כמו בתחומים אחרים, יצירת יש מאין מונעת בדרך כלל מרגש המחבר בין רעיון למציאות. כך גם במקרה של ולדימיר ואנדריי, שני עובדים סוציאלים ישראלים שמוצאם במולדובה, שבשם הגעגוע למולדתם, החליטו לייבא משם כשלב ראשון את יינות שאטו פורקרי. השניים, שגדלו על יינות היקב ומכירים את איכותו, החליטו כי בעקבות הצלחותיו בעולם הרחב, ייבאו אותו גם לישראל.

אין ספק כי הצגה של זנים שהקהל הישראלי אינו מכיר מעוררת עניין ורצונם לחשוף טפח מהנוסטלגיה שלהם בפני הציבור בישראל בהחלט רעיון ראוי. יחד עם זאת, אומר בזהירות כי הקהל ליינות אלו מצומצם כיום וייתכן שכך יישאר. למולדובה כמדינה אין "סקס אפיל" בעיני הישראלי הממוצע אלא אם הוא הגיע משם או שיש לו קשר אחר למדינה זו. הצפת מדפי חנויות היין ביינות ממדינות יין מוכרות, מעיבה לא אחת על ניסיונות ייבוא ממדינות יין קטנות או מדינות מוכרות פחות מאשר הטריו הקלאסי צרפת-איטליה-ספרד.

השניים מודים כי בראש ובראשונה מיועד ייבוא יינות היקב לאוכלוסיה לא קטנה שגדלה על יינותיו והדבר מייצר עבורם נוסטלגיה וזיכרונות מרגשים. קהל זה גם היה הראשון, באופן טבעי, ששמע על הבאת יינות אלו לישראל. אולם מה מעבר לקבוצה הסגורה? "אנחנו רוצים לחשוף את יינות פורקרי בקרב הקהל הרחב שאינו שומר כשרות ומבין באיכות יין משובח", אומר ולדימיר. האם זה יקרה? קשה לשפוט בשלב זה, אולם אין ספק שהשניים יצטרכו להיערך למאמצי שיווק אדירים כדי להחדיר את המותג לשוק הכללי.

מולדובה, כמו ישראל, עברה תהפוכות הרות גורל בכל הקשור לתעשיית היין. כמו כאן, גם את מולדובה כבשו העות'מנים שחיסלו את כרמי המדינה. אולם בעוד בישראל לא נותר זכר מהזנים המקומיים, מולדובה הצליחה לשמר את חלקם ולטפח אותם כיום ליינות איכות. אנשי היקב מספרים, "האימפריה העותמנית, האימפריה הרוסית, ברה"מ, כולן השפיעו על חיינו ועל היין במדינה באופנים שונים שלילית, אולם גם חיובית. בתקופת ברה"מ, תעשיית היין שלנו התמקדה בעיקר בזני ענבים בינ"ל (קברנה סוביניון, שרדונה, מרלו...). אולם, זנים מקומיים כמו Rara Neagră, Feteasca Neagră, Feteasca Regală, Feteasca Albă גודלו גם כן בכמויות קטנות. כיום יש רנסנס של הזנים המקוריים הנתמך על ידי צרכנים סקרנים ופוטנציאל איכות מצוין".

ואולם כששאלתי על התייחסות לזנים עתיקים מאוד של מולדובה כ Palavi (Belan) או Palkum השיב היקב ש Palavi שהוא זן ענבים לבן למשל, היה מאוד פופולארי במאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 במולדובה, אבל הוא הפך לנדיר ביותר ולשאטו פורקרי אין גפנים מזן זה. יחד עם זאת, הם מתכננים להתחיל תכנית שתשקם את הזנים המקומיים הנשכחים.

שאטו פורקרי ייצר תחת השלטון הסובייטי (עד 1991) בעיקר זנים בינ"ל כפי שהזכרתי קודם, אולם גם יצרו יינות זניים וממסכים תוך שימוש בענבים שמקורם בגיאורגיה, למשל Rkatsiteli ו Saperavi הידועים. עד היום יין הדגל של היקב, המכונה Negru de Purcari, מכיל שיעור משמעותי של ענבי Saperavi.

מולדובה מייצרת בממוצע 2 מיליון הקטוליטר יין בשנה. אמנם ישנה עדות להתעוררות העניין ביינות מולדובה, אך בד בבד הנתונים מראים כי בשנת 2004 תעשיית היין המולדבית יצרה פי 3 יותר יין בהשוואה לשש שנים מאוחר יותר ב 2010 למשל. מה עושה מולדובה עם 140 אלף הקטר כרמים שמתוכם 100 אלף מיועדים ליין? הסיבה העיקרית לכך לדברי היקב היא השינויים המשמעותיים שהתרחשו בתעשייה המקומית – פחות יין, אך איכות גבוהה יותר, תוך הבטחת היתרונות התחרותיים בשוק היצוא. לזאת צריך לצרף את העובדה החשובה שהרוסים הטילו אמברגו על מולדובה בשנת 2006 ועד לאחרונה.

זהו ענף כלכלי מאוד חשוב במולדובה, בייחוד לאור העובדה שכל אדם עובד רביעי במדינה, מעורב בתעשיית היין. זו גם המדינה שכרמיה נטועים בצפיפות הגבוהה ביותר 3.44 הקטר לכל 100 תושבים ומספר 12 בדירוג העולמי של מדינות המייצאות יין (85% מנפח היין המיוצר במדינה מיוצא).

שאטו פורקרי הוא חלק מקבוצת יקבים החוסה תחת החברה Purcari Wineries Group שבבעלותה ארבעה יקבים ומזקקה אחת – Chateau Purcari, Bostavan Winery, Domeniile Cuza, Ceptura Winery (Romania) and Bardar Distillery. לחברה יש שישה אתרי ייצור ולמעלה מ 1,400 הקטר כרמים איכותיים וכן ספקטרום רחב של מחירים. החברה נחשבת כיצואן הגדול ביותר של בקבוקי יין במולדובה. היקב עצמו הוא ראש החץ של החברה והמעוטר ביותר לשנת 2021 עם למעלה מ 400 פרסים שהתקבלו בתחרויות שונות בעולם.

היקב, שנוסד בשנת 1827, הוקם על ידי חלוצים משוויץ וצרפת והוא העתיק ביותר במולדובה. החלוצים זיהו במקום דמיון לקרקע והאקלים של בורדו. הקמתו קדמה בעצם למגפת הפילוקסרה שקטלה את מרבית אם לא כל כרמי אירופה. יחד עם זאת במרתפי היקב ניתן למצוא יינות רק משנת 1951 ואילך. היקב הנטוע באזור היין פורקרי שבדר' מז' המדינה מצוי באיזור בעל תנאי גידול נהדרים לענבי יין ובתוכו אזורים פוריים במיוחד עבור מרבית הזנים "מלאי הגוף". כרמי הכפר פורקרי ומנזר Agon Zograf מצויים במרכזו של טרואר מיוחד כזה. לא בכדי מסופר כי היינות היו פופולאריים לא פחות מאלו של בורדו ובורגון והיו נתונים על שולחנם של הקיסר ניקולאס ה 2, המלך ג'ורג' ה 5 ומלכת בריטניה ויקטוריה.

פדריקו ג'יאוטו (Federico Giotto), בוגר לימודי יין בונטו ואונ' פדובה, הוא היינן הראשי של היקב הוא יינן ויועץ ידוע מאיטליה. הוא עובד עם החברה מאז 2009. הוא מסייע לחברה באמצעות קבוצה של אנשי מקצוע מקומיים ואיטלקים בתחומי הייננות, אגרונומיה, כימיה ומחקר מיקרוביולוגי. הוא מאמין בכל ליבו בטרואר, יינות ברי קיימא ואנשים מסורים. יועץ נוסף שסייע ליקב ביצירת היינות המבעבעים הוא היינן Jérôme Barret הצרפתי.

רבות דובר לאחרונה על ההתחממות הגלובלית והשלכותיה. שינויי האקלים אינם פוסחים על מולדובה. היקב מספר כי לאחרונה חוותה המדינה, עונות בצורת רבות. הגפנים סבלו מעקה לא רצויה ואין להם ספק כי כל הזנים עלולים להיות מושפעים בעתיד מכך.

מה יהיה על יבוא יינות היקב לישראל? תלוי ביבואנים ובמאמצים שישקיעו להחדיר את היינות לשוק הישראלי הסקרן. האם יצליחו? נשתה ונראה. נאחל להם בהצלחה רבה שכן כל יין איכותי המעורר שיחה שווה טעימה.

היינות שמומלץ לטעום:
Cuvee De Purcari, Extra Brut White - מבעבע לבן המורכב מהזנים שרדונה, פינו בלאן ופינו נואר. היין עשוי בשיטה הקלאסית בה עושים שימוש בשמפיין שבצרפת. צבעו קש, ריחו לימוני ומעט מינרלי, בפה מתקתקות קלה, וניל, לימון, חומציות בינונית, סיומת בינונית. יין אלגנטי עתיר בועיות נעימות לחיך עם מרירות קלילה בסיום. יין ראוי בהחלט למחירו על המדף - 99 ₪.

Traminer De Purcari 2019 - יין לבן יבש עשוי ענבים מהזן טרמינר הוותיק. צבעו בין קש לזהוב, ריחו מתאפיין בטרופיות כשל ליצ'י, מינרליות נעימה ועם זאת הוא מעט סגור מדי. (ייתכן והיה מעט קר מדי בזמן הטעימה). טעמיו טרופיים, מרירות מסוימת ואפילו ירקרקות חומצה בינונית (+), גוף בינוני וסיומת כנ"ל. היין אינו הרמוני לחלוטין אבל מאוזן ובהחלט יין שנועד לליווי של אוכל. מחירו 84 ₪.

Vinohora Feteasca Alba & Chardonnay 2018 - יין לבן יבש מהזן המוכר שרדונה והזן המקומי פיטיאסקה אלבה. צבעו זהוב לא עמוק, באף ריחות בננה עדינה מאוד ומעט עץ. מרקמו שמנוני ורך, מורגשת ירקרקות, מינרליות, חומצה, גוף וסיומת בינוניים בנפחם / אורכם. יין מאוזן והרמוני. 84 ₪.

Malbec De Purcari 2018 - יין אדום יבש עשוי ענבי מלבק. צבעו דובדבני וריחו מצטיין בתות, מינרליות, ירקרקות עדינה, דובדבני וישניה (אלו החמצמצים). בפה מורגש מעט סוכר שיורי, מרקמו של היין כשל משי על הלשון, טאנינים בינוניים, חומצה וגוף בינונים (+), טעמו עתיר שזיף, פטל. יין מאוזן, הרמוני ומהנה מאוד. מחירו 84 ₪.

Vinohora Rara Negra & Malbec 2019 - יין אדום יבש המורכב מענבים מקומיים ררה נגרה ומלבק. זהו יין במהדורה מוגבלת. צבעו סגלגל, באף ריחות חזקים של תות, מאוד ירקרק, וניל ואפילו מעט "מאובק". טעמיו עשירים בפטל רענן, חומצה בינונית, גוף מלא, סיומת ארוכה ומלווה בטעמי וניל. יופי של יין!! מחיר 84 ₪.

Freedom Blend 2019 - יין אדום יבש המורכב מזני הענבים ספראבי, ררה נגרה ובאסטרדו (זן אוקראיני במקור). יין זה מבטא את הרוח החופשית המכילה את ליבה של גיאורגיה, המסורת של מולדובה והרוח החופשית (אם דבר לא ישתנה בקרוב עם הרוסים) של אוקראינה. צבעו אדום, באף עושר של זיפים רעננים, שוקולד, ירקרקות נעימה. בפה גם כן עושר של שזיפים רעננים, דובדבני וישניה, טאנינים מאוזנים, חומצה גבוהה, סיומת ארוכה, גוף בינוני-מלא. יין נהדר. מחיר 84 ₪.

Negru De Purcari 2019 - יין אדום יבש המורכב קברנה סוביניון, ספראבי וררה נגרה. צבעו אדום אטום, באף מלא פטל בשל, ירקרקות של אפונה ואפילו משהו מעט טרופי כאנונה (הייתכן?). בפה טאנינים עדיין קשים, חומצה בינונית (+) וכך גם הגוף, סיומת ארוכה. הפה מלא בטעמי פטל ושזיף. יין מאוזן, הרמוני ומרשים ביותר. מחירו 119 ₪.

Ice Wine Purcari - יין מתוק המורכב מזני טראמינר ומוסקט-אוטונל. היין מגיע בבקבוקים בנפח 375 מ"ל. צבעו זהוב, באף ליצ'י וגויאבה. הפה מפולפל אפילו מעט חריף, חומצה גבוהה, סיומת בינונית, לימוניות נעימה מלווה. אפשר לומר משהו רע על יין מורכב שכזה? תצוגה של יין הרמוני, מאוזן וטעים! מחירו 150 ₪.