פגישתי עם אברהם בן משה נערכה באופן לא מתוכנן ביום הולדתו ה 76. ביום זה פתחנו בקבוק יין שיראז 2006 מכרם קאיומי, יין ששמר על צבע חיוני במשך השנים. טעמו בתחילה היה מיימי ונראה היה שהוא הולך לאבדון, אך ככל שהוא נפתח יותר, כך התגלו איכויותיו. בדומה ליין, גם בן משה הראה ככל שהראיון הלך והעמיק כי תרומתו לענף היין והאלכוהול הישראלי בארץ ומחוצה לה קשה לאמדן. אברהם הוא שגריר של היין הישראלי וגם אם בדרך סיבך אותנו עם האצולה הצרפתית, הוא דאג להפוך בעיה לפתרון.

אברהם בן משה נולד אמנם ברומניה, אך עלה לישראל בגיל צעיר מאוד. היום אברהם נשוי ואב לארבע בנות ול 12 נכדים. כמנכ"ל אגודת הכורמים ויקבי כרמל מזרחי כהן בשנים 1986-2002. לכך קדמו תפקידים כסא"ל במיל' בחיל התותחנים, מנהל כספים של תעשיות רכב בנצרת עילית, מנהל חטיבת המזון במשרד המסחר והתעשייה, יו"ר מכון היין הישראלי ומנהל חברת כל-בו שלום.

משהגיע לגיל פרישה, שאלו אותו חברים מדוע הוא פורש בשיא. אברהם מספר כי "כשאתה נמצא במקום כ"כ הרב השנים מתייחסים אליך כמעט כמו אל רהיט אז אמרתי שזה מספיק, הגיע הזמן לפרוש". אולם, אל לכם לטעות, גם היום בגיל 76 הוא פעיל בדירקטוריונים שונים של חברות מובילות במשק, בד בבד עם מיצוי הנאות גיל הפנסיה.

האם אתה פעיל היום בתחום היין? 

"בבעלותנו שטח אדמה עליו גידלנו תפוחי עץ אנה. כשהחלו הגבלות צריכת המים בישראל והיות ואנחנו פנסיונרים שחיפשו חקלאות ללא צורך בעבודת ידיים רב, שינינו את המשק מתפוחים לכרם ענבי יין שתוצרתו נמכרת ליקב כרמל במלואה ולכרם זיתים ממנו אנחנו מייצרים שמן זית.

האדמה נמצאת בשטחים הנמצאים מאחורי נוה ירק ונטועים בה ענבי מרלו ושיראז ובנוסף שלושה זני זיתים (קורונייקי, ארבקינה וברנע). הבציר והמסיק נעשים בעזרת בוצרת. הבציר נעשה משך לילה אחד והמסיק יום אחד. עבודה מהירה ויעילה".

האם המעבר מניהול קמעונאי (כל-בו שלום) לכרמל היה חד?
"המקצוע שלי הוא ניהול. אם אתה לוקח לדוגמא, את הרקע שלי, אז היה לי רקע לגבי כרמל גם כשהייתי בחטיבת המזון. אז, הכרתי היטב את הענף וידעתי אולי יותר טוב מכל אחד אחר בארץ על מה שקורה בנושא הזה".

"כשנכנסתי לכרמל המצב היה קשה מאוד. איך אמר לי מנהל בנק לאומי באותה תקופה? איך אתה רוצה להתמנות, ככונס או מנהל? אז השבתי שאם ככונס אני לא הולך. היו לי את הידע וההרגשה שגוף כזה עם המרכזיות שלו במיוחד אז, לא יכול לפשוט רגל וללכת לאיבוד. הייתה לי ההרגשה שאני יודע מה אני צריך לעשות שם. בכלבו שלום עסקתי בעיקר בשיווק קמעונאי שמשתלב עם רקע בכספים, כך שזה לא בדיוק מעבר חד".

מה היו החזון והמטרות עם כניסתך לאגודת הכורמים וכרמל?
בראש סדר העדיפויות עמדה המטרה – לשרוד! המצב היה רע מאוד, כורמים עזבו את האגודה ואת כרמל. כמות הענבים שנבצרה הייתה כ 18 אלף טון וזאת בהתחשב בכך שכרמל היוותה 50% מהשוק (מתוך כך 80% בשוק התירוש). המטרה הושגה, כרמל שרדה.

בראש החזון עמד הרצון להביא את תעשיית היין בארץ להיות חלק מהטרנדים העולמיים, להתאים את כרמל לתעשיית היין העולמית ובעיקר אירופה וארה"ב. היה צורך שהיחס ליין הישראלי יהיה כאל יין טוב ולא רק יין ששותה ציבור צרכני היין הכשר.

מטרה נוספת הייתה, להפוך את צריכת היין בארץ ליותר משמעותית. "אז צרכו מעט מאוד יין. גם היום לא השתנה. זו אחת הנקודות שכל מי שעוסק בענף היום, צריך להכות על חטא, דבר לא השתנה. קשה לי לחשוב שפר נפש הצריכה אולי אפילו ירדה".

מטרה אחרת הייתה להפוך בתוך סוגי היין את הצריכה מיין מתוק (לקידוש) ליין המלווה ארוחה.

"היתה לי הרגשה שבדברים אלו אני יכול להשיג את המטרות. היה לי ברור שזה לא סיפור של 'הופ' וגמרנו."

אילו שינויים נעשו?

1. "כשנכנסתי לכרמל לא היה תקן יין רשמי. המשמעות הייתה שהיו כאלו שעשו יין לפי מה שהם הבינו. היום יש תקן. נכון, אין אכיפה אבל יש תקן. בגלל שהמודעות של הצרכנים גדלה, יקב שמכבד את עצמו, היום, לא יכול לעשות תרגילים ולהיחשב יצרן יין כפי שצריך להיות".

2. "כשאני הגעתי לכרמל 70% מהענבים היו לבנים". "אתה צריך לשנות את כל המערך כי בעולם יין שנצרך, הוא יין אדום. זו מטרה שהושגה בארץ עוד בזמני. היום אם אינני טועה היחס בכרמל הוא 60% אדום ו 40% לבן. בכלל בארץ התמהיל השתנה כי כרמל שהייתה מרכזית מאוד בארץ באותה תקופה, הייתה מובילת שינוי".

3. הצורך להביא זני איכות – "כשהגעתי לכרמל הייתה כמות קטנה מאוד של קברנה סוביניון, מעל 55% היה קריניאן (11 אלף טון מתוך ה 24-25 אלף טון שהיו ב 1996, כיום כרמל קולטת רק 15-16 אלף טון). מרלו ושרדונה כמעט לא היה. היה הרבה מאוד פרנץ' קולומבר, סמיון ואמרלד ריזלינג, מעט מאד סוביניון בלאן. נכון שהצריכה של הלבנים בארץ היא חצי יבש ולכךמתאימים אמרלד ריזלינג וסוביניון בלאן, אבל אי אפשר להוביל עם הזנים הללו וודאי שלא בייצוא.

בנושא החלפת זנים, אני חושב שבפירוש הושגה המטרה גם כי יחס האדומים והלבנים השתנה וגם הכמויות שיש לכרמל היום ושהיו כבר ב 2002 עם פרישתי הן כמויות מאוד רציניות –קברנה סוביניון סביב 2,500 טון, מרלו 2,400 טון, שיראז כמה מאות טונות.
היום כרמל לדעתי ירדה בקריניאן לחצי. קריניאן הוא זן שנחוץ למיץ הענבים המיוצר עדיין".

4. זן ארגמן – "בארץ ניסו לפתח תחליף לקריניאן. אני התנגדתי לזה. כדי שמדינת ישראל תכניס זן ותוכל לעשות ממנו גם ייצוא, היא צריכה להשקיע כל כך הרבה כסף... התעשייה שלנו קטנה מדי מכדי להכניס בשוק העולמי וגם בישראלי זן חדש, לא מוכר. אני גם לא חושב שהוא זן כל כך מוצלח ולכן לא התפתח. את נושא השיראז מאוד עודדתי".

5. ייצור וקליטת ייננים – "כשהגעתי לכרמל היו חסרים ייננים. יינות לא הייתה מקצוע שהיה איפה ללמוד בארץ ובכלל לא היה מקצוע שאנשים פנו אליו. מה עוד שבגלל עניין הכשרות מי שאינו שומר שבת לא יכול לגעת ביין. יינן שלא יכול לטפל ביין לעולם לא ישתלב ב 100% בייצור. עשיתי פעולה, שבאותה תקופה הרבה אנשים לא הבינו – חיפשתי חבר'ה דתיים, בוגרי פקולטות לחקלאות, כימיה ומקצועות שמתאימים ללימודי ייננות, שלחתי אותם על חשבון כרמל מזרחי ללמוד במוסדות הטובים ביותר של האקדמיה בנושא זה - קליפורניה, אוסטרליה וצרפת."

"היום, אין כמעט יקב רציני במדינת ישראל שאין לו בוגר של כרמל מזרחי." על הייננים נמנים – שיקי ראוכברגר (יינן ראשי של טפרברג 1870-אפרת למד בקליפורניה), ערן גולדווסר (יינן יתיר), צבי סקייסט (יינן יקב ירושלים, למד באוסטרליה), חיים וקסטהיים (סגנו של לקסר ביקב כרמל, למד באוסטרליה), גיל שצברג (יינן רקנאטי, למד בקליפורניה) ועוד...

גם בקליטת עלייה עסק בן משה כשהעלה לישראל את פיליפ ליכטנשטיין, יינן בוגר אוניברסיטת מונפלייה (צרפת). כששמע בן משה באמצעות יועץ צרפתי שעבד בכרמל באותה תקופה ויצר קשר עם דיקן האונ' הצרפתית על ליכטנשטיין ש"הוא בחור מבריק בידע, ביכולת הלימוד, אבל יש לו בעיה אחת – הוא דתי קיצוני", עלה חיוך על שפתיו והוא הביא אותו ארצה. ארקדי פפיקיאן, יינן בוגר אונ' מולדובה נקלט בכרמל מזרחי למרות קשיי השפה, אחרי שקיבל לטעימה מבן משה מספר יינות עליהם חווה את דעתו המלומדת. אדם מונטיפיורי שאינו יינן אלא "איש שיווק טוב" נקלט גם הוא בתקופתו.

המהלך הזה שינה את פני היקב, שינה בפירוש גם כיווני ייצור. היקבים הפכו להיות יקבים עם ציוד מאוד מודרני."זה לא פשוט, כי אתה נמצא באגודה שיתופית, כרמל לא היה גמיש לגמרי בדברים האלה, אבל אני חייב להגיד מכיוון שבתקופתי היקב היה ברווחיות הם הבינו את הצורך בנושא זה".

בתקופתך הוקם יקב יתיר – מה גרם לך לנטוע כרמים במדבר? 

"בכרמל היו שתי קבוצות – הקבוצה של המגדלים הפרטיים (הדרום) – אזור זיכרון, גדרה, מזכרת בתיה, גימזו (בעבר גם ראשל"צ אבל בזמני כבר היה מעט מאוד) וקבוצה של יישובי הסוכנות. יישובי הסוכנות הוכנסו בזמנו לכרמל ההיסטורית, כחלק מפעולה לקליטת עליה בשנות 55-56".

"המחלקה להתיישבות של הסוכנות רצתה לתת פרנסה לישובים שקמו סביב יתיר ואז באו וביקשו אישורי נטיעה. מכיוון שהיו חסרים לנו יינות אדומים, אמרנו שמבחינה זו האזור הזה יכול להיות טוב ליינות אדומים. הסכמנו שהם ייכנסו כחברים ע"ח מכסת הסוכנות".

"אלו היו חבר'ה צעירים, התיישבות חדשה בלי הרבה ידע בחקלאות. אני זוכר שהיה שם יהודי ציוני בלב ובנפש שהיה רכז המשקים. הוא בא אלי כדי להחליט מה נוטעים. אמרנו לו לטעת קברנה סוביניון, הוא אמר בסדר כי הוא שמע על קברנה סוביניון. אמרתי לו שהזן השני הוא מרלו. הוא הלך ושאל, חזר אלי ושאל מה זה מרלו? אמרתי לו שזה זן אדום. הוא שאל אתה בטוח? עניתי שזה מה שאנחנו צריכים וזה מה שהוא צריך לנטוע. אותו סיפור היה עם שיראז אבל אז גם לנו עוד לא היה מספיק ניסיון עם שיראז".

"השם בקעת ערד לא מצא חן בעיני, אז קראנו לזה רמת ערד. זה היה יותר כאקט שיווקי. הסתבר שהענבים בפירוש היו טובים גם בבקעה. אח"כ עם ההתפתחות כשהם רצו להקים גם יקב קטן באזור באנו ואמרנו בתנאי שיתחילו לנטוע ביער יתיר ובאמת הסתבר שהייתה לנו הצלחה בלתי רגילה באזור הזה. אין היום ויכוח על זה שזו הצלחה".

לא פחדת מכישלון כלכלי? 

"נאמר דבר פשוט. היקב מעבד סדר גודל של 300-400 טון וזה היה התכנון. הענבים האחרים (יש שם לדעתי מעל 1000 טון), מגיעים לכרמל לסדרות השונות. יער יתיר אינו נופל משום אזור גם מאלו שבצפון".

מה הקשר בין יקב יתיר – תווית פרייבט קולקשן ושאטו לאפיט רוטשילד?
"זה סיפור שלא הרבה יודעים אותו. כשעשיתי בזמנו את התוויות של פרייבט קולקשן, שמנו על התווית את דמותו של הברון אדמונד דה רוטשילד, אבל היה שם גם כיתוב שמי שרצה יכול היה להבין שאלו יינות של הברון דה רוטשילד מה שלא היה מדויק. עשינו את התוויות האלו במודע, כי אמרנו שאנחנו חייבים לשנות שיווקית את הקונספציה לגבי כרמל (ינות קידוש, ללא איכות, מיץ ענבים...). בדקנו את זה מכל הכיוונים והגענו למסקנה שמבחינה חוקית אנחנו יכולים לשים על היין תווית כזו. אין מה לעשות, אולי המשפחה לא אהבה את זה כשהוא הקים את תעשיית היין בארץ ישראל ואת היקבים אבל זה מה שהוא עשה ואין על כך ויכוח".

"באחת התערוכות בבורדו בה הצגנו, מנהל השיווק שלי, הכין את התווית בגודל ענק. הברונית דה רוטשילד ז"ל שהייתה אחת מכוכבות תעשיית היין, ראתה את הדבר התווית וכמעט קיבלה שבץ. כתוצאה מכך החל בלאגן כבר שם בתערוכה (שנת 1998/9 לערך). אנחנו, למען האמת לא נבהלנו. הברונית פתחה בהליכים משפטיים, לקחנו עו"ד צרפתי כדי שיגן על התווית".

"יום אחד טלפן אלי עו"ד אמנון גולדברג ז"ל הידוע ואמר לי שהברון אריק דה רוטשילד נמצא בארץ בבית מלון בירושלים והוא סיפר לברון את סיפור המשפט ושכנע אותו שכדאי לו להיפגש עמי כדי להגיע להבנות. אמרתי לו שאפגש אתו בשמחה. הגעתי למלון קינג דיוויד לפגישה בת חצי שעה. ישבנו שעתיים. הברון סיפר לי את כל הסיפור שלו ובכלל זה את סיפורו בזמן מלחמת העולם השנייה. אביו היה קצין בצבא הצרפתי ונפל בשבי הגרמני ואילו הוא ואמו ברחו לארה"ב, שם התחנך. הוא טען שהוא מרגיש את עצמו כיהודי. באותה פגישה הגענו ל Modus vivendi: מצאנו נוסחה מוסכמת והם ויתרו על התביעה. ואכן עד היום, התמונה של הברון קיימת ע"ג התווית של הפרייבט קולקשן וזו גם הסדרה הכי נמכרת של כרמל. מהפגישה הזו יצאה חברות".

"לשאטו לאפיט יש יקבים בין היתר גם בצ'ילה. הייתה לי המחשבה שאם אנחנו נוכל להכניס ליתיר את הברון רוטשילד כשותף נהייה עשויים לפרוץ עם זה. הצרה הייתה שהיה לו שם מנכ"ל גוי ואמנם הייתי אתו מאוד בחברות והצלחתי להביא אותו להתרשם מיער יתיר והיקב. הוא שאל אותי 100 פעמים האם היקב בשטחים, אמרתי לו שלא והוא באמת לא. אז הוא בא. לקחנו אותו ליתיר. אבל מה? כל הדרך ליתיר ישובים בדואים עם פחונים, הוא רואה את זה והיה בטוח שהוא בכלל לא במדינת ישראל. בסופו של דבר הוא הבין שזה לא נכון אבל זה לא עבר על אף שהוא מאוד התרשם מהאזור ומהיין. כנראה שבסוף היה שיקול פוליטי. היה להם יותר מדי מה לסכן מבחינה כלכלית. למרות זאת, יתיר מיד תפס בארץ. אני חושב שגם בייצוא מצליחים יחסית טוב. אני לא חושב שיש ויכוח היום על היין הזה. כשאני הקמתי את זה היו אנשים שהרימו גבות, מה? במדבר?"

האם יקבי רמה"ג היוו איום מבחינת השיווק בארץ?

"בתקופתי אני יכול לומר שכמעט ולא. להיפך, מצבנו היה אפילו יותר טוב משל רמת הגולן".

היכן התרכזו איזורי הנטיעות בתקופתך?
בגליל איזור קאיומי, כרם בן זמרה, זרעית, עמק קדש, מירון, ברמה"ג היו 2-3 משקים ואזור יתיר. "לכרמל היום יש איזון יחסי מבחינת ענבים איכותיים וענבים לייצור יינות יומיום... בסופו של דבר תעשייה צריכה להיות מבוססת על כך שתענה על צרכים של ענבים יותר זולים כדי שאפשר יהיה לנצל את היין ולמכור אותו במחיר סביר. באופן כללי יחסית לעולם, מחירי הענבים בארץ יותר גבוהים. אם בהשוואה למזרח אירופה או ארצות דר' אמריקה וכל מיני איזורים נוספים הבעיה העיקרית בשוק העולמי היא שאתה קטן מדי וקשה לך להתחרות המחירים. הדבר היחידי שעוזר לך קצת הוא עניין הכשרות.

צריך להיזהר. לדעתי התעשייה בארץ הלכה קצת רחוק. כשאתה רוצה לייצר רק יינות יקרים, יש שנים מסוימות, שבהן אתה לא יכול להגיע לצריכה המונית, כי לא כל אחד יכול ומסוגל לשלם על היין 200-300 שקל ולא פלא שלא מצליחים למכור. זה לא יכול להיות מוצר המוני בצורה כזו וגם לא צריך כי אני מאמין שיין הוא מוצר שצריך להיות חלק מאבות המזון של הבנאדם בימינו.

האם המטרה הייתה לייצא רק לשוק הכשר?
"לא, אבל אתה לא יכול לייצא לשווקים אחרים, כי אין לך את התנאים האובייקטיבים כדי שתוכל להתחרות". הכשרות מייקרת את היין בכ 10-12%.

טרם הגעתך לכרמל נחתם הסכם עם חברת סיגרם. בעיתוני שנת 2000, נרשם כי 60% מסך היצוא הישראלי (אלכוהול ויין) היה של כרמל. הנתונים היו אחרים כשנכנסת לכרמל?
"האמת, גם אני לא הצלחתי בנושא הייצוא. חוץ מתקופה קצרה מיד לאחר הבעיות שהיו בברה"מ, אז היה גידול גדול מאוד אבל לא בכל מוצרי הענבים אלא דווקא בוודקה. ייצאנו קרוב ל 20 מיליון ליטר בשנה וודקה. כך היה משך שנתיים שלוש".

"גם את שמן הזית הכנסתי לשוק היהודי, עד אז השוק היהודי היה קונה שמן זית בדרכים, בכבישים. אחרי שאני עזבתי זה אחד השטויות שעשו, כרמל היתה למעלה משליש משוק שמן הזית במדינת ישראל, הפסיקו עם שמן הזית והפסיקו עם הוודקה והחריפים. היום גם בקושי מייצרים ברנדי. אני לא מבין למה הלכו וזנחו חלק שיווקי שהיה בידיים שלהם. היום כבר אי אפשר לחזור לזה".

"המחשבה הייתה שאם נותנים דריסת רגל עם וודקה בחו"ל השלב הבא יהיה יין. אלו מדינות שאינן יצרניות יין ולא הצלחנו לחדור אליהן. אולי היה צריך יותר זמן. עשיתי בזמנו המון מאמצים לחדור לפולין וכרמל היה ברנד מאוד מוכר של וודקה, היה להם שם לוודקה של כרמל – וודקה פסחובסקיה".

האם אתה רואה את ענף היין בישראל עובר שינוי?
"האמת, יש לי קצת ספקות בעניין. קודם כל אני לא רואה פריצה בשתיית יין. יש לנו גם בעיה קצת עם המסעדות, חלק מהן אינן מעודדות צריכת יין, לא רק בגלל המחיר, גם כי אתה לא רואה מלצר שיציע לך יין בצורה חכמה. יין צריך לדעת לשווק".

"לדאבוני יכול להיות שבסופו של דבר היום זו מגמה עולמית. גם באיטליה, צרפת... יש ירידה בצריכת היין ועליה בצריכת בירה ואלכוהול... אחד הדברים שלמשל הרגו את הקוניאק והברנדי שהם מוצרי איכות, היא ההובלה הצרפתית שצריך לשתות קוניאק רק בכוס מסויימת ומנהגים שונים נוספים. המחירים גבוהים אבל הצריכה נמוכה".

"אני, את החתנים והנכדים שלי מעביר בי"ס ליין. עם יין הצלחתי, אבל ברנדי או קוניאק לא מעניין אותם".

מה יכול לשנות את המצב בארץ?
"מסעדות בעולם הגדול, הן טריגר לצריכת יינות. פעם היו אומרים שהיינות הישראלים לא טובים, היום הדעה היא שהיין ברמה טובה. כנראה שמה שמרתיע בכ"ז מיינות ברמה טובה הוא המחיר. ברמת ההכנסה של 40% מהאוכלוסייה, היין לא תופס. יין אופייני לרמת הכנסה יותר גבוהה, יין תלוי בהשכלה, בהכנסה. אם היינו מנטרלים את החבר'ה של ההיי-טק ובודקים איך אצלם הצריכה היית מקבל עליה באוכלוסייה זו אבל לא כולם עובדי היי-טק".

מה דעתך על מיתוג של יין ישראלי בחו"ל למעט השוק היהודי?
יש מעט מאוד. כשאתה מביא את היינות הטובים לחו"ל יש תמיד הפתעה. אבל עצם העובדה שיש הפתעה זה לא טוב.
יש גם במידה מסוימת בעיה שהגויים לא אוהבים לדבר עליה, אבל אני זוכר שנסעתי למונופול הקנדי. בקנדה ובשבדיה יש מונופול ממשלתי, הם קונים את היין ומוכרים אותו, כך זה עובד, אין שאלה של מודל טוב אלא שאלה של קבלת כל המיסים לידי הממשלה. הקנדים אומרים שהמיסים שהם מטילים על אלכוהול ומשקאות חריפים מוזילים את מערכת הבריאות שלהם. הגעתי גדי לנסות להגדיל את נתח היינות שלנו, אז אחד מהחבר'ה שלהם אמר – היינות שלכם לא רעים, אבל אז הראה לי את הכיתוב על התווית – כשקנדי לוקח לידיים את הבקבוק וקורא כל מה שאתם כותבים פה על הכשרות הוא נבהל. מצד אחר, אם אתה לא כותב את זה, אז יש לך בעיה עם היהודים".

כרמל היום שייכת לידיים פרטיות, מהלך זה טוב ליקב?
"אם אני מבין נכון היום כרמל מעל 60% בידיים פרטיות. את עניין העברת כרמל – הפיכה שלה מאגודה לחברה – התהליך, הצורה והתקנות עוד אני עשיתי אותה רק לא השגתי את זה עד הסוף. היום הדבר הזה הושג".

"לדעתי זה יעשה טוב, מבחינה ניהולית. קשה מאוד לנהל אגודה שהבעלים שלה נמצאים בניגוד אינטרסים לחברה. לבעלים שהם מגדלי הענבים האינטרס הוא לקבל מחיר הכי גבוה ולספק כמה שיותר סחורה, לכן זה ניגוד אינטרסים. אם זו חברה בה התעשייה נפרדת מהמגדלים התעשייה צריכה לדאוג לאינטרסים שלה – לקבל את הפרי הכי טוב ובמחיר הכי טוב".

היית יו"ר מכון היין הישראלי, אתה חושב שסגירתו הייתה צעד נכון?
"הייתי במכון היין עוד בתור מנהל חטיבת המזון, זה היה מינוי של המשרד בשנות ה 70. אז היו מעט יקבים: כרמל, שטוק, סגל, אפרת, בנימינה...
"כפי שהתנהל המכון, לא היה לו זכות קיום. האבות של כרמל היו אלו שהעלו את רעיון הקמת המכון. המטרה הייתה להקים מכון, כדי לקדם את התעשייה והייצור של היין. ז"א לעשות מחקרים ועוד. המכון הביא פרופ' מקליפורניה, שבדק את כל האזורים בארץ והמליץ על הגליל ורמה"ג כאזורים הכי מתאימים לגידול ענבי יין. אמנם את הבאתו מימנו היקבים אבל זה נעשה באמצעות מכון היין".

רגולציה היא צעד הכרחי למיקוד התעשייה בארץ ? לשליטה על מספר היקבים?
"כשאני מסתכל היום על התעשייה הזו היא שונה מאוד מאשר בתקופה בה אני לקחתי בה חלק. לקראת סוף כהונתי, היו אולי 20 יקבים אולי קצת יותר... מצד אחד ההקמה של היקבים הקטנים האלה זה צעד מבורך, כי זה צעד שמאפשר הפצה של היין ותרבות היין. בינתיים מה שקורה הוא שבשבתות יש לאנשים לאן לנסוע לטייל. אבל זהו בהחלט צעד חיובי. לדעתי המהלך לא צריך לפגוע ביקבים הגדולים. יקב כזה מייצר 5-6 אלף בקבוקים, אם הוא עושה את זה בצורה טובה והגונה זה יכול רק לצאת לטובה."

"כשזה החל נתתי להם שם, יקבי גראז' – אני אשם בכינוי. כשאתה הולך נניח למדינות כמו רומניה למשל אתה רואה אנשים שמוכרים יין בצידי הדרך בפלסטיק, אם זה ילך לכיוונים כאלו זה רע מאוד".

אברהם בן משה מסכם את תקופתו כמנכ"ל אגודת הכורמים ויקבי כרמל מזרחי כתקופה מאתגרת ומוצלחת ברמה הניהולית. את היין הישראלי היה רוצה לראות בדומה ליין באיטליה וצרפת, כמקור לגאווה לאומית. "באיטליה 55 אלף יקבים, אתה לא יכול להיכנס למסעדה באיטליה, שיש באזור שלה יקב מבלי שהיא תעודד ותמכור כמעט רק את יינות היקב המקומי. זו הגאווה שלהם, כנ"ל בצרפת. פה בארץ זה עוד לא קורה".