הייתי עם קבוצה בסלובניה, עמדנו לעזוב את המלון ולהמשיך בטיול ליעד אחר. כל חברי הקבוצה כבר ישבו באוטובוס לאחר שהעמיסו את המזוודות והמתינו לי להמשך הטיול. בדקתי ברשימות שלי ואמרתי למנהלת שיש טעות ושלא יכול להיות שבחדר 462 ראו סרטים בתשלום. הסרטים בתשלום שאליהם התכוונה מנהלת הקבלה היו סרטים פורנוגרפים כמובן.

המנהלת בדקה שוב ואמרה לי שאין טעות וזה מה שמראה מחשב המלון. "למה אתה אומר שלא יכול להיות שראו סרטים כאלה בחדר"? היא שאלה. "פשוט מאוד" השבתי לה, "בחדר 462 היו שתי נשים, האחת בת 84 והשנייה בת 82". המנהלת נדהמה, בדקה שוב ושוב ואני התעקשתי שלא יתכן החיוב הזה. לבסוף המנהלת נכנעה וביטלה את החיוב המוזר.

שתי הנשים המבוגרות שהיו בחדר היו שרה ושושנה, אלמנות, נשים נחמדות וחביבות שיחד עם עוד זוג חברות, הצטרפו לטיול מאורגן שהדרכתי בסלובניה. בד"כ אינני נוהג להתערב בעניינים שנוגעים לתשלום של נוסעים במלונות, אבל במקרה הזה היה ברור לי שיש פה טעות ולכן עמדתי על שלי, אל מול מנהלת הקבלה. לחצתי את ידה של מנהלת הקבלה ועליתי לאוטובוס. אמרתי לנוסעים שהתעכבתי בשל כמה פרטים שהייתי צריך לסגור ויצאנו להמשך הטיול במדינה היפה.

לעת ערב הגענו למלון שבו היינו אמורים לשהות את שני הלילות האחרונים לטיול. לאחר ארוחת הערב, ישבתי עם כמה נוסעים בפאב סמוך ובשעת לילה מאוחרת עליתי במדרגות לחדרי שבמלון. בדרכי לחדר עברתי במסדרון ארוך. אחת הדלתות היתה פתוחה חלקית ומתוך החדר עלו קולות צחוק רמים. חלפתי על פני החדר תוך כדי שאני מביט בדלת שהיתה פתוחה חלקית. בזוית העין ראיתי חדר חשוך חלקית, שהואר באור כחלחל שבקע ממכשיר הטלויזיה. את מסך הטלויזיה ראיתי בבירור וגם את שהוקרן עליו. אי אפשר היה לטעות, זו היתה סצינה נועזת של סרט פורנוגרפי. המשכתי בדרכי, חייכתי לעצמי, הרי כל אחד יכול לראות בחדרו את מה שבא לו. לא הבנתי איך אלה שבחדר לא שמו לב שהדלת שלהם לא סגורה לחלוטין. בכל זאת...

בדיוק כשחלפתי ליד המעלית נפתחה הדלת. "ערב טוב חיים" אמרו לי שתי הנשים שיצאו מן המעלית. אלה היו החברות המבוגרות של שרה ושושנה, ההן, שרצו לחייב אותן בתשלום במלון הקודם. עצרתי לידן "מה עכשיו אתן חוזרות מבילוי לילי"? שאלתי בחיוך, "לא" השיבה לי אחת מהן "אנחנו בקומה אחרת, באנו לשתות תה ביחד עם החברות שלנו לפני השינה".
איחלתי להן לילה טוב והמשכתי לחדרי. בעודי פותח את דלת החדר שלי, ראיתי ששתי הנשים נכנסות לאחד החדרים שבקומה. זה היה החדר עם הדלת הפתוחה חלקית, שבו צפו בסרט הכחול. נדהמתי.

חזרתי לחדר האמור כדי לראות את מספרו. הדלת היתה סגורה, אבל אי אפשר היה לטעות בקולות הצחוק שעלו ממנו. נכנסתי לחדרי, בדקתי ברשימות שלי רק כדי לוודא, שאכן, זה החדר של שרה ושושנה.

ביום האחרון, כשהנוסעים ירדו עם מזוודותיהם לאוטובוס, ניגשתי לדלפק הקבלה וביקשתי לברר אם הנוסעים שילמו עבור שירותים פרטיים שצרכו במלון. בערב הקודם, על מנת למנוע אי נעימויות, הדגשתי בפני הנוסעים את הצורך לפרוע את חשבונותיהם, לפני עזיבת המלון. פקיד הקבלה אמר לי שכולם שילמו, למעט חדר 321 שבו ראו סרטים בתשלום. זה היה מספר החדר של שתי הנשים.

ניגשתי ללובי, נעמדתי ליד דלת היציאה מהמלון והמתנתי. כעבור זמן קצר ראיתי את ארבע החברות עושות את דרכן לעברי. "בוקר טוב" בירכתי אותן בחיוך רחב, "בוקר טוב" השיבו לי ממשיכות עם המזוודות לכיוון האוטובוס. עצרתי אותן, לקחתי אותן מעט הצידה כדי שלא ניתן יהיה להאזין לנו מהצד. "הכל בסדר, לא שכחתן כלום בחדר, בדקתן שאתן לא חייבות משהו לשלם"? שאלתי לכאורה בתמימות.

הן השיבו לי שהכל נפלא ושאף לא אחת מהן השתמשה בשירותי המיני בר שבחדר. "בסדר, לא לקחתם כלום מהמיני בר" השבתי להן "אבל מה לגבי סרטים בתשלום?" שאלתי.

על מנת למנוע אי הבנות, סיפרתי להן שאתמול עברתי ליד חדרן ובמקרה ראיתי שבטלויזיה מוקרן סרט בתשלום. כמובן שלא אמרתי להן איזה סוג של סרט ראיתי. הזקנות ציחקקו במבוכה והרגשתי כמו מורה שתפש את תלמידותיו בקלקלתן. הן נשבעו לי שהן לא ידעו שצריך לשלם על הסרטים וסיפרו שגם בארץ הן נוהגות להיפגש ולצפות בסרטים "מיוחדים".
"אתה יודע" אמרה לי אחת מהן בחיוך ממזרי "כולנו אלמנות ולעשות את זה כבר לא יוצא לנו, אבל לראות ולצחוק – את זה אנחנו עדיין יכולות לעשות".

הצטרפתי לצחוקן ואיחלתי להן עוד שנים רבות של צפייה בסרטים. הן התביישו לגשת ולשלם בקבלה וביקשו שאעשה זאת במקומן. לקחתי מהן כסף וניגשתי לפרוע את החשבון. לאחר מכן התקשרתי למנהלת הקבלה במלון הקודם בו שהינו. "את צדקת" אמרתי למנהלת המופתעת שפרצה בצחוק לשמע הסיפור. שאלתי אותה כמה כסף עלי לקחת מהנשים תמורת הצפייה בסרטים. המנהלת אמרה לי שהיא מוותרת על התשלום, אבל להבא "גם לבני 100 אני לא אוותר".

נזכרתי במשפט שאמר פעם השחקן הותיק ג'ורג' ברנס "שסקס בגיל 90 זה כמו לנסות לשחק סנוקר עם חבל" והבנתי שלא עוד! בעידן החדש של שנות האלפיים, עם תוחלת החיים הארוכה, לסקס אין גיל והוא מתאים לכולם.