בערב ההשקה של שלושה יינות חדשים של יקב אבידן, פגשתי לשיחה קצרה את צינה אבידן, יננית היקב.

דקות לפני שקהל רב החל פוקד את היקב לטעום את הבכורות החדשות, מספרת לי צינה: "בציר 2010 היה נפלא לדעתי, עם כל השיגעונות והטירופים שלו. אני מאוד רוצה להודות לבעלי, שלמה, על כך, מאחר והוא שבצר בימים הנכונים למרות כל הקשיים. מה שמדהים השנה הם אחוזי האלכוהול הנמוכים יותר, מאחר ובצרנו את הענבים ברמות בריקס נמוכות יותר והגענו ל-13-13.5%, וזה ביקב אבידן נחשב לנמוך מאוד".

המשכנו ליינות אשר בהשקה. אחד מן היינות המעניינים הוא אבידן, מור, פרינג' 2006. צינה דואגת להסביר: "מור בעברית צחה זה בושם. היין נעשה בסגנון ריצ'וטו (Recioto), הענבים יובשו במשך 4 חודשים. לטעמי, הם יובשו קצת יותר מדי. היין היה עם תירוש מאוד מרוכז ועם המון סוכר טבעי אבל הצלחנו להתסיס אותו ב-16% אלכוהול שזה יפה מאוד. נשארה בו מתיקות והוא עשיר מאוד ומרוכז ועולים ממנו בשומות של פירות יבשים. היין התיישן 36 חודש ורק בחביות ישנות, מאחר וביין הזה לא חיפשנו את התרומה של העץ, אלא רק את המיקרו התחמצנות הטבעית. בשל הריכוזיות הגבוהה, בכל בקבוק של מור "ישנם 4 בקבוקי יין" כי ייבשתי ענבים. לדעתי זה נקטר אלים אמיתי. מהיין יוצרו 2 חביות, גם ביין הבא יהיו 2 חביות. מחירו של היין בערב ההשקה 280 שקל. מאוחר יותר מחירו לצרכן יעמוד על 360 שקל.

כיצד הגעת למחיר הזה?

צינה עונה במשוואה מתמטית פשוטה ואומרת: "תחלק 360 שקל ל-4 בקבוקים ותקבל 90 שקל לבקבוק, הוסף לכך את משך התיישנות של 36 חודש ביקב, וזה גם עולה כסף. ומכאן המחיר".

ממה עשוי היין? והאם זה נכון לקרוא לו יין דגל?

"הענבים לממסך הם גרנאש, קברנה סוביניון, מרלו וסירה. אבל האמן לי, אין לכך כל משמעות. לפיכך, לא תמצא על התווית האחורית של היין ממה הוא עשוי ומהם אחוזי הזן של סך מרכיביו. אני מסתייגת מהמושג "יין דגל". כל היינות שאני עושה הם כמו ילדיי, אני אוהבת את כולם. כן זה יין מושקע, והתוצאה מדברת בעד עצמה. תרצה תכנה אותו יין דגל".

התמזל מזלי לטעום את היין. במכה ראשונה אתה חש בצמיגיות ובסמיכות של הנוזל הבא אל הפה. מצטרפת אליהם מתיקות, לא של ריבה או סירופ כשל יינות קינוח או דמויי פורט, אבל בפירוש מתיקות. זהו יין חנפן במובן החיובי של המושג. אני אוהב אותם כבדים, מלאים ועשירי גוף וטעם. היין הזה מלטף, מעניין, מורכב, עשיר ומלא גוף. הבשומת של פירות יבשים טיפוסית לז'אנר של יינות הריצ'וטו האיטלקיים. היין אינטנסיבי ומרוכז עם המון פירותיות. גוון היין כהה, כמעט שחור אטום, הוא מדויק באיזון בין האלכוהול לבין המתיקות שאינה מכבידה. עד כמה שזה עשוי להישמע לכם מוזר, ביקב מסתייגים מההשוואה המתבקשת בין היין הזה לבין ההגדרה יין קינוח. שירה אבידן, מנהלת השיווק של היקב, שלחה אותי לניסוי של טעימת היין לצד סלט כבד קצוץ. חשוב היה לה שאמצא את החיבור שבין היין הזה כמלווה אוכל ולהיפך, ואכן נעמה לי ההשוואה.

יין נוסף שמשיק היקב, אבידן, פינו נואר 2008. צינה מתארת "זהו הפינו נואר הראשון של יקב אבידן עם קריצת עין לצרפת. היין עשוי 100% מזן זה. היין שהה שנה וחצי בחבית עץ חדשה ואחת משומשת, הענבים מגיעים מכרמים שבגבול שפלת יהודה". בטעימת היין אני חש בבשומת של תות שדה ואוכמניות, עם נגיעות של קרמל, ווניל ותבלינים, אשר מקורם כנראה מהחבית. בפה קיימת טקסטורה פירותית של אוכמניות ודובדבנים שחורים. זוהי וריאציה ישראלית לפינו נואר מקומי, שאינו מתיימר להיות לא צרפתי ולא אמריקאי. עד כמה שזה עשוי להישמע מוזר, בפה היין התנהג כיין דליל מבחינת הגוף אבל הוא העניק מצג עשיר ומפציץ של פרי טוב. מחירו 120 שקל.

לבסוף, החליט היקב להשיק יין בקומבינציה מיוחדת: אבידן, גרנאש-מורבדרה 2007. צינה מגלה "הגרנאש הינו זן שאימצנו ביקב. זהו זן מדהים והלוואי והיה לי עוד קצת ממנו. אני מושכת את היקב לכיוון עבודה עם זנים ים-תיכוניים במירכאות כפולות ומכופלות. זה נכון שבמקומות בעולם מייצרים מהגרנאש יינות רוזה, ונכון שעושים ממנו יינות שולחן פשוטים, אבל גם עושים ממנו יינות רזרב משגעים. זה מתחיל ונגמר בטכניקות של עבודת יינן. הרכב הממסך ביין עשוי מ-60% גרנאש ו-40% מורבדרה". לדעתי, זהו יין מאתגר לשתייה. הוא מתחיל עם מתיקות מדומה של פירות יער שחורים ורמזים לתבלינים וללקריץ. המורבדרה מעניק רכות, מבנה וטעמים אדמתיים פראיים משהו. זהו יין נעים לשתייה, אך מלווה בתחושה שניתן ללעוס את היין. מחירו 120 שקל.