תמונה באדיבות יקב עמק האלה

בחזרה לעתיד
"יקב עמק האלה היה בין היקבים הראשונים באזור שייצרו יין מענבים מקומיים בלבד", פותח את שיחתנו יריב שמרון - מנכ"ל יקב עמק האלה, אשר מונה לתפקידו רק לפני מעט יותר משנה, "המייסד והבעלים של היקב – ז'קי ספרא, הסתובב בכל הארץ וטעם ענבים עד שמצא לבסוף את שאהב בכרם אדרת, שהיה בהמשך, לאחר ייסודו של היקב, לכרם המרכזי שלו. במשך השנים איכשהו שכחנו לדבר על האזוריות בקול רם, והיקב הלך לכל מיני כיוונים אחרים; אבל את העתיד אנחנו רואים בחזרה לשורשים, בלהראות מה אנחנו יודעים לעשות כאן עם הענבים האיכותיים שגדלים באזורנו".

"מטרה נוספת שלי" ממשיך שמרון ומתאר את ה"אני מאמין" שלו לגבי יקב עמק האלה, "היא לאפשר ליינן לעשות את מה שהוא יודע, ולחזור להיות במקום שבו היינו, כלומר בין 5 ל 10 היקבים הטובים בארץ". שמרון מוסיף: "בין הכרמים שלנו קיימות עדויות לתעשיית ייצור יין בת 4,000 שנה, ברור לנו שניתן להמשיך ולייצר כאן יינות מעולים גם בימינו".

המשימה שהציב לעצמו יריב אינה קלה, שכן יקב עמק האלה עבר בשנים האחרונות תהפוכות רבות ובעיקר תכופות, עם חילופי מנכ"לים, ייננים ושינויי כיוון, אשר נראה שאכן הסיטו את היקב לא מעט ממסלולו והציבו לא מעט סימני שאלה ביחס להמשך דרכו. יחד עם זאת, הבסיס בהחלט קיים, טרואר איכותי - הן זה של עמק האלה והן באזור ההר הגבוה יותר, אמצעי ייצור מודרניים (ובכלל זה השקעה גדולה של בעלי היקב בציוד ובמיכון שנעשתה בשנת 2019) ובסיס כלכלי מכובד. לדברי מנכ"ל היקב גם מתוכננות נטיעות נוספות עם תום שנת השמיטה, בעיקר בכרם נתיב הל"ה הסמוכה ליקב, בכרם אדרת וכן בנס הרים. נראה שהמפתח אכן נמצא בבחירת קו נכון – שנראה שאכן נבחר, בהתמדה ובאמונה בכך שהיקב אכן יכול לשוב למסלול ההצלחה והמחמאות שהיה נחלתו בעבר הלא רחוק.

הוותק מדבר

תמונה באדיבות יקב עמק האלה

ההחלטה להציב בראש מערך הייצור, כיינן ראשי, את מי ששימש במשך שנים רבות בתפקיד משגיח הכשרות של היקב, אף היא סוג של חזרה לשורשים. מאיר עמר, איש צנוע ומופנם משהו – העובד הוותיק ביותר של יקב עמק האלה, הוא בסופו של דבר, או בתחילתו, תלוי איך מסתכלים על הדברים – בן האזור, תושב ותיק של מושב אדרת. מאיר גדל למעשה באדמת הכרם, עוד בטרם ניטעה, כאשר שימשה עדיין לגידול שסק ואבוקדו, ושמרון המנכ"ל סבור, שאין כמו מאיר מי שידע לחבר נכונה בין האדמה לבין התוצאה שבבקבוק.

מאיר עמר מספר שהוא מחובר ליקב עוד משנת 2005, בבציר השלישי שלו. "בניגוד למפעלי מזון אחרים" מסביר מאיר, "משגיח כשרות ביקב אינו בגדר מבקר" (ואני מוסיף: תרתי משמע) "שתפקידו מסתכם בהשגחה ובפיקוח בלבד, כמשגיח כשרות במשך כמעט עשרים שנה, עשיתי ואני עדיין עושה, ומתוך הנאה, את כל עבודות הייצור ביקב, כולל השחורות". לעמר אין אמנם הכשרה ייננית פורמלית, אבל אצלו הניסיון מדבר. "מכל מלמדי השכלתי ולמדתי" הוא אומר, כאשר ניכר בו שבענוותו ובחריצותו, אכן הקשיב ולמד מכל הייננים הרבים שתחתם עבד. מכולם, את המילים החמות ביותר הוא מרעיף על ייננית היקב לשעבר עירית בוקסר-שנק, שעמה פיתח גם מערכת יחסים חברית מיוחדת. עירית היא זו שנטעה במאיר את הביטחון אשר אפשר לו בהמשך להסכים לקחת על עצמו את משימת היינן הראשי של היקב, והיא שגרמה לו להאמין שתחת ידיו הבטוחות (דבר שמאיר עצמו התקשה להיות בטוח בו), יימצא היקב בידיים טובות. הכשרה פורמלית הינה ללא ספק יתרון עבור יינן, ויתכן שהיקב ירוויח מכך אם יפעל כעת להעשיר את הכשרתו הפורמלית של עמר ואולם, ההיסטוריה מוכיחה שניסיון רב שנים, הכרת הכרמים והיקב, ועין ויד טובות, עשויים אף הם לשמש בסיס איתן ליצירת יינות איכותיים.

יין שאנשים יפתחו וישתו

תמונה באדיבות יקב עמק האלה

כבר הזכרתי שמאיר עמר ממש אינו מן המוחצנים שבייננים ועל כן בפני רבים מהווה הוא עדיין בגדר חידה. "מה הפילוסופיה הייננית שלך?" אני שואל את מאיר ומקבל תשובה ברורה. "אני אוהב סגנון יינני קלאסי" משיב לי מאיר, "ופחות מתחבר לעשייה הייננית שבה החמיצות היא העיקר. יין צריך זמן משלו, להירגע, להתיישן, אני מחפש את הפירותיות ואת הביטוי של הענבים ושל המקום שבו גדלו. אך מן הצד השני, אני רוצה שאנשים יפתחו בקבוק וישתו בכיף". "מבחינתי" ממשיך מאיר, "אני מעצב את הדבר הכי אצילי שקיים, משקה ייחודי, עם חיים משל עצמו, שאתה לעולם לא יודע מה תקופתו ולאן הוא ילך, ושתמיד יכול להפתיע אותך". אני מקשיב ומבין שעשיית היין היא לא רק עבודה מבחינתו של מאיר, אלא אהבה ושליחות של ממש.

מאחר והביקור היווה עבורי מעין פגישת היכרות מחודשת עם היקב, ובעיקר, היכרות עם היינן הראשי החדש, החלטתי להתרכז בטעימה ביינות שיצאו תחת ידיו של מאיר בלבד, על מנת להתרשם מהאופן שבו תפיסתו הייננית יוצאת אל הפועל, וגם מכישוריו כיינן. המוטו של מאיר: לייצר "יין שיפתחו וישתו", משמעו גם בהכרח תמורה טובה למחיר, וטעימה מיינות יקב עמק האלה בהחלט הוכיחה לי שמבחינה זו, הציפיות מתמלאות. מאיר מסביר שעל מנת שניתן יהיה למכור ביקב יינות איכותיים במחירים אטרקטיביים, הרי שלמעט בסדרת האסטייט, הסדרה הגבוהה של היקב, לא נעשה כמעט שימוש בחביות עץ, אלא בתחליפי עץ למיניהם, תוך הקפדה על איכותם. ובכלל, בעיניו של מאיר הפרי הוא העיקר והעץ מהווה רק בגדר תוספת ואסור מבחינתו שהוא ישתלט על היין.

טעימה מיינות היקב

תמונה באדיבות יקב עמק האלה

גוורצטרמינר 2020 – גוורץ יבש, הנבה שניה בלבד של הכרם החדש שניטע בסמיכות לקיבוץ נתיב הל"ה שבתחומו ממוקם היקב. בבציר 2019 יין הגוורץ הלך לבלנדים והחל מבציר 2020 הוחלט לייצרו כיין זני. בהרחה ראשונה ושניה ארומות הגוורצטרמינר המוכרות עדיין נחבאות ורק כעבור מספר דקות בכוס ניתן להתחיל מעט לזהותם. מדובר ביין יבש בהגדרה, בתחושה על גבול החצי יבש, עם אף מתובל ופרחוני, לא ארומטי במיוחד ומינרלי. הפה הולך אחר האף, עם גוף בינוני וסיומת ארוכה. במחיר של פחות מ 80 ₪ היין נותן תמורה טובה.

רוזה מסדרת האלה 2021 – מבציר 2020 נעשה יין רוזה שנכלל בסדרת "נחל האלה" שהיא מן הסדרות הגבוהות של היקב. הדבר לא התאפשר בבציר 2021 ועל כן בבציר זה יוצר יין רוזה מענבים אחרים, והיין נכלל בסדרת "האלה" הנמוכה יותר, הענבים ענבי קריניאן (40%), סירה (30%), מרלו (25%) ופינו נואר (10%). מעט מתקתק יותר מקודמו, אולם טעים ומרווה ובהחלט הולם את מחירו – 69 ₪.

את היין הבא טעמנו ישירות מן המיכל, שכן טרם בוקבק, ומדובר בסוביניון בלאן 2021, המיועד לסדרת אסטייט, אחת מסדרות הפרימיום של היקב. הענבים מגיעים מן הכרם בנס הרים. הגם שהיין עדיין אינו מוכן לשתייה, אין ספק שמדובר ביין איכותי ומסקרן. פרחוני מאוד ועמוס בפרי ירוק וצהבהב (תפוח, לימון, פומלה, אשכולית ומעט אננס) ומינרלי, עם מרירות נעימה ותיבלון מעודן. יש בהחלט למה לצפות.

בלנד EVERRED אדום 2021 – העשוי מענבי מרלו (45%), קברנה סוביניון (30%), פטיט סירה (15%) וסירה (10%). האף מתובל ומפולפל והפה מרגיש עדיין מעט צעיר ומעט טאני, אף הוא מפולפל מאוד. במחיר של 47 ₪ לבקבוק (ובמבצעים ברשתות במחיר של 3 במאה), מדובר באחד מיינות התמורה למחיר הבולטים בישראל, לא פחות מזה.

בלנד אדום בסדרת האלה 2020 – הבלנד מורכב מענבי קברנה סוביניון (55%) וקברנה פרנק (25%) שניהם מכרמים בעמק האלה, ומענבי פטיט סירה מן הכרם בנס הרים (20%). האף מתובל ומפולפל, עשבוני עם ירקרקות אופיינית, כשהפרי עודנו חבוי מעט מאחור. בפה מתקבלים טעמים דומים, עם גוף בינוני וסיומת נעימה וממושכת למדי. במחיר של 69 ₪ מדובר בעוד יין הנותן תמורה טובה למחיר.

מטעימת יינותיו העכשוויים של היקב, אלו שנעשו על פי חזונם של המנכ"ל הטרי יחסית והיינן הטרי אף הוא אך ותיק, נראה שהשילוב של שמרון כמנכ"ל ועמר כיינן, אם זה אכן יאריך ימים ובאם היקב יגלה התמדה בכיוונו החדש-ישן וסבלנות, מהווה שילוב שיכול בהחלט לשוב ולהצעיד את יקב עמק האלה קדימה, או שמא נאמר, בחזרה אחורה – לשורשיו הוותיקים ולימיו הטובים. נחכה ונראה, ובינתיים נהנה מן היינות הנגישים והכדאיים.