הביצה או התרנגולת?
מקור השם "קוקטייל" כולל בחובו אגדות רבות, אך עובדות מועטות. רבים מאמינים כי מקור השם מגיע דווקא מאמריקה, כאשר אחד האזכורים המוקדמים שלו מופיע בפרסום משנת 1806: "קוקטייל הינו משקה משכר וממריץ המורכב ממשקה חריף מכל סוג שהוא, סוכר, מים וביטר..."

אין-ספור גרסאות בדבר אגדת "זנב התרנגול" (Cock’s Tail) סופרו לאורך ההיסטוריה, מקצתן הזויות, שוללות כל הגיון בריא ומעידות על דמיון יצירתי ותו-לא, ומקצתן האחר מספרות סיפורים על התפתחות המשקה ששמו שגור בפי כל ברמן המתחיל את דרכו בעולם האלכוהול. בספרו של ג'ון מק'ווין (John McQueen), שפורסם בשנת 1933, The Cocktail book - A sideboard manual for gentleman, נכללת אחת האגדות משובבת הנפש שידע מקור השם: הסיפור מתרחש במהלך מלחמת האזרחים בארה"ב, כאשר אלן, בעל פונדק בשם "אשכול הענבים", היה ידוע בחיבתו העזה לקרבות תרנגולים. יום בהיר אחד גילה אלן שיופיטר, התרנגול המוצלח ביותר שלו, נעלם והצטער על כך מאוד, עד שהחליט להטביע את יגונו ודאבונו בטיפה המרה. אלן ביקש מהמוזגת בפונדק שלו, דייזי, להכין לו משקה מרענן ומשובח, כדי להשכיח ממנו את הצער. דייזי ניגשה למלאכה וערבבה "מספר טיפות ביטר, תמצית שורשים ויין, עם מעט וויסקי מקנטאקי. את כל המרכיבים מזגה על כמות קרח נדיבה". את המשקה קישט כמובן זנב תרנגול מרשים ביופיו. בעל הפונדק לא ידע את נפשו מרוב אושר וציווה לקרוא למשקה "קוקטייל".

הקשר הצרפתי 

אגדות נוספות גורסות כי מקור השם הוא דווקא צרפתי. המילה הצרפתית לגביע היא "Coquetier" ומסופר שרוקח מניו-אורלינס בשם אנטואן פיישוד, הגיש לאורחיו תערובת משקאות בגביעים אלה.

באזכור אחר בהיסטוריה, מופיע מתכון צרפתי עתיק יומין שהכיל תערובת יינות ונקרא “Coquetel”. המתכון והמשקה נלקחו לארה"ב ע"י הגנרל לאפאייט בשנת 1777. החיילים הצרפתים הרבו לפקוד את מסבאתה של בטסי פלאנגאן שהאכילה אותם בעופות, שהיו זמינים וזולים באותם ימים, והשקתה אותם בתערובת היינות הצרפתית מידי יום. המשקאות שהוגשו לחיילים לצד האוכל היו מקושטים בזנבותיהם של התרנגולים המובחרים, שהמתינו בסבלנות בצלחות, והחיילים היו מריעים: "Vive le Cock-Tail" (לחיי זנב התרנגול).

תודה לחוק היובש שהביאני עד הלום 

תרבות השתייה של האמריקאים השתנתה בין-לילה כאשר הוכרזה "תקופת היובש" ב 17 לינואר 1920 שאסרה על מכירה, ייצור, אספקה ומסחר באלכוהול. החוק "הבריח" את השתיינים אל מאחורי דלתיים סגורות, ומועדונים סודיים שדלתותיהם נפתחו רק בנקישה סודית ("Speak Easy") החלו לפעול, הברחות בלתי חוקיות של אלכוהול, בעיקר ממקסיקו ומקנדה החלו לפרוח, לרוב בתוך מגפיהם של המבריחים (Bootlegger), הפשע המאורגן התעורר והפקת משקאות בסתר, שזוקקו לאור הירח (“Moon Shine”), צצו כפטריות אחר הגשם. בעקבות זאת, עולם הקוקטיילים הלך ופרח וטעמיו השתפרו והתמקצעו עם השנים. הביקוש הגובר למשקאות איכותיים מחד, ומהירים להכנה ושתייה מאידך, שיפרו את מעמדו של הקוקטייל בקרב ציבור השתיינים.

באופן אירוני, תקופת היובש הייתה לעידן צרוף תענוגות - נשים השתחררו ממטלות משק הבית ו"נולדו מחדש" בדמותה של אישה עצמאית ונהנתנית שחיה את הרגע. הדימוי הסקסי של אותה בחורה משוחררת שלט בשנות ה 20 של המאה הקודמת, ועבור רבים, היה הקוקטייל התגלמות של דימוי זה. שמות הקוקטיילים שידרו מיניות: "Bosom Caresser" (מלטף השדיים), "Knickerbocker" (תחתונים), "Temptation" (פיתוי) ועוד רבים. האמריקאים האמידים נדדו לאירופה וייבאו איתם את תרבות שתיית הקוקטיילים. במקביל, פורחת התופעה גם בפריז ובלונדון.

עם תום תקופת היובש, בשנת 1933, השתנה סגנון הקוקטיילים. הברים הקטנים והחשוכים נעלמו ויחד אתם גם עסקי הברחות המשקאות וזיקוק האלכוהול הפיראטי. הייתה זו תקופה של התזמורות הגדולות ואולמות השעשועים. ברים הפכו למקומות נוצצים ומרהיבים של "לראות ולהיראות". הקוקטייל הקצר והעשיר באלכוהול, שנועד לצריכה מהירה ולשוכרה מיידית, פינה את מקומו לקוקטייל המוגש בכוס גבוהה, עשיר בתערובות מיצים ובקוביות קרח ויכול להרוות את צימאונם של הרוקדים מבלי "להפיל אותם לרצפה".

"אולדפאשנד"- ההיסטוריה מתחילה! 

ההיסטוריה של קוקטיילים על בסיס יין ויינות מבעבעים מתחילה דווקא עם יצרן בורבון וברמן מקנטאקי. קולונל ג'יימס פפר (James E. Pepper) ודיוויד אמבורי, הברמן של הפנדניס קלאב (Pendennis Club) שבלואיסוויל קנטאקי, הם האחראים ליצירת קוקטייל האולדפאשנד (Old Fashioned) בשנת 1805 לערך. המשקה, שכונה ע"י הברמן "משתק בלוטות הטעם", מכיל קוביית סוכר ועליה מספר טיפות של ביטר ועליהם בורבון שנמזג לכוס נמוכה (לימים נקראה הכוס על שם הקוקטייל - אולדפאשנד), עם קרח מרוסק וקושט בסרט תפוז מעל. הקוקטייל נדד למלון "וולדורף אסטוריה" בניו יורק בעזרתו של הקולונל והחל לצבור הכרה ופרסום. 80 שנים מאוחר יותר, מצוטט ברמן ב"שיקאגו דיילי טריביון" שהמרכיב העיקרי צריך להיות וויסקי שיפון, ולא בורבון, בתערובת הקוקטייל. בעקבות השינוי הדרסטי שערך הברמן במשקה, החלו להופיע מתכונים משודרגים לקוקטייל האולדפאשנד המכילים ג'ין, רום, ברנדי, ליקר קירסאו ואפילו אבסינט.

Old Fashioned
כוס: אולדפאשנד
50 מ"ל בורבון / וויסקי שיפון
2-3 טיפות אנגסטורה ביטרס
1 קוביית סוכר

מניחים את קוביית הסוכר בכוס ומזליפים עליה את הביטר. מועכים את קוביית הסוכר, מוסיפים קרח ומרסקים אותו. מעל הכל מוזגים את הבורבון. מערבבים את הקוקטייל ומקשטים בסרט תפוז.

גלגולו של קוקטייל 

לא רבים עושים את הקישור, אך מקורו של הקלאסיק שמפיין קוקטייל (Classic Champagne Cocktail) הוא מהאולדפאשנד. בשנת 1889 מופיע לראשונה הקוקטייל ונחשב לגרסא קלאסית ומעודנת יותר מאביו הביולוגי. הקוקטייל מתפרסם בתחרות שארגן עיתונאי ניו-יורקי בין הברמנים המובילים בעיר, שמשימתם הייתה ליצור תערובת משקאות חדשה. הברמן ג'ון דוהרטי כובש את השופטים עם הקוקטייל המנצח שמכיל קוביית סוכר מרוסקת שעליה מזלפים מספר טיפות ביטר, מעט קוניאק ולבסוף מציפה שמפניה את הכבודה. את המשקה קירר דוהרטי באמצעות טיפות של מי מעיין צוננים וקישט בסרט לימון דקיק. כיום, ניתן לראות וורסיות מעודנות יותר ללא שימוש במשקה אלכוהולי נוסף, פרט לשמפניה, בשילוב עם קוביית סוכר וביטר.

Classic Champagne Cocktail
כוס: שמפניה
30 מ"ל קוניאק
2-3 טיפות אנגסטורה ביטר
1 קובית סוכר

מניחים את קוביית הסוכר בכוס ומזלפים עליה את הביטר. מועכים את קוביית הסוכר. מעל יוצקים את הקוניאק ומכסים את הכוס בשמפניה. מערבבים את הקוקטייל ומקשטים בסרט לימון.

הקלאסיק שמפיין קוקטייל צובר תאוצה, ובגרסאות אחרות שלו היה זה הג'ין שהחליף את הקוניאק. בבר בפריס, בשנת 1915, ברמן בשם הארי מק'לוואן (Harry MacElhone) יצר את הגרסא הצרפתית, פרי דמיונו, לקלאסיק שמפיין קוקטייל, וזאת במטרה להלל את כוחו ועצמתו של תותח השדה פרנץ' 75 מ"מ, תותח צרפתי שהיה בשימוש בזמן מלחמת העולם הראשונה. את הקוניאק החליף הארי בג'ין והוסיף תערובת מיץ לימון וסוכר. הקוקטייל החדש שהיה רענן, טרי ומבעבע יותר נקרא, איך לא, פרנץ' 75 (French 75).

French 75

כוס: שמפניה
30 מ"ל ג'ין
מיץ מחצי לימון
2 כפיות סוכר
שמפניה

מוזגים את מיץ הלימון, הסוכר והג'ין לתוך שייקר ומנערים היטב. מסננים לכוס וממלאים אותה עד לסופה בשמפניה.

החיים בבועה 

קוקטייל קלאסי נוסף המבוסס על שמפנייה הוא המימוסה (Mimosa). המשקה נוצר בשנת 1925 במלון ריץ', פריז. הברמן פרנק מייר הגה קוקטייל המשלב שמפנייה ומיץ תפוזים במינונים שווים, בעל צבע צהוב זרחני המזכיר את צבע עלי הכותרת של צמח האכדיה. הקוקטייל מוגש בכוס שמפנייה גבוהה ומקושט לרוב בתות שדה עסיסי המונח על שפת הכוס.

Mimosa
כוס: שמפניה
מיץ תפוזים טרי
שמפניה

מוזגים לכוס פלוט מיץ תפוזים ושמפניה ביחסים שווים, מערבבים ומקשטים בתות שדה.

קיר (Kir) הינו קוקטייל צרפתי שהתפתח בקרב האיכרים בבורגונדי, צרפת, ומשלב יין לבן (אליגוטה) ונגיעות של ליקר קסיס, הנפוץ באזור זה, בכדי לשפר את טעמי היין. בתחילה נקרא הקוקטייל בלאן-קסיס, אך שמו שונה ל'קיר' על-שם ראש עיריית דיז'ון פליקס קיר (Félix Kir). ראש העירייה קיר זכה לתהילה בשל היותו גיבור מלחמה ואסטרטג מעולה, אך גם בשל תרומתו הרבה לכלכלת בורגונדי. קיר יחצן את הקוקטייל והגיש אותו בכל אחד מאירועיו הרבים. התנופה הרבה שתרם להכרה העולמית בליקר הקסיס המקומי, ולחיסול עודפי היין שהצטברו במשך שנות מלחמת העולם השנייה, הקנו לו מקום של כבוד בפנתיאון של בורגונדי. מאוחר יותר, הוחלף היין הלבן בשמפניה תוססת והקוקטייל קיבל מימד מלכותי ונקרא קיר רויאל (Kir Royal). כיום קיימות אינספור גרסאות שונות לקוקטייל, כשמרכיב היין הלבן מוחלף לא אחת במרכיבים אלכוהוליים אחרים כגון קלבדוס (Kir Normand), סיידר תפוחים (Cidre Royal), בירת אייל (Tarantino) ואפילו בחלב (Pink Russian). את הקיר, על סוגיו השונים, נהוג לשתות כאקדם קיצי לפני ארוחת הצהריים.

Kir Royal / Kir
כוס: שמפניה
15 מ"ל קרם דה-קסיס
שמפניה / יינות מבוססי שרדונה

מזליפים את ליקר הקרם דה-קסיס לכוס וממלאים אותה עד סופה בשמפניה / יין לבן. מערבבים היטב עד שהליקר מתפזר בצורה אחידה בכוס.

טעמה של "תקופת היובש" בשנות ה 20 בארה"ב נצרב והשאיר חותם על עולם האלכוהול בכלל ועולם הקוקטיילים בפרט. מרבית הקוקטיילים המוגשים בברים כיום, מקורם עוד בתקופה אפלה זו. ההילה האופפת את משקאות מבוססי השמפניה נצחית ותישאר עימנו לעד, גם אם יתכנו שדרוגים עליזים ומשונים בקוקטיילים המקוריים.

בהכנת הכתבה ניער, שקשק ויעץ אורון לרנר, מיקסולוג, Imperial Craft Cocktail Bar