צילום: עדיאל מזרחי
הערב הוקדש ל"יינות אדומים של קיץ" של אבי, ערב מושקע, מתובל בידע כללי רב שאבי מפגין, בדרך כלל סביב אהבתו למסופוטמיה ולכל הקשור בה, אגדות, סיפורים יפים וחוכמת חיים, ובעיקר ערב בו אבי משתף אותנו במחשבותיו על היינות שהוא יוצר, בטכניקות היצור המגוונות שלו והן רבות. אבי הוא בין הייננים היותר ייחודיים והיותר צבעוניים בעשיית היין הישראלי, הוא בלתי מתפשר, עקבי בדעותיו ואני אוהב לשמוע אותו, מאוד.
את הערב הקדיש אבי כאמור ל"יינות אדומים של קיץ". נזכיר רק שאת מפגשנו הקודם עימו, הקדיש אבי לארבעה לבנים של חורף (יחד עם שני אדומים), והכיוון מתבהר. אבי שואף לייצר יינות ישראלים, מרעננים, מתאימים לאקלים הישראלי. ליינות שלו יש אג'נדה, של חיפוש זהות של היין הישראלי.
את הערב ליוו מנות אשר הותאמו במיוחד, מעשה ידי אמן, על ידי מיודענו השף ארז קומרובסקי. 6 מנות נפלאות הותאמו לשישה יינות, כולל הקינוח. איני מבקר מסעדות, אבל שורש סלרי נימוח שכזה שלא טעמתי מימי, פלפלים כתומים בתחמיץ אנשובי שחוסלו בדקות, אספרגוס לבן... ואילו היו רק התוספות... חגיגה.
צילום: עדיאל מזרחי
אבי אוהב את היינות שלו שקטים, עם אמרה ברורה וחדה, "חטובים" ורעננים. לא פלא שאת הערב שלו פתח סמיון 2022 (בכוס של שרדונה – הוא אמנם פחות מאמין בשרדונה ישראלי, אבל מאוד מאמין בסגנונות בורגונים) עשוי היטב, בצד מנת סלמון מרתקת של ארז.
הסמיון משמש לאבי כרקע להסבר ארוך ומקיף על ראייתו את נושא החיזור. אבי מאמין בחיזור, מבטל את המקובל על איזון נדרש בין חמצון לחיזור. הוא סבור כי יין מודרני נוטה יותר לחיזור מאשר פעם ושיש כבר היום סגנון מוגדר של יינות מחוזרים. אז אצלו הבציר הוא מוקדם יחסית (דוחה חמצון), יש יישון על משקעים, ללא בטונאג', כל מה שמסייע ליצירת חיזור בוטה נמצא בתוכנית היצור של אבי.
ומעבר להסברים היה גם יין נהדר, מכרם אלקוש שבגליל המערבי. חומצי, PH גבוה, איזון מרגש (כך אבי), שמשחרר ארומות עדינות, מלא, טעון, אילו מילותיו של אבי, ואני אוסיף שהיה לו ליין עומק מעודן שאני מאוד אוהב.
אדומים של קיץ
צילום: עדיאל מזרחי
גרנש 2022 – "יינות אדומים חפצי חיים צריכים לחפש אופקים חדשים". כך פותח אבי את פרק האדומים שלו. מכאן הדרך לשיחה על התחממות גלובלית והשפעתה על היין האדום היא קצרה. התגובה להתחממות צריכה להיות ביינות לא קלאסיים, חטובים ולא שריריים, רעננים ואלגנטיים, לא קלילים ולא כבדים.
יש לו צבע בהיר ויפה שקל להתאהב בו לגרנש. הצבע לוקח אותנו תחילה לכיוון הויטמינצ'יק (אולי סתם געגוע לנכדיי?), האף מוסיף פטל צעיר, ומעט ירקרקות. הוא מגיע מכרם פקיעין, מיוצר בטכניקת אשכולות שלמים (אבי מאוהב בטכניקה הזו), 14 חודשי חבית לא חדשה, שמורגשת בנעימות ברקע. הוא טוב, הוא נעים לשתייה, וכן, אנא הגישו אותו מקורר מעט (12-13 מעלות).
שמש 2022 – לא בכדי נבחר השם. יש לו כמובן רקע מסופוטמי, כתמיד, וגם משמעות כפולה. הזנים המרכיבים אותו (GSA – גרנש, סירה וארגמן) הם זנים ים תיכוניים שהשמש החמה עושה להם טוב. בנוסף, היין תוכנן להיות מוגש בקיץ. שתו אותו מצונן, תחת השמש.
רוב היין, איך לא, תסס באשכולות שלמים. הוא התיישן לו 12 חודשים באמפורות חרס, ללא עץ, והתוצאה היא יין אנרגטי, רענן, חומצי (כן, חומצי, במידה הנכונה) עם ארומות של עגבניות מיובשות (כך חידד לי ידידי שלמה) כזה שיודע להתחרות ביין לבן. יין נחמד מאוד, מרענן אמיתי.
ארגמן 2022 – יש לאבי המון שעות מנוע מעברו כיינן עם הענב הכי ישראלי שיש, ארגמן. זהו שילוב של הקריניאן עם הזן הפורטוגלי סוזאו, זן אשר תפקידו בפורטוגל להביא את הצבע העז לבלנד. אבי מכנה את הגרסה שלו לארגמן "גברתי הנאווה" לומר, איך מוציאים מענב מיוחד זה דווקא את העדינות והרוך, שיתאים לסגנון של אבי. רוגוב, מבקר היין היחודי של פעם היה אומר שלארגמן יש שלוש תכונות בולטות: צבע, צבע וצבע. לימים, כאשר פגש את הגרסאות של אבי לארגמן הוא הודה בטעותו, או כדבריו "אני אוכל את הכובע". כי אבי אכן הצליח לאלף את הארגמן הסורר הזה ולהוציא ממנו יין נהדר, איכותי. יתכן כי תחושו מעט נטיות אמרוניות עת תטעמו את היין. ואכן מחצית מהענבים הם מיובשים (המחצית השנייה באשכולות שלמים, איך לא). דובדבן משובח, שומר על מעט מורכבות ובכל זאת לא אלכוהולי (13.2%). יין נהדר, ממני הכי נהניתי במהלך הערב, מעניין כיצד יתנהג לאחר יישון.
גילגמש 2021 – אז פתחנו במיתולוגיה המסופוטמית ונסיים בה את המסע האדום הקיצי שלנו. זהו בלנד מבוסס קברנה סוביניון משלושה כרמים (כ 40%) יחד עם סירה, קריניאן, גרנש, רוסאן לבן וכמובן מיודענו הארגמן. יין פלדשטייני טיפוסי, שעבר את שמכנה אבי "דיאטה מחטבת" באמצעות השרייה ארוכה בת 100 ימים. התוצאה היא יין לא כבד, אפילו קליל משהו, בלי תג אלכוהולי גבוה, 13.5%, שלא על חשבון המורכבות שבו. יין מתובל, איכותי, עם אופי משלו.
לשם השוואה זכינו לטעום גם את גלגמש 2015, יין בן 11 שנה ועדיין מפגין קלילות יחסית, כנראה תודות לחמיצות אשר מלווה אותו, שאפשרה לו להתיישן. משהו בארומות לקח אותי לפיימונטה אהובתי. שלמה שוב דייק באומרו "זיתים שחורים", מרגע שאמר זאת, רק זיתים שחורים הרחתי.
תם המסע האדום הקייצי.
לסיום, יין כתום
פינו גרי 2021 – יין יבש, לא מתוק, אשר אמנם הוגש כקינוח אבל לצד גבינות עיזים. חדש חדש. עדיין ללא תווית. אבי מתאר את מיעוט הגופרית שבתהליך ואת היישון בן שנה, על הקליפות באמפורות חרס, ואני חשבתי לעצמי שזה אכן יין מיוחד, אבל מה, כתום נשאר כתום, ואני עוד לא שם.
תודה לך אבי, תמיד עונג לשמוע אותך, תודה לארז ולכל הצוות, לגיא ממשרד רהב, לחברת טמפו ולמקום המקסים הזה, בת אביגדור.
