הונאת היין הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב וגם סוחרי יין מבורגונדי שלא טמנו ידם בצלחת.
חלק א'
הונאות בעולם היין אינן סיפור חדש, אפשר להרחיק לכת עד לפרשה אשר זעזעה את איטליה בשנות השמונים של המאה הקודמת ובה הוסיפו יצרנים מתנול ליינותיהם על מנת "לשפרם", במקרה דומה בשנת 1985 נוסף חומר נוגד קיפאון (Anti Freeze) ליינות אוסטריים על מנת להגדיל להם את ה"גוף" ולהעניק מתיקות יתר ליין. פרשה זו כמעט והביאה לסופה של תעשיית היין האוסטרית.
אך הונאות יין, אינן רק קוריוז היסטורי, אפשר גם להביט אחורה רק חודשים אחדים בזמן, אל פרשת זיוף היינות בסין, או אל המקרה בו מכרו יצרנים מדרום צרפת ליקבים אמריקניים ידועים, ממסך של זני מרלו וסירה כאילו היה יין מזן הפינו נואר היקר יותר וזהו רק קיצו של קרחון הסיפורים הרבים הנוספים מרחבי העולם.
הייחוד בשני מקרי ההונאה שהתפרסמו לאחרונה בארה"ב ובצרפת, הינו בדמויות המעורבות בהונאה, בשני המקרים דמויות בעלות פרסטיז'ה רבה בקרב הצרכנים והמעורבים בעולם היין באזורים הרלבנטיים וגם בזהותם של מי שנפלו בפח, אשר בהחלט אינם נמנים על החוגים העממיים של צרכני היין.
ההונאה הגדולה של סוחר היין קורניאוואן
את פרשת מעצרו על ידי ה- FBI של סוחר ואספן היין מן המוצא האינדונזי, אשר קנה לעצמו פרסום והכרה בקליפורניה - רודי קורניאוואן (Rudy Kurniawan), הבאנו בפניכם הקוראים ממש בזמן אמת, בחודש מרץ האחרון ואולם מאז הפכה הפרשה לסבוכה יותר ויותר וכנגד הסוחר רב הפעלים והפעלולים כבר הוגש כתב אישום מפורט, המזעזע את עולם היין.
סינדרלה של עולם היין – מטאור יינות ושמו קורניאוואן
סיפורו של קורניאוואן כסוחר יין מן השורה הראשונה החל במסיבה שערך ביום שישי אחד בחודש ספטמבר 2003, במסעדת Mellise שבסנטה מוניקה בקליפורניה. אספן היין הצעיר, אז בן 27 בלבד, הזמין תריסר מחובבי ועיתונאי היין המובילים בקליפורניה, לטעימת יינות על ציר הזמן, לכאורה ממרתף היינות הפרטי שלו, בה הועמדו לטעימה מטובי היינות של בורדו ובתוכם יינות שאטו פטרוס רבים מבצירים נדירים, כאשר העתיק שבהם מבציר 1921, בבקבוקי מגנום. עלות הטעימה היתה לא פחות מאשר 4,800$ למשתתף. זכרו את הטעימה הזו, היא תצוץ בהמשך.
מעורבותו של קורניאוואן בשוק מכירות יינות היוקרה האמריקני החלה למעשה רק שנתיים קודם לכן, כאשר דמותו הפכה מוכרת במכירות פומביות יוקרתיות עת נהג לרכוש יינות מיוחדים במחירים חסרי תקדים. על פי הערכות הוציא קורניאוואן באותה תקופה על רכישת יינות, כמיליון דולר בחודש! הבחור הצעיר הגדיל לעשות, כאשר במהלך מכירה בראשית 2002, תוך כדי התמקחות על בקבוק יין הפולחן הקליפורני SINE QUA NON מזן הסירה, החזיק בשלט שלו מונף לכל אורך המכירה, עד שזכה בבקבוק. מיינות קליפורניה עבר ליינות בורדו ומשם לכוכבי המכירות – יינות בורגונדי. בשנתיים בלבד הפך קורניאוואן הצעיר בעיני רבים, למומחה בכל הקשור ליינות על, לא מעט בזכות העובדה שלגביה אין עוררין והיא שהאיש הינו טועם יינות בחסד, בעל זיכרון מופלג לריחות וטעמים. יש הטוענים שבשל השפעתו בלבד, עלו מחירי יינות נושנים בקליפורניה באופן דרמטי.
מכל מקום, סוחר היין הצעיר, שאימץ לעצמו מלבושים, אקססוריז וגינונים של מיליונר ואיש העולם הגדול, ארגן טעימות רבות בקליפורניה ובניו יורק, אליהן הזמין את מיטב הקניינים, המומחים (ביניהם גם רוברט פרקר) והסוחרים. אלה, הרבו לשבח את נדיבותו הרבה של האיש, אשר פתח עבורם בקבוקי יין שקודם לכן יכלו רק לחלום עליהם. מכאן עבר קורניאוואן לענף המכירות הפומביות, הן כשותף והן בכך שהעמיד למכירה בקבוקים יקרי ערך מן האוסף הפרטי שלו, אשר גרפו כמובן ממון רב.
כפי שאומרים האמריקנים: IT WAS TOO GOOD TO BE TRUE, לאט לאט החלו להתעורר, תחילה במסתרים ובהמשך גם בגלוי, תהיות לגבי חלק מיינות האוסף של קורניאוואן ואף נשמעו איומי תביעה נגדו ונגד בתי מכירות פומביות אשר מכרו את יינותיו. כאן המקום לחזור לאותה טעימה משנת 2003. כיום מסתבר בדיעבד, לאחר פרסום מעלליו של קורניאוואן והגשת כתב האישום נגדו, כי כבר באותה טעימה מפורסמת לפחות משתתף אחד העלה תמיהות לגבי מקצת הבקבוקים ואף רשם לעצמו הערות על כך, אלא שככל הנראה מתוך חשש להשמיע דעה בלתי מקובלת או מתוך חוסר רצון לפספס את ההזדמנות שנקרתה על דרכו לחבור לאספן הנדיב וליינותיו, שכנע את עצמו כנראה שטעה באבחנותיו. שלושה בקבוקים עוררו חשד במיוחד, האחד – שאטו פטרוס 1921, בעיקר מאחר ולפני מלחמת העולם השנייה דובר ביקב איזוטרי למדי וקיומם של בקבוקי מגנום של היקב ששרדו מאז שנות העשרים של המאה שעברה, גבלה בנס ממש; השני - הפטרוס משנת 1947, עליו נכתב במסתרים כי היה רחוק מן המצופה ביחס לגדולתם של היינות מבוססי המרלו מן הגדה הימנית של הג'ירונד מאותו בציר; היין החשוד השלישי, היה הפטרוס מבציר 1961, שבקבוק נוסף שלו מאותו אוסף נמכר בהמשך במכירה תמורת 28,440$, אשר לגביו העיר בפנקסו מי שהעיר, כי היה "צעיר מאד".
בשנת 2004 נערכו בזו אחר זו בבית מכירות בניו יורק, שתי מכירות בהן נמכרו לפי הנטען תכולתם המלאה של שני מרתפי יינות יוקרה "מן הגדולים על פני כדור הארץ". שמו של קורניאוואן לא הוזכר במפורש כבעלים, אך הדבר היה ברור לכל, בין היתר בשל קשרי החברות בין סוחר היין לבין בעל בית המכירות. על פי כתב האישום, גלגלו אותן מכירות לכיסו של קורניאוואן 35 מליון דולר. 2006 היתה שנת הזוהר של סוחר היין, אשר רכש חפצי אמנות מודרנית ומכוניות פאר, ביניהן בנטלי ופרארי במיליוני דולרים. כיום מסתבר כי גם שעבד את אוסף היינות שלו כבטחון להלוואות ענק שקיבל בבנקים.
במקביל, הלכו והתרבו התהיות הגלויות לגבי יינותיו. בינואר 2007 התארגנה קבוצה ממבקריו של קורניאוואן לטעימת יינות שנרכשו ממרתפו, אליה הוזמן גם היצרן של חלק מיינות בורגונדי שנפתחו וכן סומלייה יין נודע. הקבוצה הגיעה למסקנה כי 6 מתוך 11 הבקבוקים היו מזויפים. האפשרות לפיה רכש קורניאוואן את היינות בלא ידיעה כי זויפו נשללה על ידם, בעיקר בשל מומחיותו הגדולה והסבירות הנמוכה שידען כזה ייפול בפח. חקירה פרטית נפרדת בוצעה על ידי מיליונר אספן יין יהודי בשם קוך מפאלם ביץ', אשר העסיק חוקרים שנטלו עימם 4 בקבוקים שמוצאם ממרתפו של קורניאוואן, לבדיקה אצל היצרנים לכאורה - בתי שאטו בצרפת, ואילו קבעו כי כל הבקבוקים היו כפי הנראה מזויפים.
זאת ועוד, המשך מעלליו של קורניאוואן וגם הונאות היין בצרפת בפרק הבא...
