נראה כי האדם שלא בכדי יינותיו זוכים כבר כמה שנים בפרסים בקטגוריית היקבים הביתיים בתוך עצמו הוא גר, אבל קונסיסטנטיות ביקב ביתי אינה דבר של מה בכך וגם יין טוב אינו דבר של מה בכך במחוזותינו.

מה דעתו של אמיר ארגוב על העובדה שזכה השנה פעם נוספת בתחרות טרה וינו בפרס על היקב הביתי הטוב ביותר? "זה אומר שאני עושה יין טוב לאורך שנים, זה בהחלט מוסיף לדימוי העצמי וגם לידיעה אלו יינות טובים יותר או פחות".

יקב ארגוב המייצר 2,000-3,000 בקבוקים בשנה, שוכן ביישוב אביאל שבמועצה האזורית אלונה, מועצה שבתחומה שלושה ישובים סה"כ ושטחים ירוקים וחקלאיים עד לאן שהעין משגת. אמיר ארגוב נכלל באסכולת הכורמים שרוצים יין משלהם.

סבו של אמיר הגיע מפולין, לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, במסגרת משלחות הנוער שנשלחו לישראל להתיישב בה ולמד בבי"ס חקלאי מקווה ישראל. אביו שלח לו כסף, הוא קנה אדמות בארץ ישראל והפך לחקלאי. הטרגדיה האישית שלו היא בכך שלא הספיק להביא את משפחתו לישראל והיא נספתה בשואה. את מקום מושבו קבע הסב בחדרה ועסק בפרדסנות. אביו של אמיר עבר מאוחר יותר לפרדס חנה והמשיך בעיסוק בפרדסנות, אלא שהמשבר הגדול בענף זה "העלים" את העסק.

למושב אביאל הגיע אמיר בשנת 1992. "קניתי משק. האזור הזה פחות מתאים לפרדסים ולכן פיתחתי את הכורמות אליה התחברתי". אמיר חכר בתחילה שטחים עם גידולים נשירים, נטע כרמים, חלקה של אפרסמון וכמה דונם זיתים מהם הוא מפיק שמן. בתחילה הוא גידל ענבי פרנץ' קולומברד שהועברו ליקבי כרמל: "אני חבר אגודה ויש לי הרבה חלקות שאני מגדל עבורם".

אני פה בגלל אשתי

אמיר נשוי לשרון ולהם שני בנים תאומים שהשתחררו זה עתה משירותם בצה"ל ובת בכתה ט'. החלוקה בין בני הזוג מאוד ברורה – היא, עובדת בהיי-טק (המממן את תחביב היין) והוא עובד במשק ובמשק הבית ומגדל את הילדים. לאחר שבני הזוג היו בשליחות באנגליה מטעם מקום עבודתה של שרון (1996-2000), החל אמיר להעמיק את עיסוקו בכורמות ולמכור יותר ענבים לחובבים עד שמישהו הסביר לו איך עושים יין. סקרנותו של אמיר, הביאה אותו לנסות וראה כי טוב. אחרי שעשה יין בשני דימיג'אנים ועבר לחבית, החליט להעמיק את ידיעותיו בקורס בן שנה במכללת תל חי וקורסים אחדים ביקב שורק. האדם שהשפיע על דרכו הייננית בצורה הרבה ביותר הוא ללא ספק דר' יאיר מרגלית אשר לימד אותו בתל חי ועוד קודם לכן בקורס על כימיה של היין באונ' תל אביב או מכון התקנים.

הניצוץ שהביאו להכין יין, אינו מגיע מבית אבא. אמיר טוען כמו לאורך כל שיחתנו להרבה מקריות. "כשאתה עושה משהו וזה יוצא טוב ויש ענבים זמינים והנאה מיין..." את ילדיו אגב, הוא אינו דוחף לעיסוק ביין שבתפיסתו הוא תחביב עבורו. ילדיו מסייעים לו מדי פעם, אבל הוא מעודד אותם למצוא את דרכם. דבר אחד ברור, הוא מקווה שהם לא ימשיכו את דרכו החקלאית. "למדינה לא חשובה החקלאות. כשכולם צועקים שקילו עגבניות נמכר בלמעלה מ 3 שקלים ולגדל אותו עולה 2 שקלים, זו בעיה".

חניה תת קרקעית לחביות יין 

מרכז המבקרים של יקב ארגוב נחפר מתחת לבית משפחת ארגוב, או ליתר דיוק מתחת לחנייה לאחר שהבית כבר היה בנוי. אמיר, שבנה את הבית ידע כנראה מה הוא עושה כשחפר סביב יסודות הבית, חפירה שלדבריו חיזקה את היסודות. המרכז הוא בעצם חדר החביות ומקום עבודתו של אמיר. לא מדובר על מרכז מבקרים יפה אלא מקום עבודה נטו. לא תמצאו כאן עיצוב פנים או אדריכלות מרשימה, אבל תמצאו חביות, בקבוקים ומקום לשבת.

את יינותיו, מכין אמיר מענבים שהוא מגדל "אני מוגבל לטוב ולרע בחומר הגלם. לדעתי זה יתרון בייחוד במקרה בו יש לי יינות שמצליחים והם טובים. הדבר החשוב ביותר ביין, הוא חומר הגלם, הענבים".

"אני עובד בכרמים עם הדברה משולבת, כלומר פיקוח מזיקים לפיו מרססים רק לפי הצורך. היום הרבה חקלאים עובדים עם פקחי מזיקים כשבעבר היו מרססים כל 10 ימים, ריסוס מניעתי עם חומרים כבדים, היום החומרים מותאמים ולפי הצורך.

רוב הכרמים כמעט שאינם מושקים אלא רק בחלקם בעונת האביב. אם יש צורך בדשן אני מדשן עם מערכת ההשקיה. חם פה אבל האדמות הן כבדות, שחורות וחלקן גיריות. אם מרגילים את הגפן, היא מפתחת שורשים מאוד עמוקים. אם אתה עובד על יבולים נמוכים, זמירות נכונות וטיפול נכון בעלווה אז ברוב המקרים אין צורך בהשקיה".

על חקלאות ואזוריות 

אמיר מספר כי מעבר לשליטה המלאה בכרמים מהם הוא מייצר יין, יש למקום הגידול ולאו דווקא לאזוריות, חשיבות גדולה בעיניו. הוא טוען כי רוב היקבים הקטנים באזור, מייצרים יינן מענבים הגדלים באזור, ואילו היקבים הגדולים לוקחים ענבים מכל חלקי הארץ.

"חשוב לי לעשות יין מענבים שלי ופחות חשוב לי המיתוג האזורי. לאזור הזה יש דברים שפחות מתאימים לגידול, למשל קברנה סוביניון לא יצא עוצמתי כמו בגליל או בהרי ירושלים, ובכך פחות מתאים לטעם הישראלי. האזור שלנו חם ופטיט סירה ופטי ורדו אוהבים את זה, אז למה לא ללכת על הזנים האלו?"

אם יינותיך מצליחים וקוטפים פרסים, מדוע אינך מגדיל את הייצור? "לא קל למכור למרות כל ההצלחות, במיוחד כשאין לי משווק. אם אתה לוקח איש שיווק ומוכר לחנויות, כל אחד לוקח את הנתח שלו ובסוף המכירה לא משתלמת. היות וזו לא הפרנסה שלי, אני עושה את זה בשביל הכיף ומה שאני מוכר, מוכר. טוב לי ככה. גם אם המלאי טיפה גדל אז שנה אחת אעשה פחות 1,000 בקבוקים".

על יינות יקב ארגוב

מרבית יינות היקב הם יינות זניים: פטיט סירה זני, פטי ורדו זני, קברנה פרנק זני וממסך אחד המורכב קברנה, מרלו ופטי ורדו. מזה שנתיים יש בידיו של אמיר ענבי גראנש אולם הוא טרם החליט מה יעשה עימם.

בגזרת היינות הלבנים, יש לאמיר כאמור ענבי פרנץ' קולומברד אבל לאחר מספר שנים בהן עשה מענבים אלו יין, החליט להפסיק היות והדרישה פחתה. אולם כיום משעלתה הדרישה מחדש, הוא הכין השנה שני דימיג'אנים שטרם בוקבקו. מדובר ביין התוסס עם הקליפות ולכן כבד יותר, מורכב ושמנוני.

היינות האדומים נחים בחביות אמריקאיות בעיקר. לדבריו של אמיר פטיט סירה אוהב מאוד חביות אמריקאיות חדשות והזנים האחרים נחים בחביות בנות פחות משנה. ואכן פטיט סירה של יקב ארגוב קוטף פרסים.

מה שונה במאפייני הזן הגדל באזור זה לעומת אזורים אחרים? "היין שזכה השנה הוא מ 2014, כלומר יין צעיר. לפטיט סירה אופייני לוקח כשלוש שנים עד שניתן לעבוד אתו. הפטיט סירה שלי עדין יותר, רך, עגול וכבר אחרי שנה נגיש, טעים ומלא פירות וטעמים. היתרון שלי הוא שאני לא צריך לחכות שלוש שנים".

לאיזה סגנון יין בינ"ל אתה נמשך במיוחד? "אני מאוד אוהב את צפון איטליה, סגנון היינות הכבדים יותר, אמרונה ודומיו. אני מתחבר גם לקיאנטי, אבל בכל העולם אפשר למצוא יינות טובים. פעם ניסיתי לעשות יינות בסגנון אמרונה. היו לי ענבים עם אחוז סוכר גבוה מבציר מאוחר, אבל זה לא יצא אותו דבר".

האם לדעתך צריך תקינה של יין בישראל? "לא בטוח. אין לי תשובה חד משמעית, למרות שהאזור שלנו הוא אזור ביניים. אדם שמחפש יין בישראל יפנה לגליל, רמה"ג או הרי ירושלים, אבל יש תתי איזורים או טרוארים מסוימים שמופקים מהם יינות טובים. אם אתה לא מכיר את היינות עצמם, מיתוג של האזור יכול לקלקל. למשל בנימינה נחשב פחות איכותי מאלונה".

האם מתוכננים יינות חדשים בעתיד? "אני עוד לא יודע מה לעשות עם הגראנש, כרגע אעשה אתו בלנד כי מצד אחד הוא טיפה עוצמתי בשביל רוזה ושוכב בחבית מ 2014, ומצד שני הוא לא מספיק בשביל להיות זני. אין לי את הזנים הקלאסיים ל GSM.

את הענבים שלי אני בעיקרון מוכר לויתקין, הוא עושה את הגרנאש עם עוד משהו. לעשות יין מגרנאש שהוא לא רוזה זה לא קל, אלו ענבים גדולים ומלאים מיץ".

ביקורים ניתן לתאם מראש עם אמיר בכל ימות השבוע. מכירת יין במקום.