לבטח אין זה מקרה שכיח כאשר סכסוך אודות בציר ענבים מגיע לבית המשפט העליון. אולם ממש בימים אלו, הגיעה לסיומה מחלוקת משפטית רבת שנים אשר ניטשה בין קיבוץ כרמים השוכן בצפון הנגב, לבין חברת אנטיפוד השקעות בע"מ, שהינה בעלת יקב בקריית ארבע (המייצר את המותגים: "רמת חברון", "Jerusalem Winery" ו"נוח"), בנושא הסכם לאספקת ענבים. המחלוקת הגיעה לבית המשפט העליון בעקבות ערעור שהגיש הקיבוץ על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן עוד בשנת 2017.

הסיפור מתחיל עשור קודם לכן, בחודש מאי 2007, עם הסכם אשר נחתם בין הקיבוץ ליקב. במסגרת ההסכם, התחייב הקיבוץ לספק ליקב את כל בציר הענבים שהקיבוץ מגדל, לתקופה של 21 שנים מראש. בתמורה, התחייב היקב לשלם לקיבוץ עבור הענבים מחיר העולה ב 10% על מחירון אגודת הכורמים (כורמי יקב כרמל), או על מחירון מועצת הגפן והיין, וזאת בנוסף למענק "דמי כניסה" בשווי 200,000 דולר ארה"ב.

אלא מה, שהקיבוץ היה חבר באגודת הכורמים ולפיכך היה קשור עדיין באותה עת בהתחייבות בלתי מוגבלת בזמן, לספק ענבים דווקא ליקב כרמל. מכאן שעל פניה, התחייבותו של הקיבוץ לאנטיפוד עמדה בסתירה להתחייבותו כלפי כרמל. הצדדים היו מודעים לסיכון מראש ואכן, הסיכון התממש. משנודע ליקב כרמל שהקיבוץ אינו מתכוון לספק לכרמל את בציר הענבים שלו לשנת 2007, פנה לבית המשפט וקיבל צו המונע מן הקיבוץ לספק את הענבים ליקב אחר. בסופו של דבר, רק בשנת 2010 עלה בידי הקיבוץ להשתחרר מכבלי התחייבותו ליקב כרמל, לאחר שפדה את מניותיו באגודת הכורמים והתחייב בתוך כך להמשיך לספק ענבים לכרמל למשך 5 שנים נוספות. מכל מקום, בשל סאגה זו לא סיפק לבסוף הקיבוץ ענבים ליקב של אנטיפוד.

משלא סופקו לה ענבים, תבעה אנטיפוד את קיבוץ כרמים ודרשה לקבל ממנו פיצוי הן על הנזקים המיידים שנגרמו לה בשל הסתמכותה על כך שתקבל את ענבי הקיבוץ והן על אובדן הרווח שנשלל מהיקב בגין אי הספקת הענבים לשנות הבציר 2009 ו 2010. זאת, למרות שהיקב התקשר בחודש מאי 2010 עם כורם אחר, שהתחייב לספק לו ואכן סיפק בפועל, את בציר הענבים שלו לשנת 2010 ובכלל, למשך 25 שנים וזאת אף במחיר זול יותר מאשר זה שאמור היה היקב לשלם לקיבוץ כרמים.

בית המשפט המחוזי קיבל בזמנו חלק ניכר מטענות היקב ופסק לו פיצויים בסך של 850,000 ₪ בגין אובדן הרווח שנגרם לכאורה בשל אי הספקת ענבים בשנים 2009-2010 וכן סך נוסף של 325,000 ₪, לנוכח ציוד שרכש היקב לשם הגדלת כושר הייצור, בהסתמך על התחייבותו של הקיבוץ שהופרה. עוד חויב הקיבוץ לשלם סך של 50,000 ₪ בגין שתילים שרכש היקב עבור כרם חדש שניטע בקיבוץ וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. בסך הכל, חויב הקיבוץ לשלם ליקב למעלה מ 1.3 מיליון ₪.

כאמור, הקיבוץ ערער בפני בית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי ומרבית טענותיו התקבלו. בית המשפט העליון קבע בפסק דינו שאין מקום במקרה זה לשלם גם פיצויי הסתמכות וגם פיצויים על אובדן רווח, שכן מדובר למעשה בכפל פיצוי, ובמילותיו הציוריות של השופט י. עמית אשר כתב את פסק הדין: "שור וחמור לא יחרשו יחדיו ופיצויי הסתמכות ופיצויי קיום לא ייפסקו בחדא מחתה".

אם נעמיד את היקב במצב בו היה אלמלא הפר הקיבוץ את התחייבותו לספק ענבים, קבע בית המשפט העליון, הרי שבכל מקרה היה היקב נדרש להשקיע בציוד ובמכלים חדשים, על מנת לקלוט את אותו בציר. מאחר והיקב אכן חתם על הסכם חלופי וקלט ענבים תוך שהוא עושה שימוש באותו ציוד, אין לומר שנגרם לו נזק כלשהו בשל רכישתו. זאת ועוד, גם פיצויי הקיום שנפסקו ליקב לא היו במקומם, שכן יוצא שהיקב רק הרוויח מאובדן ענבי קיבוץ כרמים, שהרי החל משנת 2010 קיבל ענבים בכמות גדולה יותר ובמחיר זול יותר מאשר זה שבו התחייב כלפי הקיבוץ. עם זאת, נקבע שנזק בשל אובדן בציר 2009, אכן נגרם.

בסיכומו של דבר, סכום הפיצוי שנפסק ליקב הופחת ל 365,000 ₪ בלבד וגם שכר הטרחה הופחת והסכסוך התוסס אודות ענבים שטרם תססו, הגיע סוף סוף לכדי סיומו.