומישמש. זן ה Avesso שמשמעו "הפוך" בפורטוגזית ידוע ברמת חומצה נמוכה בניגוד לחמיצות גבוהה יחסית של שאר זני הענבים הגדלים ב Vinho Verde. כמו כן טעמנו:
• Aromas Das Castas 2021
• Quinta Da Lixa, Vinho Verde, Vinhao 2021
הביקור ב Quinta Da Lixa היה אחד המעניינים שהיו לנו וניתן לומר שהוא מייצר יינות איכותיים ומקוריים. היקב מייצר כ 7.4 מיליון בקבוקים בשנה מהם 85% יינות לבנים 10% רוזה ועוד 5% יינות אדומים מהם גם טעמנו אחד.
Quinta da Covella
הדרך המובילה ליקב Quinta da Covella הייתה יפה במיוחד. היקב שוכן בסמוך לנהר הדורו ומהכביש הגבוה והמפותל המוביל אליו ניתן לראות את הנהר הענק וגם להבין שאנחנו מתקרבים לאזור הדורו. בדרכנו ראינו ששמי הרקיע מסביבנו האדימו ועד מהרה הבנו שזו תוצאה של שריפות שמאד אופיינות לאזור הזה בימי הקיץ. מטוסים קלים בעלי מגלשיים חגו מעלינו בגובה נמוך מאד, המטירו מים על השריפות ומיהרו להנמיך עוד יותר לתוך נהר הדורו משם העמיסו מים כדי לכבות את השדות הבוערים.
ביקב היפה שמבנהו עטוף בצמחיה ירוקה קיבל אותנו בלבביות טוני סמית, אחד הבעלים. את הטעימות במקום התחלנו ביין העשוי מזן ה Avesso. אותו זן חדש (לנו) בו נתקלנו לראשונה ביקב Quinta Da Lixa. טעמנו:
• Avesso Reserva 2021
• Rose Touriga Nacional Organic 2021
• Tecedeiras Touriga Nacional 2018
• Tecedeiras, Tawny Reserva Port
הרשימו במיוחד:
Avesso 2021 - צבעו צהבהב בהיר, באף ריחות פרחונים של ורדים ופירות וטרופים כמו מנגו. ציינתי קודם שהזן הזכיר לי את זן הריזלינג ואכן גם כאן קיבלתי בפה יין מינרלי / פלינטי בעל מתיקות של מישמש ואפרסק, חמיצות עדינה וסיומת בינונית. יין נחמד ולא יומרני. במחיר של כ 8 יורו נותן תמורה נפלאה למחירו.
Tecedeiras Reserva 2019 - היין השני שהרשים במיוחד היה יין מסדרת Tecedeiras העשוי מערבוב של מגוון זנים. צבעו אדום/סגול כהה, באף ריחות שוקולד, פלפל ותבלינים. הפה ממשיך את האף בהרמוניה עם טעמי קפה, שוקולד ודובדבנים שחורים. יין עשיר, איכותי ומאוזן. גוף מלא ואחוז אלכוהול גבוה יחסית.
עם סיום הביקור ב Covella התחלנו לנוע לעבר משכננו שבאזור הדורו. הדרך המפותלת בין עשרות גבעות מכוסות כרמים אילצה אותנו ליסוע די לאט אך גם ליהנות מהנוף היפהפה שמסביב. לעת ערב (אך לפני שקיעה), הגענו למקום משכננו אשר נמצא בקצה אחת הגבעות הגבוהות של אזור הדורו מוקף כולו בכרמים שהתפרסו מראש הגבעה ועד לנהר הדוארו שזרם במלא עוצמתו למרגלותינו.
הנוף המרהיב אשר נשקף מחלון חדר השינה שלנו שייך לבית האירוח של מרטן ההולנדי המקסים שגם עושה יין ולכן קרא לבית ההארחה שלו בשם המקורי "Stay at the wine maker".
יום חמישי – דורו
היום שהחלטנו להקדיש ליקבי הדורו החל קצת עקום. כבר התרגלנו ליסוע בכבישים משובשים ואף בדרכי עפר רעועות אבל שום דבר לא הכין אותנו לחויה המפוקפקת של ללכת לאיבוד בין הכרמים. הכל החל בעובדה שסמכנו באופן מוחלט על אפליקצית "הוייז" שלנו ואחרי ביקור קצר במרכז לשימור היסטורית הדורו (הנקרא Come Na 2) מיהרנו להגיע ליקב הראשון לאותו היום.
עד מהרה הדרך הסלולה הפכה לדרך עפר צרה ותלולה אבל אנחנו לא עצרנו עד שלפתע מצאנו עצמינו בשביל צר ביותר בלב כרמים, כשהוויז מבולבל לגמרי וכמובן מבלי שאנחנו יודעים כיצד לצאת משם. כורמים מקומיים שעבדו בין הגפנים ניסו לעזור לנו אבל מי שבאמת חילץ אותנו היה מיגל בסה היינן של Quinta Do Roriz שהגיע עד אלינו עם הטנדר שלו ואף ציין בנונשלנטיות כי "זה תמיד קורה לאנשים שרוצים לבקר אותו".
Quinta Do Roriz (Prats & Symington)
כרמי Quinta Do Roriz למרגלות הדורו // צילום: שלמה גרדמן
אחד היקבים הבולטים באזור הדורו השייך למשפחת Symington בעלי יקב Garham's. הם הקימו את היקב בשותפות עם ברונו פראטס (לשעבר הבעלים של שאטו קוס ד'אסטורנל בבורדו). מיגל בסה היינן החביב אירח אותנו במרפסת היקב השוכן במין חווה מבודדת שבמרכזה כנסיה עתיקה. היקב הנמצא למרגלות גבעות הדורו משקיף אף הוא על נוף כרמים מרהיב כשברקע זורם לו נהר הדורו - הלב הפועם של כל האזור.
PRAZO de RORIZ 2019 - התחלנו את הטעימה עם יין נחמד זה המופק מכרמי האזור. עשוי מתערובת של זנים אדומים. באף ריח פירות יער אדומים ובפה קיבלתי טעמי דובדבנים אדומים ורימונים. מעט טאני.
Post Scriptum 2020 - היין הרשים יותר באיכותו. צבעו סגול, באף שפע ריחות הכוללים דובדבנים, רימונים ופלפל שחור. בחיך קיבלתי יין איכותי אבל צעיר למדי בעל טעמים של שזיפים ודובדבנים אדומים. טאני אבל גם עגול ועשיר. יהיה טוב יותר ומוכן יותר לשתיה בעוד שנתיים-שלוש.
CHRYSEIA 2019 - זהו יין הדגל היקב ואכן ניתן לחוש מיד בקפיצת מדרגה שעשינו באיכות היין. היין עשוי בעיקר מענבי Touriga Nacional ו Franca Touriga.צבעו סגול שחור, הארומות שלו כוללות צרור סיגליות, לבנדר ועשבי תיבול ארומטיים עם תחושה של יין מרוכז מאוד. בפה קיבלתי דובדבנים שחורים בשלים, פירות יער ותבלינים. ליין חומציות טובה, הוא עשיר, מרוכז ואלגנטי. נראה שכעת הוא עדיין צעיר וטרם הגיע לשיאו אך ללא ספק זהו יין איכותי מאד שרק ילך וישתבח עם הזמן.
Quinta Nova de Nossa
נבחרת היינות שהשתתפו בטעימה של יקב Quinta Nova de Nossa ויקב Taboadella // צילום: שלמה גרדמן
ההתברברות בכרמים קצת שיבשה לנו את לוחות הזמנים ולכן מיהרנו להגיע ליקב Quinta Nova de Nossa שם חיכו לנו ג'ורג' היינן המוכשר של היקב וסוזנה מנהלת האירוח האדיבה לארוחת צהריים רבת מנות ויינות.
היקב הממוקם בתוך מלון יוקרה מסדרת Relais & Châteaux הוקם בשנת 1999 ע"י משפחת אמורים אשר עשתה הונה ביצור פקקי שעם וכיום יש בבעלותם שני יקבים. בדורו Quinta Nova de Nossa ו Quinta da Taboadella באזור ה Dao. כך שלמעשה בטעימה הזו טעמנו מיינותיהם של שני היקבים:
• Quinta Nova, Senhora do Carmo, Rose 2021
• Blanc De Noir Reserva 2021
• TABOADELLA Encruzado Reserva 2021 – from DAO
• GRAINHA Reserva 2020
• MIRABILIS 2020
• TABOADELLA Alfrocheiro Reserva 2019 – from DAO
• TABOADELLA Jean Reserva 2019 – from DAO
• QN Vintage Port 2000
הרשימו במיוחד:
TABOADELLA Touriga Nacional Reserva 2020 – from DAO - יין זה עשוי מענבי Touriga Nacional ומגיע מיקב TABOADELLA הממוקם באזור ה Dao. האף הארומטי מספק ריחות של סיגליות, שזיפים שחורים, ומעט אגוזי מוסקט, קפה ותבלינים. החיך פירותי, מינרלי, מאוזן היטב עם טעמים של קסיס, פטל ואוכמניות. היין עשיר, בעל גוף מלא ונראה שישתבח עם הזמן.
Quinta Nova Vinha Centenária 2018 - יין העשוי מענבים שגדלו על גפנים בנות 100 שנים. בנוסף הוא עשוי רק מזן אחד Tinta Roriz שהוא בעצם הזן המוכר יותר כטמפרניו, בכרם מספר 28 הנמצא בגובה של כ 200 מטר ובתוכו כ 2,650 גפנים. צבעו סגול שחור, האף מספק ריחות של שוקולד, קפה, עור וטחב. הפה מלא מינרליות, פירות יער כחולים, ושזיפים שחורים בשלים. היין התיישן 16 חודשים בחביות, הוא עשיר מרוכז, בעל גוף מלא ואיכויות גבוהות. מרשים.
Vallado
שקתות הבטון האופייניות להתססת היין בפורטוגל. כאן ביקב Vallado // צילום: שלמה גרדמן
יקב Vallado הוא יקב גדול ומסחרי למדי אבל היועצות שלי המליצו לי לא לוותר על הביקור בו. מדובר ביצרן פורט היסטורי של עמק דורו. הקיים משנת 1716, ונמצא בשליטת משפחת Ribeiro מאז ועד היום. ארח אותנו בן המשפחה João Ferreria Alvares Ribeiro (בן הדור השישי).
בשנות ה 90 החלה היקב לייצר יינות אדומים יבשים מזנים כמו Tinta Roriz, Touriga Nacional ו Sosão,ולבנים מזני Moscatel, Rabigato ו Arinto וכיום מייצרים בו 1.5 מיליון בקבוקים. טעמנו:
• Vallado PRIMA 2021
• Vallado Reserva 2021
• Vallado Organic - Douro Superior 2019
הרשימו במיוחד:
Vinha Da Granja 2019 - יין המיוצר מגפנים בנות 100 שנה המפיקות כמות נמוכה במיוחד של ענבים. באף ריחות פרי בשל של תות שדה ודובדבנים עם מעט ליקריץ ובחיך טעמים של תאנים, תותים ופירות יער. היין עשיר, מורכב, ועם חמיצות טובה שתאפשר לו להתיישן ולהתבגר כהלכה. הייו יושן 18 חודשים בחביות משומשות. זהו יין טוב מאד רק טעמנו אותו קצת צעיר מדי.
Vinha da Coroa 2019 - עוד יין איכותי של היקב. הפעם מדובר בגפנים שנשתלו לפני קרוב ל 70 שנה בכרם שהוא אחד הגבוהים בדורו. צבעו האדום ארגמן לא מעיד על מורכבותו. באף קיבלתי ריחות של תות שדה, דובדבנים וגם עשן ווניל המגיע מהחביות החדשות בהן שהה במשך 18 חודשים. בפה קיבלתי פירות אדומים עסיסיים המזכירים שזיפים ותותים. ליין גוף קל, חומציות טובה והוא נעשה מענבים שחציים הותססו בתסיסה רגילה וחצים תסיסה קרבונית.
צילום: שלמה גרדמן
לסיכום: תעשיית היין המודרני של פורטוגל צעירה למדי. היא החלה בשנות ה 80 של המאה הקודמת, צמחה בשנות ה 90 אך גם כיום נראה שהיא נמצאת עדיין בתחילת הדרך. מבחינתי הביקור במחוזות היין של פורטוגל היה מרתק ומהנה אך גם נתן לי תחושה כי מדובר בתעשייה צעירה המחפשת את דרכה, מנסה להגיע לרמות איכות דומות לתעשיית היין של ספרד שכנתה אך פעמים רבות היא עדיין לא שם. מעניין יהיה לחזור לכאן בעוד כמה שנים ולטעום יינות של יקבים וייננים בוגרים ומנוסים יותר המביאים לידי מיצוי מקסימלי את הפוטנציאל הטמון בתעשיית היין של פורטוגל.
לא אוכל לסיים כתבה זו מבלי להודות לשתי נשים פורוטגליות נפלאות שבלעדיהן כל הסיור הזה לא היה יכול לקרות. ראשונה מריה ג'ואאו דה אלמידה (Maria João de Almeida) חברתי באיגוד עיתונאי היין הבינלאומי FIJEV ואחת מעיתונאיות היין הבכירות של פורטוגל. בזכות היכרותה המצוינת עם אנשי תעשית היין של פורטוגל נפתחו בפניי שערים רבים במיטב היקבים הפורטוגלים. האשה השניה שלי בפורטוגל היתה מרתה מרקז (Marta Marques) האנרגטית. המנכ"לית הבלתי נלאית של חברת התיירות Wild Douro שסייעה לנו בהזמנת המלונות והמסעדות ודאגה לכל התיאומים הדרושים בכל המקומות בהם ביקרנו. תודה לשתיכן שהפכתן את הביקור בפורטוגל בכלל ובמחוזות היין שלה בפרט למרתק ומהנה כל כך.
