עד שבקרתי בפסטיבל יין הקיבוצים הראשון, הייתי משוכנע שיש לי היכרות די טובה עם יישובי ארצנו. מסיבה זו הופתעתי כל כך לגלות בפסטיבל יקבים מן ה"קיבוצים" ערד, רמת השרון, דיר רפאת, כרמי יוסף ועוד. חברים ברצינות, פסטיבל יין שנערך בקיבוץ אינו פסטיבל "יין הקיבוצים" ואם אין מספיק יקבי קיבוצים כדי להרים פסטיבל, אפשר מבלי לגרוע מהרעיון המרכזי, שהוא בהחלט שונה ומרענן, לשלב בחגיגה גם את המושבים, ב"פסטיבל יין מהקיבוץ והמושב".

אם נתעלם מן הזהות הלא קיבוצית של חלק מן היקבים המציגים, היה זה בהחלט פסטיבל יין נחמד, באווירה נעימה ושונה. רחבת הדשא שמול חדר האוכל בקיבוץ זיקים היתה מלאה בטועמי יין ובהחלט אין זה עניין של מה בכך, בהתחשב בכך שקיבוץ זיקים אינו מצוי בלב המדינה ומה עוד שרק לפני פחות משבועיים, היה האזור נתון למתקפת טילים. תענוג אמיתי היה לראות כל כך הרבה ישראלים יפים, רבים מהם צעירים, הצמאים לטעום יין טוב ולשמוע על תהליך ייצורו, על הכרמים, היצרנים ובעיקר – על הזנים, שכן מן השיחות שהתנהלו ליד הדוכנים הוכח שוב, שקהל צרכני היין הישראלי עדיין מכיר ובוחר את יינותיו על פי זניהם ובעיקר - הידועים והנפוצים שבהם. עם זאת, בהחלט ניכר היה שהקהל פתוח להתנסות גם בדברים חדשים.

בין הדוכנים ניתן היה בהחלט למצוא יינות טובים ואת היקבים האיכותיים יותר אפשר היה לזהות לפי כמות הטועמים שהתגודדו סביבם. יקב שילה הציג לטעימה ממסך נעים מאד ומרענן של זני קברנה סוביניון, מרלו וברברה; איכותי היה גם ממסך הקברנה, מרלו וסירה 2010 של יקב אורטל; מהנים במיוחד היו גם המלבק 2010 של יקב טפרברג והמירון 2009 מיקב הרי גליל. יקבים נוספים שיינותיהם ראויים לציון – יקב הר אודם, יקב פתורה משדה משה שליד קריית גת, אשר הציג את אחד היינות הלבנים הבודדים - ממסך של ענבי שרדונה, גוורצטרמינר וסמיון שהיווה הפתעה נעימה; היקבים אור הגנוז, בן חיים ועוד. היתה זו גם הזדמנות לגלות ולפגוש יצרני יין חדשים (לפחות בעבורי), בעיקר ביתיים, כמו היקבים מ.א.מ.א מרמות מנשה, שניר, בזק מכרמי יוסף ושש מקיבוץ דורות. אפשר היה לטעום גם ברנדי וגראפה (יקב שדמה מקיבוץ רביבים), ליקרים וגם שמן זית וזיתים, דבש וגבינות.

אישית, אני חסיד של פסטיבלי יין, מאחר ואני מאמין שכל פסטיבל מוסיף כמה עשרות צרכני יין לתעשיית היין הישראלית, המשוועת כל כך להגברת צריכת היין בארצנו, לפיכך צריך לברך גם את היוזמים והמארגנים של פסטיבל "יין הקיבוצים". עם זאת, הצגת יינות שאינם ראויים (ולמרבה הצער טעמתי גם כאלו), עלולה להביא לתוצאה הפוכה ולכן מומלץ למארגני פסטיבלי היין, לבחון בחינה מוקדמת את היינות המועמדים לטעימה, רצוי בסיוע מומחים לדבר, על מנת לשמור לכל הפחות על איכות מינימאלית של היינות. הערה נוספת לסיום: בפסטיבל הבא מומלץ להשקיע עוד כמה שקלים ברכישת כוסות היין ולחלק למשתתפים כוסות איכותיות יותר, המאפשרות הנאה רבה יותר מן הטעימה.