צילום: עדיאל מזרחי

שנה ליקב החדש של אנדרדוג, שש שנים ליקב עצמו, איך שהזמן רץ כשנהנים.

 

אני קורא שוב את הפוסט שלי באיש הענבים מאוגוסט 2023, ונזכר עת פגשתי לראשונה בדרור אנגלשטיין בערב יינן מוצלח שנערך באיש הענבים. אני זוכר שהתרשמתי מאד מהבחור הצעיר והמופנם, אך מלא הלהט והאמונה.

 

עברו שנתיים משמעותיות מאוד מאז, לכולנו. הכל כאן השתנה. בזמן הזה דרור מגויס לפרקי זמן ארוכים למילואים ובתוך זה מושלמת הקמת היקב, והשבוע, לא יאומן, מלאה כבר שנה להקמתו.

 

לדרור זוהי נקודת מפנה משמעותית בחיי היקב, זמן רב עבר מ 2019, אז הפיק ביקב שורק את שני היינות הראשונים שלו, 1,500 בקבוקים בסך הכל, ובהעדר שם ליקב משלו הוא קרא להם סנונית לבנה וסנונית אדומה.

 

ב 2025, רק שש שנים לאחר מכן, דרור כבר נמצא במקום אחר. הוא מדבר על כ 18,000 בקבוקים השנה ועל מניפת יינות וזנים רחבה ומשמעותית יותר, על משפחת מעורבת ותומכת ("פמילי אין ביזנס"), על 31 דונם נטועים בגבעת ישעיהו.

 

ב 2025 הוא כבר יודע לדבר קדימה, על התוכנית שלו לעוד 8-10 שנים. מישנה ברורה וסדורה. 80 עד 90 דונם כרמים משלו, 2/3 מהם בגבעת ישעיהו, 1/3 בהרי יהודה, הגעה למקסימום תפוקה של היקב, כ 50 א' בקבוקים, ושם להישאר, כשהוא נותר הכורם, הוא היינן, הוא בעל הקרקע, דרור לא צריך מעבר.

צילום: עדיאל מזרחי

דרור מדבר בלהט על הקשר עם הסביבה, על הקולגיאליות הסביבתית. שת"פ חברות עם עושי האוכל, הקפה, שמן הזית, הגבינות והכיבוד שליווה את האירוע, הכל נקנה מסביבתו הקרובה, ואחד תומך בשני ואחד מפרגן לשני, תענוג לשמוע.

 

סימביוזה אזורית חזקה מתקיימת גם עם היקבים באזור כמו ספרה ואחרים. עזרה הדדית, שת"פ מקצועי ולעיתים שיתוף בציוד ובמכונות. מתרקם כאן אזור יין עוצמתי שעובד נכון.

 

ב 2025 הסנוניות הלבנה והאדומה עדיין אתנו. "סנונית אחת אינה מבשרת את האביב, אבל הרבה סנוניות כן".

 

פתחנו את הטעימה עם רוזה 2022 (64% גרנאש נואר מגבעת ערד ו 36% מרסלן מגבעת ישעיהו), מהחלקות הטובות ביותר שנבחרו. 13%, מתקתקות מרתקת, טעים במיוחד, עדין ואיכותי. ואז:

צילום: עדיאל מזרחי

הפלייט הלבן
4 כוסות לפנינו, כולן מייצגות טרואר ארץ ישראלי, בדרך כלל מגבעת ישעיהו והאזור, הזניים שנבחרו, סמיון ורוסאן, אולי מעט קשים למכירה לצרכן הישראלי, המורגל בשרדונה וסוביניון, אך כובשים לעצמם יותר ויותר מעריצים מקומיים. אני בניהם.

 

סמיון 2022 – מגוש עציון. דרור מלווה את הכרם של צווטנר מאז היותו כורם. התוכניות של דרור כוללות נטיעות של הזן אצלו, בגבעת ישעיהו. 100% זני, חצי בחביות, התבגר על השמרים (ללא מלולקטית). ניחוחות של יערת דבש ומעט מתקתקות נהדרת.

 

סמיון 2024 – שנה מרתקת, חמה מהממוצע, חורף גשום וארוך והענבים יצאו נהדרים. הסמיון שלנו התיישן 60% בחביות. יוצר בכמויות קטנות. בטעימה נדרש מאמץ קל להגיע לארומות העדינות והנעימות שלו. הוא עדיין מתפתח לו, אבל כשיפתח, הוא יהיה ממש טוב, אולי אפילו טוב מאחיו הבוגר, 2022. חמיצות עדינה ומרעננת, דורש אוכל לידו.

 

רוסאן 2022 – 97% רוסאן עם 3% סמיון. יין עוצמתי מקודמיו, 14% מרוסנים, 60% בחביות 500 ליטר והיתרה בנירוסטה. איזון טוב עם השמרים. יין גדול, כנראה האיכותי שבטעימה, מעט שמנמן במובן הטוב, עם חמיצות טובה ומרעננת, מעט מרירות בסיום שמוסיפה המון. יין נהדר.

 

סנונית לבנה 2023 – הבלנד הלבן הראשון. סמיון, רוסאן וגרנאש בלאן, חביות שונות, שילוב של עץ, נירוסטה ושמרים והנה לנו עמק רון ישראלי. מורכב, מעניין, יין רציני וטוב. (טעמתי לפני כן, בכניסה לאירוע, גם את ה 2024 שהרשים אותי מאד והפגין המון פוטנציאל, אולי בגלל השנין בלאן שנוסף אליו ושאני מאד אוהב). זו הסנונית של דרור, אותה אהבתי מכולן. אולי בגלל הסיפור שמאחוריה, אולי כי היא פשוט הייתה לי טעימה. רבות כמוה מבשרות את בוא האביב של דרור.

 

הפלייט האדום
גם כאן נבחרו ארבעה יינות אורך של סנונית אדומה, 2020-2023, שאיכשהו, כטוב ליבנו בדרור, "התדרדרו" למעט יותר בקבוקים, מי אנחנו שנסרב.

צילום: עדיאל מזרחי

סנונית אדומה מורכבת מגרנאש וסירה, כל שנה בהרכב אחר, לפי העניין, בתוספת אוזלטה, הזן הייחודי מוולפוליצ'לה שאת סיפורו בארץ כבר סקרנו בעבר, נייחד לו כמה מילים בהמשך.

 

סנונית אדומה 2020 – כאן יש יותר גרנאש מסירה. יישון בנפרד למשך 14-16 חודש, כאשר הגרנאש בחביות 500 ליטר, בדרך כלל חדשות, והסירה בחביות 225 ליטר ישנות. תוסיפו את השנה החמה שהייתה אז וקיבלנו מהדורה מקומית של שאטונף עוצמתי במיוחד, 15.5%. יין טוב, מעט חצוף, קשה להתעלם ממנו.

 

סנונית אדומה 2021 – מהדורה מאופקת יותר, 13.8% תוצאה של שנה קרירה ואחידה, יותר סירה, ירקרקות נעימה, טניניות מורגשת היטב. יין טוב, מאד אירופאי, חסר (ולא תמיד זה חסר לי) מעט חוצפה ישראלית, כמו בקודמו. אני כנראה בשמרנותי הרבה מתקרב אליו יותר.

 

סנונית אדומה 2022 – יין שמבטא שילוב מעניין בין עוצמה לאלכוהול לא גבוה במיוחד, 13%, בדיוק כמו שאני אוהב. בעיניי הוא הטעים והטוב בטעימה האדומה וימיו עוד לפניו.

 

סנונית אדומה 2023 – כאן הגרנאש נותן בראש. עוצמתי, אפילו מאד, 15%, צעיר ובועט, הכיוון נראה טוב, צריך להמתין ולראות.

 

דרור חושף יין חדש.

צילום: עדיאל מזרחי

ראבן 2023 Raven – מורכב מ 70% קריניאן, 30% גרנאש. טכניקה מעניינת של השרייה ארוכה מהרגיל על הקליפות, 3 חודשים במקום סדר גודל של 30 יום בדרך כלל, לאחר התסיסה האלכוהולית והסחרורים. זמן רב ליין לשבת עם עצמו, להתארגן, להסתדר לו. המורכבות שונה, הטנינים מוצקים והסיום ארוך איטי וארוך במיוחד.

ראבן הוא הסיפור של השנתיים האחרונות שעברו על דרור. הרצון להביא דברים חדשים, טכניקות חדשות ושמחות, בצל המלחמה, המילואים הארוכים והעצב מסביב. גם ההחלטה על השרייה ארוכה נבעה מאירועי הימים. בדרך כלל היא מתרחשת בסמוך למלוא 30 יום השרייה, האם להפסיק כאן או להמשיך. את הרגע הזה "מבלה" דרור רחוק מהיקב, שוב בשירות מילואים ארוך, כך שלמעשה ההחלטה התקבלה עבורו על ידי אחרים. הכוכבים הסתדרו להם הפעם.

 

זהו יין המלחמה של דרור. אפל, סגול, מסמל את ההיעדרות שלו מהיקב בתקופת המלחמה. הוא חיפש שם ליין שיתאר את הרגשתו. עורב שחור גדול, Raven, הוא השם הנבחר, עם עיצוב תווית יפיפה של איתמר גור.

 

יין נשכני מעט אך עדין, לא רגיל, לא שגרתי, בא ממקום אפל אך ככל ששותים ממנו יש בו רוך שמחבק.

 

אולי כמו בפואמה הגותית השחורה והאפלה ההיא של אדגר אלן פו, כמו שענה העורב אז, במילה אחת, Nevermore, לעולם לא עוד, ואני מנסה לקחת את תשובת העורב למקום טוב יותר, כמו היין, עם תקווה לעתיד אופטימי יותר שיבוא.

 

אוזלטה 2019 – החזיר אותנו למציאות ואת הצבע ללחיינו, תרתי משמע. הוא אינו זן שנועד להיות זני, בדרך כלל הוא תוספת צבע ותיבול ליינות גדולים. הוא חייב להיות זמן רב בבקבוק, כדי שנתחיל לשמוע ממנו. 13.3% אלכוהול, טני, פרי אדום בשל, חומצי מאד. יין מעניין, איזוטרי, יחידי, מקורי ובעל שורשים ארוכים שלוקחים אותנו עד לאיטליה.

 

 

הסיפור של יקב אנדרדוג הוא סיפור של התמדה. של בחירה בדרך הארוכה, העקבית. לא תשמעו ממנו הכרזות גדולות, גם לא השקות, אלא רק ציוני דרך או תחנות בנתיבי הזמן שקבע לעצמו. מאחורי השם הצנוע והחצוף משהו, שלקח לי זמן להתרגל אליו, מסתתר יקב שהוא אדם אחד שבחר מתוך אמונה עיקשת להיות הוא עצמו, להתרכז בזנים שהוא מאמין בהם ואוהב אותם, עם סיפור אישי שנוגע בכולנו.

 

וכל זה לא היה שווה דבר ללא מבחן התוצאה. פגשתי ביינות איכותיים, נעימים מאד לשתייה, מחוברים לקרקע, מדויקים ועיקר מספרים כולם את האמת שלו. וזה סיפור יפה.

 

ברישא של הפוסט ההוא מלפני שנתיים כתבתי : "בואו לשמוע היום מה תאהבו לשתות כאן בעוד מספר שנים".

 

באתי. טעמתי, צדקתי.
בהצלחה לך דרור!