על סמך ספרו של פרופ' דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט"

זוכה פרס נובל הישראלי-אמריקאי דניאל כהנמן כתב ספר מעניין המתרכז בשתי מערכות ההחלטה שבקרבנו, מערכת 1 שהיא המהירה והאינטואיטיבית ומערכת 2 האנליטית והאיטית. בפרק המטפל באינטואיציות מול נוסחאות מביא כהנמן דוגמא מאלפת בנושא יין והנני מביא אותה כנושא מעניין לחובבי היין.

באוניברסיטת פרינסטון היה כלכלן חוקר בשם אורלי אשנפלטר (Orley Ashenfelter) שהיה חובב יין. הוא הציע הדגמה מעניינת לעליונות כוחם של נתונים סטטיסטיים מעטים ופשוטים, הגוברים – שומו שמיים – על הערכתם של מומחים בעלי שם.

(Predicting the quality and prices of Bordeaux wine, Economic Journal 118, 2008)

אשנפלטר דגם את הנתונים הבאים בשנת בציר: טמפ' ממוצעת בעונת הגידול הקייצית; כמות הגשם בעת עונת הבציר; סך המשקעים בחורף הקודם. הנוסחה שהציע סיפקה תחזית מחיר מדוייקת למדי לעתיד של שנים ואפילו של עשורים! מול התחזיות של מומחי בורדו היתה תוצאת הניבוי של אשנפלטר מדהימה: המתאם בינה לבין המחירים בפועל היה יותר מ 0.9!!! נו, אז מי צריך מומחים אם ישנו אלגוריתם מוצלח? מהן הסיבות שבעטיין ישנם כשלים של מומחים? סיבה אחת, לדעת חוקרים, הינה שבבואם לנבא מנסים המומחים גם להתחכם, לקחת בחשבון צירופים מורכבים של מאפיינים שונים שיעידו כי הם-הם החושבים "מחוץ לקופסה". במקרים חריגים עשוייה המורכבות להועיל אך לרוב, מסתבר, היא דווקא מפחיתה את תוקף הניבוי. סיבה נוספת לכשל הינה שבני אנוש אינם עקביים כפי שהם סבורים ואפילו באורח חסר תקנה כשמדובר בשיפוט של מידע מורכב. כשביקשו ממומחים להעריך בדיוק את אותו מידע פעמיים או יותר – תשובותיהם היו שונות, כלומר: היקפו של חוסר העקביות מהווה לעיתים תכופות סיבה לדאגה באשר למהימנות השיפוט. כל אלה נכונים, כמובן, לאו דווקא ליין בורדו אלא גם להערכות של רופאים מול צילום רנטגן, דו"חות ביקורת בחברות ועוד. כל זאת עקב תפקודה של המערכת האנושית הנוטה באופן בולט לשפוט כל דבר בתלות בהקשר, לאו דווקא באופן נייטרלי לחלוטין.

נחזור ליין. קהילת היין האירופית הגיבה כפי שפרסם הניו יורק טיימס "בין אלימות להיסטריה"; ממצאיו של אשנפלטר כונו "נלעגים ומגוחכים", "ביקורת סרט מבלי שצפה בו" ועוד.

הדעה הקדומה והנחרצת כנגד האלגוריתמים מתעצמת, לדברי כהנמן, כשההחלטה הינה משמעותית. ואכן כידוע מחירי היין בבורדו הינם משמעותיים ביותר ומכאן גם הויכוח של המומחים מצד המקצוע ואשנפלטר מצד המחקר הנייטרלי.

הנה נתונים מאלפים אחדים מתוך תמציתו של המחקר:
ראשית, כל הבצירים המעולים למעט אחד של השנים האחרונות עד 1986 היו בעונות גידול חמות יותר ממה שמוגדר "נורמליות" בבורדו.

שנית, מזג האויר שיצר את הבצירים של 1989, 1990, 2000, 2003 הסתמן כיוצא מן הכלל בכל מדד.

שלישית, בהתבסס גם על נתונים סטטיסטיים נוספים של מזג האויר, החליט אשנפלטר בשנת 1991 לנבא כי הבצירים של 1989 ו 1990 יהיו יוצאים מן הכלל – על אף שרבים ממומחי היין טענו את ההיפך! ובאמת, בשנים שבאו לאחר מכן השתנו הדיעות של המומחים עד כדי הסכמה פה אחד כי אלו היו השנים הטובות ביותר בבורדו מזה 50 שנה!

מסקנותיו של אשנפלטר:
1. חלק גדול מהשונות במחירים ניתן להסבר ברגע שהיצרן ידוע ושנת הבציר ידועה.
2. אנליזה סטטיסטית מובנית של מזג האויר שבו הענב התפתח יכולה לשמש לתיאור חלק ניכר של השונות במחיר לאורך הבצירים.
3. הרקורד ההיסטורי של השאטו הספציפי מסביר חלק גדול מהיתרה של השונות במחירים.
4. הרוכשים של היין הצעיר מתעלמים לחלוטין מממצאי מזג האויר. האם הם ימשיכו כך גם כשנתוני מזג האויר ממשיכים ונצברים עם השנים ומוכיחים כי ניתן להתחשב בהם לניבוי המחיר הסופי?

לחיים!