בשישי לספטמבר 2012 פורסם הסיווג העדכני של דירוג סנט אמיליון, אשר נועד להחליף את הדירוג הקודם, אשר בוצע בשנת 2006, דירוג אשר הסתיים בתביעות מטעמם של היקבים אשר דירוגם הופחת. מיד עם פרסום הדירוג החדש, התברר שאותו תסריט חוזר על עצמו, כאשר בתי השאטו אשר איבדו את דירוגם – שאטו קורבין מישוט (Corbine Michote) ושאטו לה-טור ד' פן פיג'יאק (La Tour-du-Pin-Figeac), אליהם הצטרף בית שאטו נוסף – קרוק-מישוט (Croque Michotte), אשר בקשתו להתקדם בדירוג סורבה, הודיעו כי החליטו להגיש ערעור על הסיווג החדש. לאחר שערעורם של היקבים נדחה, נפתח כעת פרק חדש בסאגה הצפויה מראש, עם הגשת תביעה משפטית מטעם היקבים הנ"ל, בבקשה להצהיר כי הסיווג החדש אינו תקף.

בתי השאטו אשר הגישו את התובענה טוענים כי תהליך הבחירה והסיווג היו פגומים מיסודם ובייחוד קובלים הם נגד חוקיותו של פאנל הטועמים אשר נקבע. הבעלים של שאטו קרוק מישוט הסביר בהודעה לעיתונות, כי אין זה סביר כי כל בתי השאטו שכרמיהם מצויים מסביב לשאטו שלו, לרבות שאטו שבאל בלאן אשר זה עתה הועלה בדירוג, מדורגים בקבוצת הדירוג הראשונה, בעוד שרק קרוק מישוט לא דורג כך. "זה מגוחך, מסביבנו ישנם קרקעות מן השורה הראשונה ורק אנחנו "חור שחור" בתוכם", כך אמר.

אלאן מואיקס, (Alain Moeuix) יצרן יין מקומי ונשיא התאחדות סנט אמיליון גרנד קרו קלאסה, דווקא מגן על הסיווג החדש. לפי תפיסתו, על הטרואר לקבל השפעה מוגבלת בלבד במסגרת סיווגו של אפלסיון מסוים, כאשר על מנת להשיג שקיפות אמיתית, יש לבסס את הסיווג על תוצאות מוכחות ולאו דווקא על פוטנציאל איכות. "אפשר שיהיה לך הטרואר הטוב ביותר, אולם אם אינך מתייחס אליו כראוי היין יהיה אמנם טוב, אך לא מצוין", כך צוטט בראיון לאתר the drinks business.com. נראה שמואיקס חזה את הנולד מבחינת ההתפתחויות, כאשר הוסיף: "מי יכול לטעון בפני בית משפט שחלקה מסוימת היא דווקא גרנד קרו קלאסה ולא פרמייר קרו קלאסה?".

המחלוקת הנטושה בסנט אמיליון יורדת למעשה לשורשם של הבדלי הגישה ביחס לסיווג אזורי יין, בין בורגון לבין בורדו. מבחינה היסטורית, בחבל בורגון מתבצע הסיווג באופן בלעדי על פי איכות חלקות הכרם ואילו בחבל בורדו, מסיבות היסטוריות הקשורות באופן שבו בוצע ונקבע סיווג 1855 המפורסם על ידי סוחרי היין של מדוק, על פי המחירים שבהם מכרו באותה עת את יינותיהם של בתי השאטו השונים – הסיווג מתבצע על פי היצרן ולא על פי פוטנציאל חלקת הכרם. יתרה מזו, ברבות השנים חלו במדוק שינויים רבים בהיקף ומיקום הכרמים שבבעלות היצרנים השונים ולמרות זאת, לא גרם הדבר לשינוי בסיווגם.

יינות סנט אמיליון אמנם לא דורגו במסגרת הדירוג של 1855, אולם משהוחלט על קביעת דירוג ליינות האפלסיון, בשנת 1982, הלכו יוזמיו במידה רבה בכיוון אליו הוביל אותם הדירוג של מדוק, כלומר על פי היצרנים. מאז שנכנס אלאן מואיקס לתפקידו כנשיא ההתאחדות, הוא חותר לשקיפות יתר בסיווג ומחזק לצורך כך את הגישה לפיה הדירוג צריך להתבצע על בסיס סטנדרטים של איכות מוכחת ולא על סמך פוטנציאל האיכות של הכרמים.

על מנת להיות מסווג בדירוג של גרנד קרו קלאסה במסגרת דירוג סנט אמיליון, על היקב לשכנע את צוות הטועמים על פני 10 בצירים רצופים, באשר לאיכות יינותיו, בעוד אשר על מנת להיכלל בדירוג הבכיר יותר - פרמייר גראן קרו קלאסה, דרושים לפחות 15 בצירים רצופים של איכות. אמנם במסגרת הקריטריונים של הסיווג ניתן גם ניקוד עבור טרואר, אך הטרואר אינו חזות הכל. בין היתר, נלקחים בחשבון גם אלמנטים של שיווק ומכירה – מרכזי המבקרים, אפשרויות לינה כפרית ביקבים, מרתפי היקבים, מחירי היינות ועוד. לדעת המצדדים, רק שיטה כזו יכולה לעודד מצוינות ולהבטיח אפשרות של תזוזה בין הדרגות השונות, להבדיל מהשיטה הנהוגה בגדה השמאלית, אשר בה במשך כמעט 160 שנה, חל רק שינוי אחד, כאשר יקב מוטון -רוטשילד הועלה בשנת 1974 לדרגת פרמייר קרו.

כיום ובטרם הסתיימו ההליכים המשפטיים שנפתחו, מדורגים 64 מיקבי סנט אמיליון במסגרת הדירוג של גראן קרו קלאסה, כאשר 18 נמנים על דרגת פרמייר גראן קרו קלאסה. עם זאת, היקבים אשר הגישו כאמור את התביעה בעקבות הורדתם או אי העלאתם בדירוג, אינם היחידים הסבורים שהסיווג אינו נותן חשיבות מספקת לטרואר ואפשר לפיכך שעוד צפויים בעתיד שינויים בכללים אשר על פיהם נקבע דירוג סנט אמיליון.