היין בדת ובתרבות היהודית תופס מקום מדהים. הוא משמש "כלי של ברכה". דהיינו, באמצעותו יורדת ברכה לעולם ולפיכך הוא משמש אותנו כמעט בכל אירוע בעל משמעות . בקידוש השבת והמועדות, בהבדלה, בארבע הכוסות בפסח שהם כנגד גאולתם של ישראל, בחתונה ובברית המילה, בברכת המזון ועוד. יש מקום ללמוד מדוע קיבל היין מקום כה מיוחד ביהדות.

היהודים, צאצאיו של יהודה בן יעקב, קיבלו אמנם מיעקב אבינו ברכת יין מיוחדת "אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה. חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב" (בראשית מ"ט). עם זאת, ברכה זו כשלעצמה, עדיין אין בה כדי להסביר את המעמד המיוחד שהיין קיבל. אך מעבר לברכה שבטית זו, עם ישראל כולו הומשל לגפן (תהילים בפרק פ'): "גפן ממצרים תסיע". ואם נבחן את ההקבלות בין הגפן והיין לבין עם ישראל, נוכל להתחיל ולהבין את ייחודו של היין בתרבות היהודית.

הגפן
הגפן הינו צמח רב שנתי מטפס. הוא תלותי ונתמך ואינו מצליח לעמוד זקוף בכוחות עצמו. אם לא יתמכו בו הוא ישתטח בשפלות ויגדל על האדמה. במקביל, עם ישראל נולד בתוך עבדות מצרים. לא הייתה זו אומה שנכבשה והוגלתה, אלא תודעת האומה החלה להיוולד ולהיבנות מתוך חיי העבדות. לכן אנו אומרים בליל הסדר "בכל דוד ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". שכן יציאת מצרים נתנה לאומה רק פתח לתודעת החירות. עדיין לא הייתה זו הגאולה השלמה. ולפיכך, אם אדם לא יחווה בעצמו את יציאת מצרים, תישאר בו רק תודעת העבד. וכמו הגפן, תלותי יהיה ושפל ישרך על האדמה.

האשכול
"בניו" של הגפן מופיעים בצורת אשכולות. קיבוץ פרטים שכאשר מרימים קצה אחד ממנו, האשכול כולו מתרומם. וכאשר מנמיכים קצה שלו, כל האשכול מונמך יחד עימו. כך גם עם ישראל שבניו "עריבין זה לזה". התרוממות והתעלות בחלק מהעם תשפיע ותרומם בהכרח את האומה כולה.

העינב
אין המוות שולט בעינב. יכול הוא לעבור תהליכי התפתחת מיוחדים שיהפכוהו ליין המשתמר. יכול הוא גם לעמוד במקומו ולא לעשות כלום, ועדיין לא יירקב כפירות אחרים אלא יהפוך לצימוק. כך גם עם ישראל שיכול להתפתחות מיוחדת או לקיבעון, אך בין כך ובין כך, הנצחיות שולטת באומה הישראלית.

היין
יש בעינב את כל הדרוש לייצור יין. נוזלים וסוכרים בציפה, חומרי שימור בקליפה ושמרים שיושבים על הקליפה. "קיט" מושלם. תהליכי הפיכת העינב ליין בוודאי אינם פשוטים וקלים לעינב. התסיסה קשה והעינב מאבד את מתיקותו. אך עינב המשלים תהליכים אלו יתפתח ויתעלה עד שיהפוך הוא ליין ערב לחיך. כך גם תיקונו של היהודי. יש לו את כל הדרוש לתיקון עצמו ומידותיו. צריך הוא רק לרצות בכך. והתהליך בוודאי אינו פשוט, קל או נעים. אך זה העובר אותו, ייצא מהתהליך אדם מתוקן ונעלה, התורם ומרומם את כל סביבתו.

עוצמת היין
תהליך הפיכת העינב ליין בונה ביין עוצמה מיוחדת, האלכוהול, שהוא כמו אש. אם הוא נצרך במידה, ייתן הוא בריאות ושמחה. אך כאשר הוא נצרך ללא מידה, מביא הוא רק חולי והרס. כך גם האדם שהתאמץ ועשה עם עצמו תהליכי תיקון והתפתחות. כתוצר לוואי של התפתחותו, נוצרת בו גם עוצמה פנימית. ותמיד ישנה סכנה שעוצמה פנימית זו תזין ותלבה את אש הגאווה. תמיד ישנה הסכנה שהיהודי שתיקן עצמו ולמד תורה הרבה, יתרגם את יכולותיו להתנשאות, לרצון לשליטה, ובסופו של דבר, להשחתה ולהרס.

תיקונם של היין והאדם
אותה אש הקיימת ביין, כמו גם באדם, נקראת בתורת הקבלה "גבורות". הגבורות הינן הכרחיות ומשמעותיות, אך נדרשת בהם שמירה קפדנית על המידה הראויה. נדרש שעוצמתם תתורגם רק לקדושה ולברכה ולא להשחתה. כוחות אלו חייבים "קידוש". בהפיכת היין לכלי של קדושה וברכה, הופכים אנו את כוח ה"גבורות" שבהם למקודשים ולחיוביים. ומאחר ועם ישראל הושווה לגפן ומאחר וההקבלה בין היהודי ליין הינה רחבה, החל מהגפן ועד לאלכוהול, לפיכך כאשר היין ועוצמתו עוברים "קידוש" שכזה, בא הדבר ל"קדש" ולתקן גם את האדם היהודי, שהעוצמה האנושית שלו הושוותה ליין