זו תופעה מוכרת וידועה. לעיתים לא רחוקות במיוחד מגיעים למסעדה אורחים עם יין מהבית. לפעמים זה מרגיז, הרבה פעמים זה נחמד, לעיתים זה משעשע ולא פעם זה מתסכל. אז ככה זה נראה מהצד שלי, עם הרבה ציניות והומור...

סיבה אחת, די ברורה, להביא יין מהבית היא למטרת חסכון. באים עם הבקבוק שקיבלנו מהעבודה לפסח, ובעבור מחיר סמלי של דמי חליצה (30-45 שקל) נהנים מיין של ועדי עובדים. המתוחכמים שבחסכנים מביאים עימם יין שקנו בטיול לאירופה, מהסופר מתחת למלון, ואחרי 3 שנים שהוא התיישן מעל המקרר הגיע הזמן לפתוח אותו. ככה גם לא מסתכנים שהיין יופיע בתפריט, ונוסיף על כך שהתווית כה יפה, עוד אפשר להאמין שהיין עלה יותר מחמישה יורו. זה באמת עובד מצוין אם אתם בעניין של להרשים בחורות מהפריפריה. אם מי מכם נמנה על קבוצת החסכנים, בין אם מתוך אידיאולוגיה ("המסעדות בארץ גנבים"... "בפריז יין עולה 3 יורו"... "כאן לוקחים 150 שקל על יין שעולה 30 בסופר"...), ובין אם מקמצנות גרידא, בקשה קטנה לי אליכם: מילא זה שקניתם יין בסופר. מילא זה שדמי החליצה שתשלמו עולים כמו בקבוק וחצי. לפחות אל תכנסו לי למסעדה עם שקית של שופרסל (מקרה שאכן היה).

אגב, אם אנחנו מציעים לכם שנעביר את היין (ההוא מהשופרסל) לדקנטר, זה לא אומר שהבאתם משהו "פצצה". זה אומר שהבאתם בקבוק מביך שאני רוצה להעיף כמה שיותר מהר מהשולחן. ואם אנחנו אומרים לכם ש"אנחנו לא שותים במשמרת" כשאתם מציעים לנו טעימה - אנחנו משקרים. פשוט לא נעים לנו לומר "אנחנו לא שותים יין לא טעים". למען הסר ספק (וגם זה מבוסס על מקרה אמיתי) על חצי בקבוק לא משלמים חצי דמי חליצה.

אם אתם נמנים על הזרם האידיאולוגי שטוען שבאירופה היין יותר זול מקוקה קולה, ואתם באמת חושבים שבארץ מוכרים ב-150 שקל בקבוק שעולה לצרכן 30 שקל, שני דברים לי אליכם:

1. תביאו לי את השם של המסעדות בפריז שמוכרות יין בחמישה יורו. אני אשמח לשתות שם בחופשה הבאה.
2. הלוואי והייתם צודקים. אם היינו מוכרים במחירים כאלה, אולי היה לי כסף אשכרה לטוס לשתות את היין מהסעיף הקודם.

קבוצה אחרת הנוהגת לפקוד את המסעדות עם בקבוק מהבית, היא קבוצת חובבי היין "הקיצוניים". מבין החובבים, ישנם אלו שבאמת מבינים ביין (שזה אומר אגב, שאם תשאלו אותם אם הם מבינים ביין הם ישיבו "אין דבר כזה"), ואלו שבאמת אוהבים יין, ומשקיעים מחשבה בבחירת היין. אותם אנחנו אוהבים. לעומתם, ישנם חובבי היין השרלטנים, שהיין בשבילם הוא, יותר מהכול, סמל סטאטוס. הם יביאו יין מהבית רק בשביל להזכיר, כבדרך אגב, שיש להם בבית מקרר יינות. תמיד הם ישאלו "איך זה שאין לך בתפריט את כהנוב / רד פואטרי / בן שושן / אסף (מחק את המיותר)"... אבל לעולם לא יתפעלו מזה שאתה מוזג בכוסות (!) ריזלינג של מארק טומפה, בורגרבן מבציר 2001.

          אבירם בעת מילוי תפקיד

הם מחפים על חסכנותם בפסיאודו-אלגנטיות. פלצנים, שרלטנים ונאדים נפוחים, זה לא משהו שאנחנו לא מסוגלים לסבול, כל עוד הם מזמינים את הקוניאק ב-150 שקל למנה, ולא מסתפקים בלהשוויץ איזה אוסף של קוניאק וארמניאק יש להם בבית, ואיך אצלם שותים גראפה גם אחרי ארוחת הצהריים ("עוד לפני שידעו בכלל מה זה בארץ!"). אבל עכשיו אהה... הם מלאים, אז לא תודה. אם אפשר רק אספרסו וחשבון. בעולם מתוקן הם היו משלמים דמי חליצה כפולים (אחד על הבקבוק, אחד על ראש אוצר היין), אך בעולם שלנו, לרוב גם דמי חליצה על הבקבוק הם לא משלמים, כי הם מכירים את השף.

כמובן, רוב חובבי היין מציגים תמונה אחרת לחלוטין. הם מביאים יין כי יש להם בבית אוסף יין שלא פעם שם את המסעדה בכיס הקטן, והם שותים את היין המתאים, במקום המתאים ובזמן המתאים. תשאלו כל אוצר יין בארץ, והוא יגיד לכם שהיינות הכי נדירים/יקרים שהוא טעם היו יינות שלקוחות הביאו מהבית. הם נהנים לחלוק ולשתף אנשים בתשוקה שלהם ובהנאתם. אגב, אם לקוח מביא יין שמרגש אותי, הוא לעולם לא ישלם דמי חליצה. זו מעין דרך להודות ללקוח שהוא מכבד את המסעדה עם יין שכזה.

מה שמאוד ישמח אותי - אם יעשו לעצמם מנהג, אותם חובבי היין היקרים, ומדי פעם (נאמר אחת לעשרה ביקורים) לא יביאו עימם יין וייתנו את הכבוד לאוצר היין ולתפריט היין שעמל לייצרו. הבינו לליבי- בבניית תפריט יין אנחנו משתדלים שיהיה מעניין, מתוחכם ויקרוץ גם למי שמבין דבר או שניים ולגם כמה דברים טובים בחייו. אני חושב (או מקווה) שכשם שלשף יש את טביעת האצבע שלו בתפריט ובאופי האוכל, כך נעים מאוד לגלות גם את טביעת האצבע של אוצר היין בתפריט היינות. הבעיה היא כשקהל היעד המובהק של היינות הללו (וחשוב לציין, אלו ממש לא בהכרח היינות היקרים בתפריט), מגיע כמעט תמיד עם יין מהבית. מאוד נעים לשמוע מכם מחמאות על תפריט היין שלנו, אבל צריך גם למכור... צריך לתת לבעלי הבית שלנו דין וחשבון - למה אנחנו מחזיקים את היינות הגרמניים האלה עם השמות הבלתי ניתנים להגייה, ומי אם לא אתם, יהיו הראשונים להעריך זאת ולהתנסות בדברים חדשים. יהיה כיף לכולם, אפילו משכר. לא?!