בשניות הראשונות שפשפתי את עיני מול המחזה המלבב שנראה כמו סצנה מסרט נוסטלגי: איתי, תומר, שחף ועמוס - ארבעה בחורים נמרצים וחסונים פורשים יריעות לרגלי עץ זית עתיק, מטפסים על סולמות ונוקפים את הזיתים, במשנה זהירות, בעזרת מקלות מחודדים. בעת הצורך, הם שולפים מחגורתם מסרקות פלסטיק בצבע כתום זוהר, המזכירות מגרפות של ילדים, ושאר הזיתים נופלים ארצה. כשהיריעה מתמלאת בזיתים סגולים, כולם מטים שכם לארוז אותם ביריעה ולהעמיס אותם על ארגז הטרקטור שחונה בצד וממהרים לעץ הבא.

מיכה נוי מאיר - חקלאי בנשמהצילום: יעל עופר

מחמם את הלב לדעת שיש עדיין עבודה עברית שנראית כה פוטוגנית על רקע הנוף המקראי של מושב ציפורי. עצי זית בני מאות שנים מפארים את הנוף בנוכחותם המעוררת כבוד לצד משוכות צבר ועצי אלון. כרם הזיתים העתיק שיך למשפחת נוי מאיר המחזיקה בבית בד אקולוגי אורגני במושב ציפורי. "פרסמתי מודעה באינטרנט שאני מחפש עובדים לעבודה חקלאית והיתה היענות גדולה", מספר אילן, בן המשפחה שאחראי על ניהול המסיק, ובימים אחרים גם מטיב לנגן מוסיקת בלו גראס.

אדמת הגיר, הגובה האופטימלי מעל פני הים והאקלים, הם מכלול תנאי הגידול (הטרואר) של עצי הזית העתיקים שמזיתיהם מפיקים את שמן הדגל מזן סורי . המטעים העתיקים וגם הצעירים שנטעו לפני כשלושים שנה, בהם זני נבאלי, ברנע, מנזנילו, פישולין ולאחרונה גם פיקואל, מעובדים על פי חזון החקלאות האורגנית בפיקוח חברת אגריאור.

בית הבד

היוזמה לבניית בית הבד היתה של שני חברים שהגיעו למושב מתל אביב והתאהבו במקום. במהלך ניסיונותיהם, למסוק זיתים מהעצים העתיקים, חיפשו שותף חקלאי ומצאו את מיכה נוי מאיר. לימים, נטשו השותפים בשל חוסר כדאיות כלכלית ומיכה החליט להשקיע בעסק "בשביל הרוח והחוויה" כהגדרתו. דגל האיכות והחזון האקולוגי הם אבני הדרך של כל המשפחה. מיכה האב שעוסק במכלוא זרעי ירקות החשופים להנדסה גנטית והתערבות מלאכותית, גילה פתיחות לחוויה המתקנת המשתלבת בתפישת החיים של ילדיו. הבנים, כולם בוגרי בית הספר התיכון ללימודי סביבה בשדה בוקר נצמדו לחזון האקולוגי ולכללי החקלאות האורגנית.

הרוח הסביבתית מתחילה לנשוב כבר כשמגיעים למבנה המיוחד של בית הבד שנבנה בשיטה אקולוגית מאלומות חציר מצופות בעיסת בוץ, נדבך על גבי נדבך, בעזרת בני המשפחה ומתנדבים. שמן הזית הטביע את חותמו אפילו על הקירות כאשר הטיח נאטם ממים בשכבת שמן זית ונצבע בצבע אדמה חמים. "כשהחלטנו לייצר שמן זית איכותי ולא תעשייתי, ידענו שעלותו הגבוהה יותר תשפיע על המחיר לצרכן", ובאותה נשימה מונה לקוחות נאמנים המאמינים במוצר.

"לפני 5-6 שנים היינו מחכים לפחות יום שלם בתור לבית הבד. זה פוגע בחומציות כשהזיתים שוכבים ולוחצים אחד על השני. עכשיו כשעומד לרשותנו בית הבד, הזיתים מגיעים תוך דקות", מסביר מיכה. הזיתים נשטפים במכונת השטיפה במים ובעזרת מפוח. משם הם עוברים לגריסה בת עשרים דקות באבן רחיים. אבן הריחיים אינה חלק ממתקני בית הבד המודרני מתוצרת Olio Mio, אלא נוספה כשלב ראשוני כדי לשמור על טעם השמן. העיסה השומנית המתקבלת עוברת למלוש, המערבל אותה ויוצר את ההפרדה הראשונה בין השמן והמים. מהמלוש, העיסה עוברת למכשיר המשפה (דקנטר) שם מופרד השמן מהמים ומהמוצקים על ידי צנטריפוגה.

בית הבד ריש לקיש

צילום: יעל עופר

תהליך הייצור איטי יחסית לבתי הבד התעשייתיים וחולפות שעתיים וחצי מהרגע שהזיתים עשו את דרכם לאבני הריחיים, ועד שאנו זוכים לראות את זרזיף השמן הראשון ההופך במהרה לקילוח סמיך של נוזל זהוב ובושמתי. "אנו לא מוסיפים מים כמו בבתי הבד התעשייתיים ולא מסננים את השמן הגולמי, אלא נותנים לו לשקוע כדי לשמור על הערכים הבריאותיים שלו", מדגיש מיכה. חגי, אחד הבנים, אחראי על הייצור ובתקופת המסיק הוא צמוד למתקני בית הבד ומפקח על כל שלבי הייצור. "יש לו חוש !"מתגאה האב. איילה, הבת היחידה בין חמישה בנים, אחראית על השיווק ויחסי הציבור.

בפינת האירוח המתפקדת כבית קפה ומסעדה, ניתן להזמין בתאום מראש ארוחות אורגניות קלות מתוצרת המקום, שרחל רעייתו של מיכה, מגדלת בגינה שמסביב או לקיים אירועים. לצד הקפה והעוגיות של רחל, חגי מגיח עם מגש וקעריות שמן זית מהזנים השונים. המשנה האקולוגית מלווה את התהליך בכל שלביו: פעמיים ביום מובילים את הגפת למאכל הבהמות: "זה כמו אוטו גלידה שמגיע אל הילדים. הפרות ממש מלקקות את המזון", מספר מיכה. מי העקר משקים את הצמחים שמפארים את גינת בית הבד וכך יוצאים כולם נשכרים והסביבה נותרת נקייה. הקומפוסט מייצרים במקום ומערכת מיחזור מים משמשת להשקיית הגינה.

ריש לקיש, האמורא הידוע שהתגורר על הגבעה הסמוכה בצפורי הקדומה היווה השראה לשמו של בית הבד, שזו דרכו להנציח תקופה של פריחת הישוב היהודי במקום ושנודעה גם בשגשוג התוצרת החקלאית. www.rishlakish.com.