צילום: תמוז רחמן

מה משותף לאולימפיה, היפופוטם, אלימלך, שמוליק ופרונטו? למצויים בתרבות ובהיסטוריה הקולינארית התל אביבית שצעקו 'אני יודע' ולאלו שלא, מדובר במסעדות שהבאים בשעריהן היו הסלתה והשמנה, החל בבוהמה התל אביבית וכלה בפוליטיקאים בכירים רבים. יש שיאמרו כי בתקופות מסוימות ענייני המדינה נוהלו ממסעדות אלו. היו אלו ימים בהם מקומות מעיין אלה שימשו בית שני לצובאים על פתחיהם, ללא כל קשר לאיכות האוכל או לכמה עוד אפשר לאכול מאותו הדבר, כל עוד זה זורם לשולחן. זמנים אחרים, אין ספק. זמנים של שיחה בין אנשים שישבו במעגל סביב שולחן, ולא שיחה בין מעגלים אלקטרונים בין קצות האצבעות למסכים המרצדים על השולחן.

פרונטו, היא אחת השורדות במשחק ההישרדות הזה, בו נבחנות מסעדות תל אביב מי תשרוד את הזמן הארוך ביותר. נכון הוא שפרונטו לא שוקדת על שמריה, אבל היא עברה כבר מזמן את מהמורת 5 השנים אותן אוהבת כל כך סטטיסטיקת ההישרדות התל אביבית, והיא תמיד הצליחה למשוך אליה את אנשי הבוהמה. היא גם תמשיך לעשות זאת, כל עוד רפי אדר ימשיך לשחק את המשחק, כי פרונטו בלי רפי אדר יבדל"א משולה ליועזר בר יין ללא שאול אברון ז"ל.

פרונטו החליפה לאורך זמן מלצרים, צוות מטבח, תפריט, רמת שירות ואפילו את שלום חנוך בשלומי שבן. אולם את חוסר הפשרנות של בעליה המוכר רפי אדר, ופניו המזוהות כל כך עם המסעדה, לא החליפה ובעצם לא יכולה להחליף. מהגיחה הטלוויזיונית הקצרה בשעות הפריים טיים אי אפשר לשכוח את ישירותו, אשר יש שיאמרו כי היא מוגזמת מדי ובעיקר מתריסה. אבל כשפוגשים אותו במסעדה נוכחים לגלות כי אדר, ראשית כל, הינו מארח נהדר הפונה לשולחנות השונים בברכת שלום, גם אם אינו מכיר את הסועדים. מעבר לכך, הוא אכן ישיר, תכונה שאני מעריך אצל אנשים, שלא לומר ג'ינגי'ם.

האומנות הנוכחת על קירות המסעדה באה לידי ביטוי גם באומנות המוגשת על הצלחות, אותה מפיק מטבחו של השף המוכשר דיוויד פרנקל. נכון, לא כל מנה מפילה את לסתות הסועדים לרצפה, אבל בכל מנה יש את ההקפדה המצופה ממסעדה איכותית, את השילוב הנכון, והמפתיע לפעמים, ההולם מסעדה שבראשה עומד שף יצירתי ובעלים יצירתי לא פחות.

בארוחתי האחרונה בפרונטו טעמתי מנות מתוך תפריט החורף של המסעדה, המוגש לצד התפריט הקלאסי. אחת המנות הפתיעה מאוד את א', שותפי לארוחה. הייתה זו מנת אניילוטי גורגונזולה, עליה נאמר ואף סוכם בשיחה עם מלצרים שעצרו לידינו, נוכח פניו המשתהות של א', כי הוא חושש שהמנה מזכירה בריחה וטעמה חשיש לבנוני. א' סירב להאמין שייתכן והשילוב של פרושוטו במנה עם קרם הפיסטוק, הוא זה שיצר את החיבור האסוציאטיבי ועד היום טוען – אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה חשיש לבנוני. המנה אכן הרימה אותנו אל על, אך זאת בשל שלמותה הגסטרונומית ולא בשל מרכיביה (אולי גם וגם). אגב, אני שייך לאסכולה המתנגדת להתפלפלות מיותרת בתפריטי מסעדות ומשכך לא אהבתי את התרגום הקלוקל לפיו נכתב כי באניילוטי יש קראמבל פרושוטו, מה זה קראמבל פרושוטו? אני יכול רק להניח שהם התעצלו בתרגום Prosciutto crumble.

מנות ארנצ'יני וקפלטי זנב שור, אשר הוגשו אף הן בין המנות הראשונות, היו נחמדות. אלו מביניכם שביקרו בסיציליה ולמדו שבכל בית קפה ומאפייה ניתן לקנות ארנצ'יני גדולים מלאים בכל טוב ובמחיר מגוחך, יתאכזבו ללמוד ששלושת הארנצ'יני הפריכים המוגשים בפרונטו קטנים ומתומחרים בצורה מופרכת. טעימים? כן, אבל לא במחיר הזה. קפלטי זנב שור יכולה הייתה להיות מנה מעולה, אם זנב השור היה נוכח בה יותר. הפסטה הייתה, כמו תמיד, משובחת.

בין המנות העיקריות טעמנו מנת צוואר עגל, שההרמוניה בין טעמיה השונים הייתה נהדרת והבשר היה לא פחות ממצוין. עוד טעמנו טליוליני פירות ים עם ביסק סרטנים, צ'ילי ועגבניות שרי צלויות. מנה שטעמיה ועשייתה טובים מאוד, אבל לא משהו לרוץ ולספר לחבר'ה.

את היין, כמו תמיד, אני מביא מהבית, כי את דעתי על תמחור יין במסעדות אתם כבר יודעים. על אף שלא מדובר ביין איטלקי, כמנהג המקום, הוא השתלב יפה מאוד עם המנות שהזמנו. היה זה 2010 Domaine du Fondreche Ventoux 'Fayard' Rouge סגלגל, עשיר בניחוחות קרם דה קסיס ופלפל יחד עם טעמים בשרניים, מפולפלים ועפיצות עגולה. דמי חליצה 45 שקלים. כאן המקום אולי להעיר על כך שאכן חלצו עבורנו את הפקק, אבל לא דאגו למזוג לנו את היין לכוסות אלא רק כשביקשנו והאמת היא שהרגשנו די מבוישים להעיר על כך. האם יש גם דמי מזיגה? למה אף אחד לא מספר לי שום דבר בבית הזה.

הערה נוספת היא לגבי המים במקום. ביקשנו סן פלגרינו, אולם במקומם הביאו לנו מים של חברת בדואה (Badoit) הצרפתית. אני מודה ומתוודה שלא עלה על דעתי לשאול למחירם. כשקראנו את החשבון בסוף הארוחה גילינו שהם עלו 35 שקלים!! אגב, גם את המים לא מזגו לנו (נוהג הקיים היום במסעדות רבות ומכבד את בעליו). מר אדר היקר – או שתזהיר את הסועדים מראש, או שתצרף לחשבון כדור הרגעה. אני לא נהיה יותר צעיר מהפתעות כאלה.

קינוחים שחשוב לי לציין הם הטירמיסו הנהדר וסמיפרדו המעוטר ברוטב טופי וגראפה עם שטרוייזל משיפון מלא. כן, גם אני עיקמתי את אפי לשמע הכנת שטרוייזל מקמח מלא, בעיקר כי אני זוכר את עצמי מנשנש לילות שלמים שטרוייזל מקמח טעים שהכנתי באחת הקונדיטוריות המפורסמות בעיר, אבל למרבה ההפתעה היה זה שטרוייזל משובח.

אני אוהב מסעדות שיודעות לעדכן ולהתעדכן ועושות זאת בחכמה. פרונטו היא מסעדה שלא נס ליחה, אלא כזו שיש לה עוד שנים רבות לצעוד בגאון. אשוב לשם גם בעתיד.