תשכחו ממרלו וקברנה, היכונו להיפרד מריזלינג ושרדונה. במדור זה תקראו אך ורק על זני ענבי יין שכנראה לא נתקלתם בהם מעולם ושסביר מאוד שגם לא תתקלו בעתיד. כאן תוכלו לפגוש זנים עלומים או נעלמים ולעיתים גם הזויים למדי, זנים המצויים מחוץ לספקטרום של עולם היין המוכר לנו, היכונו לסיפורי ענבים...
ALICANTE BOUSCHET– אדום גם מבחוץ וגם מבפנים
המקום: דרום צרפת; דרום ספרד; קליפורניה.
הצבע: כהה.
האיכות: בינונית.
במרבית המקרים מגיע צבעם של היינות האדומים מן המגע עם הקליפות בלבד, ואולם קיימים מספר זני ענבים בודדים, המכונים זני teinturier, אשר בהם גם הציפה הינה בעלת גוון אדמדם, להבדיל מכל יתר הזנים, שבכולם גווני הציפה ירוקים. אחד מאותם זנים בעלי ציפה אדמדמה, הוא ALICANTE BOUSCHET. איכותם של מרבית זני teinturier כענבי יין אינה מאוד גבוהה ולרוב הם משמשים להוספת צבע לבלנד ומבחינה זו ALICANTE BOUSCHET אינו יוצא דופן, אם כי אין ספק שהוא הפופולרי מכל חבריו בעלי התוך האדום.
על קיומו של הזן אנחנו צריכים להודות למשפחת יצרני היין הצרפתית – Bouschet. Louis Bouschet de Bernard , החל בשנת 1824 לנסות וליצור הכלאות בין זנים שתוכם ירוק, לבין כאלו שתוכם אדמדם. היצירה המוצלחת הראשונה שלו היתה Petit Bouschet, הכלאה משנת 1828 בין הזן Aramon, הזן שיינותיו בעלי צבע בהיר שהיה נפוץ אז מאוד ברחבי צרפת, לבין הזן Teinturier du Cher. בנו Henri המשיך במורשתו של אביו ובשנת 1886 הכליא בין אותו Petit Bouschet לבין הזן Granache, ויצר את זן הטנטורייה המוצלח מכולם - ALICANTE BOUSCHET. הזן זכה להצלחה רבה ברחבי העולם ובפרט, בדרום צרפת בו נוצר, בדרום איטליה, בדרום ספרד שם הוא נקרא garnacha tintoterra וכן בקליפורניה, שם היה פופולרי במיוחד בתקופת היובש.
הזן ידוע כמובן בשל צבעו הכהה במיוחד. הגפנים רגישות למחלות ולריקבונות. אליקנטה בושה הוא בין הזנים הראשונים להבשיל. יינותיו אלכוהוליים, בעלי ארומות עצורות ונעדרי מורכבות ועומק בצעירותם, אם כי עם הזמן בבקבוק הם נוטים להשתנות לטובה.
