ארקדי פפיקיאן - סדנת אומן בבית איש הענבים  //  צילום: צחי בינר

בצידו האחד של האולם מתמקם צייר אחד מול לוח הקנבס המתוח על כן-הציור שלו. בצד האחר של אותו אולם ניצב צייר אחר מול לוח זהה. ביניהם עשרות מיכלי צבע משובחים. שני הציירים מושחים את הבד בצבעים שהם בוחרים ומשקיעים שעות רבות בהשלמת הציור. בתום היום נחשפים הציורים לקהל מקצועי וחובבי ציור, אותם בדים, אותם צבעים, אותן מברשות ובכל זאת, כמובן מאליו, התגלו שני הציורים כשהם שונים לחלוטין. חלק מהקהל המתבונן השתאה למול הציור האחד, חלק התפעל מהאחר, אבל הכל הסכימו כי מדובר בציורים טובים אך שונים מאד זה מזה. דמיונו וטעמו של הצייר הפיק ציור מסוים וכישרונו יצר איכות מסוימת. כאמור, מובן מאליו שהציורים אינם יכולים להיות זהים.

כך תיאר ארקדי את ההבדל בין יין הקברנה סוביניון VELOURS 2009 שנוצר על יד היועץ הידוע מישל רולאן באמפורה על פי טעמו, לבין יין המקורה של היקב. 1,200 בקבוקים במחיר נקוב של 495 שקלים שלגביו טוען ארקדי שניתן להחליף בו את סימן ה- ₪ ב- $ ואפילו ב- € ! כן, הוא אומר, היינות הזולים והבינוניים בארץ באמת יקרים מדי, אבל יינות הפרימיום זולים יותר ממקביליהם בעולם! אגב, יינות הפרימיום של אמפורה מתיישנים 3 שנים בחבית ושנה נוספת בבקבוק בטרם ישוחררו מהיקב.

ארקדי הוא כמובן ד"ר ארקדי פפיקיאן שתקצר יריעה זו מלהקיף את כל הכלול בשמו. זהו הבציר ה 40 (!) שלו, ובקולו הרועם והברור הוא מציין בגאווה כי הוא יינן ישראלי, לא רוסי ולא מולדובי על אף ששם עשה את לימודיו וצעדיו הראשונים בכרם, ביין ובמחקר. שבחים גדולים הוא חולק לאלה שחיבקוהו בראשית צעדיו בארץ: כרמל, שורק, ססלוב, דלתון ואחרים. מאז שהשתלט על העברית עבד כיועץ כמעט לכל חבית ביקבים חדשים, קטנים וגדולים ובשנים האחרונות הינו יינן ושותף ביקב אמפורה. איש של הומור מתפרץ, אנלוגיות מעניינות, ושיח בלתי אמצעי ככל שקהל השומעים חפץ. חוויתי הנאה צרופה בכל המפגשים אתו בהם השתתפתי.

"טביעת אצבע סגנונית ברורה" כהגדרת הסדנה הודגמה היטב בטעימות. היקבים בהם שימש יועץ פרושים מהנגב ועד הר אודם, מטרואר מדברי עד לנווה אטי"ב בגולן. לא אצבע אחת, אלא כל העשר שלו ניכרות ביקבים האלה – רמת נגב, טוליפ, הר אודם, שושנה, סומק, אור הגנוז, ציון, רימון וכמובן אמפורה. 

לפתיח עם הגעתנו לאיש הענבים נלגם בהנאה בלאן דה נואר שיקב אמפורה מפיק בפעם הרביעית. אין דומה ליין המיוחד הזה, יין קל, ארומטי ונעים השומר על הפרי באופן כמעט מושלם. הסיום, לעומת זאת, היה ביינות מחוזקים שונים, מסגנון המדירה של יין אינה (אמפורה) דרך יין קינוח אדום (ציון), עד לסגנון הפורט (רימון). ביניהם כיכבו יעפים של 3 יינות לבנים, 4 אדומים זניים ו 4 ממסכים אדומים, עם יינות שכבר יוצבו בשוק הישראלי כפרימיום מבוסס – כמו קריניאן של סומק, נמורה של אור הגנוז, מקורה של אמפורה, אלפסי של הר אודם.

 מיוחד במינו הוא סירה 2009 של שושנה מבציר מאוחר (3 שבועות מתום הבציר הרגיל). הענבים מכרם שטופח ליבול נמוך נבצרו רק לאחר שהגיעו להבשלה מלאה על פי הצורה, החיבור לשדרה, החרצנים והטעם ולא לפי מדידות סוכר או חומצה. גם כרם מהר"ל 2006 (אמפורה) הדגיש את טביעת האצבע הייחודית – ממסך של 81% מרלו ו 19% ברברה (!), מחוץ לכל הקופסאות הייניות המקובלות. יין שאוזן על בסיס החומציות השונה של שני הזנים והביא לתוצאה נפלאה באף ובחיך.

והמאפר? האיפור הטוב ביותר, אומר ארקדי, הוא זה שאינך מבחין בו. זו תשובתו למי שטוען שאינו חש בעץ ביינות על אף שבילו בחבית זמן ארוך. אכן, הוא מדגיש, העץ כמו האיפור שנתן את שלו, אבל השליטה של הייננים הביאה אותו לזה שהבוקה מורגש וסיבי העץ עוגלו ושויפו עד שנעלמו. וטוב שכך.

לסיום, על פי הדוקטור, שלושת הדברים העיקריים ביצירת יין איכותי: אלה שהם החשובים ביותר, אלה החשובים מאד ואלה החשובים "סתם". אכן, כשהכל חשוב גם התוצאות בהתאם.

סדנת אומן מהנה, מועילה ומחכימה. בעצם, כך זה תמיד כשצייר ומאפר בעלי שם נמצאים בחסותו של ארקדי שגם ללא כל איפור הוא תמיד ציורי.