קרדיט: שי גלבוע

מקאלן, מהסינגל מאלטים המשובחים המגיעים אלינו מסקוטלנד, מיוצר כבר משנת 1824 ותהליך הכנתו לא השתנה הרבה עד היום. המזקקה היא מהראשונות שקיבלו רישיון לייצור וויסקי בסקוטלנד, ממוקמת באזור ה"ספייסייד" ויושבת גבוה מעל הנהר הספיי שהעניק לאזור את שמו.

הטעימה אורגנה על ידי שחף קורן מחברת אקרמן, והנחתה אותה שגרירת מקאלן העולמית - פטסי קריסטי. כבר בנקודה זו עלי לציין כי אני כבר שבוי של מקאלן. הוויסקי הראשון בו פגשתי בחיי הבוגרים כאיש אלכוהול, בנקודה בה כבר הבנתי דבר או שניים, היה ה Macallan 10 Cask Strength שלצערי הרב כבר אינו מיוצר מספר שנים ואינו מגיע לישראל כלל.

שחף קורן הוא דמות מוכרת מאוד בתחום האלכוהול בישראל והוא מאנשי הוויסקי המעניינים שפגשתי, עם ידע אינסופי וחיבה אמיתית למשקה. על פטסי יש להתעכב כמה רגעים לפני שנספר לכם את שקרה בהמשך הערב. פטסי קריסטי התחילה לרקוח קוקטיילים במלון של הוריה בקנדה, עוד בגיל שאסור היה לה בכלל לשתות אלכוהול. הגברת הקנדית, קופצנית ומשעשעת, מצליחה בכל טעימה לכבוש את ליבם של אנשי האלכוהול שפשוט לא יכולים לעמוד בפניה. היא מכירה את התחום מכל כיוון אפשרי, מומחית אמיתית לכל דבר ועניין, אבל היופי בשיחות אתה זה שאתה מדבר עם ברמנית, עם אופי של ברמנית ודיבור של ברמנית.

פטסי החליטה שהערב אנחנו הולכים לעשות משהו שונה, משהו שיחדד את החושים שלנו ולא יהיה מושפע משום דבר מלבד המשקה עצמו. נאספנו לנו במעגל מחוץ לבר הביירן, הסתדרנו בשורה והובלנו על ידי שחף ופטסי אל הקומה השנייה, שם המתין לנו שולחן טעימה עמוס בכל טוב. לפני שהורשנו לגשת אל המשימה הנכספת, כיסו את עיננו היטב, בדקו שאנחנו לא יכולים לראות שום דבר מבעד לכיסוי, והושיבו אותנו במקום שיועד לנו.

פטסי פתחה ואמרה שבתור חבורה ששתתה ביחד כנראה את רוב סוגי הוויסקי המגיעים לארץ, ואולי את רוב המותגים המוכרים בעולם, צריך לעשות משהו מעניין. היא ציינה שבתור עיתונאים, טועמים מקצועיים, מדריכים ומנהלי ברים אנחנו נשאלים כמעט בכל פעם בה אנו פוגשים במשקה – מה היה הוויסקי הכי טוב שטעמת מימך? התשובה מורכבת, לא אובייקטיבית וכנראה גם לא תעזור לנו בשום דבר. כמו הסיפור המוכר מעולם היין על הברון רוטשילד שישב באחר צהרים נעימים על שפת האגם, לצד עלמה יפה, כשהרוח מבדרת את שערה והציפורים שרות ממרחק, שם, סיפר רוטשילד, הוא שתה את היין הטוב ביותר בחייו.

חוויית השתייה, כמו חוויות אחרות, מורכבת ממהות הסיטואציה, מהנוכחים בה, מהאווירה וממצב הרוח. כמות ההטיות שאנו סופגים מתווית הבקבוק, מהמותג עצמו, מהתאורה סביב וגם מהמוזיקה, משפיעות בצורה דראמטית על טעמנו. לכן, החליטו הפעם שחף ופטסי שהם מנתקים אותנו מכל מה שעשוי להשפיע על הטעימה. לפנינו סודרו בשתי שורות 7 כוסיות ויסקי מקצועיות (גלן קאיירן), אותן לא יכולנו לראות כלל, וכמובן שגם הספקנו להפיל כמה מהן בדרך. מתוך 7 הטעימות נתבקשנו לבחור שלושה סוגים שהיו מועדפים עלינו ולסדר אותם לפי סדר ההעדפה.

טעימה שכזו עשויה להיות מפכחת ומעניינת עבור "מומחי וויסקי" שכבר טעמו מאות סוגים של המשקה המוזהב בחייהם; אנחנו הרי יודעים מה אנחנו אוהבים ואף אחד לא יוכל ללמד אותנו. כמובן שהמציאות לא איחרה לטפוח על פנינו. כשניגשנו למלאכת הטעימה לא ידענו אילו מותגים ממתינים לנו בכוסות הטעימה, אך הבנו שכנראה יהיה שם סוג אחד או יותר של חברת מקאלן. למרות זאת, היו לא מעט הפתעות שנועדו לבלבל אותנו במהלך הטעימה, שתי כוסות הכילו את אותו הווסקי, בכוסית אחרת היה וויסקי יפני וביתר סוגים שונים מתוך סדרת ה"פיין אוק" של מקאלן, וסוגים נוספים.

ניגשנו לטעימה, הרחנו, טעמנו, הרחנו שוב וחוזר חלילה. כעשר דקות לאחר מכן היו מסודרות על גבי השולחן לפני כל טועם 3 כוסות עם מדבקות בצבעים שונים בתחתית הכוס. פטסי שלפה מאחור את סוגי הוויסקי שטעמנו וחשפה בפנינו את מושאי הטעימה. כמובן שכמעט כולנו הופתענו מהבחירה של עצמנו, ואפקט הטעימה העיוורת שוב הצליח והוכיח לנו עד כמה אנחנו מושפעים כמעט מכל דבר סביבנו.

שלושת המוסקטרים

סוגי הוויסקי אותם טעמנו היו כדלקמן: Macallan Selected Oak, Macallan Fine Oak 12, Macallan 12, Macalln Gold, Yamazaki 12, GlenRothes. שלל הטעמים של מקאלן הקשו על הטעימה עצמה, כיוון שסקאלת הניחוחות והטעמים הייתה רחבה למדי. בלטו בהבדלים כמובן יאמאזאקי היפני וגלן רות'ס, שני מותגים שונים לחלוטין ממקאלן. אני בחרתי בשלושה סוגים, לפי הסדר - Yamazaki 12, Macallan Fine Oak 12 ו- Macallan 12. האמת היא שהטעימה העיוורת אכן הוכיחה את עצמה מבחינתי, מפני שגם בכל יום אחר הייתי בוחר בשלישיה הזו. בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי נמשך יותר ויותר לכיוון הוויסקי היפני על שלל טעמיו, המעושנים בסגנון הסקוטי, אך עם ארומות שונות, אחרות ומיוחדות. המקאלן פיין אוק 12 שנים, המיושן בשלוש חביות שונות בתהליך ההתבגרות שלו, הוא וויסקי מורכב, רב שכבות, עוצמתי, אך מעודן ומחליק בגרון בצורה מושלמת. הוויסקי השלישי אותו בחרתי בטעימה היה המקאלן 12 אשר מיושן בחביות שרי מספרד. הוויסקי מאוזן, הרמוני ובעל סיומת מתקתקה בזכות חביות השרי.

צבעו של הוויסקי חלק נוסף באותו הערב היה מיוחד במינו- פטסי שלפה מאמתחתה בקבוקונים של תמציות קרמל לצבעו של הוויסקי. מדובר בסוד שמור של התעשיה ורוב חובבי הוויסקי אינם מודעים כלל לקיומו. תמציות הקרמל נועדו לעידון צבעו של הוויסקי, וליצירת מראה מיושן יותר. במקאלן לא משתמשים כלל בתמציות הללו, אך בעשרות מזקקות בסקולטנד ובמדינות וויסקי אחרות משתמשים בתוספת. פטסי העמידה אל מול הנוכחים שתי כוסות מים מינרליים, וזילפה לכל אחת מהן תמצית שונה. צבע הנוזל השתנה במהירות: בכוס הראשונה המים קיבלו צבע בהיר, שעשוי להעיד על יישון של 3-10 שנים בחבית. בכוס השנייה המצב היה שונה לגמרי, המים נצבעו בצבע ענברי, כמעט חום, צבע שעשוי להעיד על יישון של עשרות שנים בחבית. הרעיון מאחורי האנקדוטה המעניינת הזו היה להמחיש את צבע הוויסקי של מקאלן, צבע שנובע אך ורק מהיישון בחביות, צבע טבעי ללא תוספת של חומרי צבע.

לקינוח שלף יואב גלבפיש, מבאי הטעימה, בקבוקון דוגמא של מאקלן 24 שנים! וויסקי מעודן, רך, עגול רב שכבתי, וותיק ומיוחד. עם הטעם הזה יצאנו לדרכנו מבושמים, שמחים ועם טעם של עוד...