צילום: ולדיסלב גורניך
את אירוע הבית הפתוח של יינות ספרד שנערך מדי שנה באיש הענבים, אני משתדל מאוד שלא לפספס, בהיותי חובב מושבע של יינות ספרדיים, בשל תכונותיהם וגם לנוכח מחיריהם הנוחים. רשימת היינות שהוצגו לטעימה בבית הפתוח שהתקיים בימים אלו של סוף ינואר 2019 הייתה מעניינת ומגוונת במיוחד, כך שההתייצבות הפכה מבחינתי ל Must. לשמחתי, הניחוחות והטעמים לא רק שלא הכזיבו, אלא גם הציגו כמה הפתעות מרשימות ויוצאות בן הכלל.
נוציא תחילה את הפילים מהחדר. כצפוי וכמו תמיד, Alion של יקב וגה סיציליה מריברה דל דוארו היה היין האיכותי ביותר בטעימה, אבל בינינו, עם תג מחיר של 420 ₪, זו לא ממש חוכמה. גם Les Terasses של יקב אלווארו פלאסיו מפריורט כיכב כמובן והיו כמה יינות מרשימים נוספים. אבל לטעמי, ומהתרשמותי משיחות עם טועמים נוספים, את עיקר תשומת הלב בזירת הטעימות תפסו הפעם שני יינות אדומים של יקב Carodorum המגיעים מאזור היין הקטן "טורו", שבצפון מערב ספרד. הכוכב הראשי היה: Carodorum, Seleccion Especial, Reserva, Toro 2014. היין הנפלא הזה הוא שהושיב אותי ליד המחשב על מנת לספר ולהרחיב על אזור היין במערבו של מחוז קסטיליה ולאון, שממנו הגיע.
באטלס של עולם היין מאת ג'נסיס רובינסון ויו ג'ונסון, במהדורה הקודמת שלו משנת 2010, כינו המחברים את אזור היין Toro (בתרגום לעברית – שור ובעיקר הכוונה לשוורי זירה), האל - דורדו של סצנת היין הספרדית. בשנת 1998 פעלו 8 יקבים בלבד בסביבת העיר שנותרה מימי הביניים והנושאת את שם החבל כולו. כעבור שנתיים כבר נספרו שם 25 יקבים ועד לשנת 2006 גדל המספר ל 40. נכון להיום, עומד המספר כבר על חמישים. בספרו עב הכרס Wine של המחבר André Dominé - מהדורת 2004, זכה אזור טורו לאינסרט מיוחד, שכותרתו: "טורו, גן העדן היינני החדש של ספרד". דומינה כתב על ייננים ויקבים מספרד ומחוצה לה הנוהרים לאזור על מנת לטעת גפנים וסיכם באמירה לפיה למרות שמדובר במתחרה חדש, מקומו של טורו באולימפיאדת היין של ספרד כבר מובטח. ואם הזכרתי קודם את יקב וגה סיציליה, זהו אחד היקבים שפתח "סניף בטורו" ושמו Pintia.
המתחרה החדש (ישן, שכן מדובר באזור יין ותיק) והמבטיח לא אכזב, וכיום מדובר באחד מאזורי היין המתהווים המעניינים ביותר בספרד ואולי אף בעולם כולו. מבין אזורי היין של ספרד, טורו מציג את מנעד הטמפרטורות הגדול ביותר וכמות המשקעים הקטנה ביותר ובכך בעצם הכל מתחיל. הטמפרטורות באזור נעות בממוצע בין 11 מעלות מתחת לאפס בשיא החורף ועד 36 מעלות בשיא הקיץ, עם 3,000 שעות קרינת שמש בשנה וכמות משקעים ממוצעת העומדת על 350 מ"מ בלבד. נהר הדואורו העובר בחבל ובעיירה, משמש כגורם מאזן ומרבית הכרמים נטועים במרחק לא רב ממנו. בתנאים אלו, הגובה הוא המפתח ומרבית כרמי האזור נטועים בגבהים שבין 620 ל 750 מטרים מעל פני הים. התנאים הקשים, לצד אדמות החול והחמר העניות, הם גם שהגנו על כרמי האזור ממגפת הפילוקסרה שתקפה את אירופה במחצית השנייה של המאה ה 19, אזור טורו שכמעט שלא נפגע סיפק באותה תקופה לא מעט יין לצרכנים צמאים ברחבי צרפת וכיום ניתן למצוא בו עדיין כרמים זקנים בהם נטועים הגפנים על שורשיהם המקוריים, לרוב בתצורה של שיחי גפן בודדים הנטועים במרחק רב זה מזה.
התנאים הלא ממש נוחים של טורו, לצד הקלון המקומי של ענבי הטמפרניו (המכונים שם Tinta de Toro) מציעים ביטוי שונה וייחודי של היין הספרדי המוכר. Robust הוא כנראה המונח המתאים ביותר לתיאור היינות. יונתן בן צור מאיש הענבים הצמיד ליין את המילה העברית "בריון" וגם היא מתארת היטב את אופיו של הטמפרניו מטורו וגם מאזכרת את פירוש השם טורו. שעות השמש הרבות מבטיחות הבשלה מלאה של הענבים מדי שנה ועל מנת להימנע מרמות אלכוהול גבוהות מדי מתבצע בציר הענבים כבר בראשית ספטמבר. למרות שתכולת האלכוהול המינימלית המותרת היא 12.5%, לא תמצאו בטורו יינות עם שיעור אלכוהול נמוך מ13.5% ובתנאים מסוימים מותר אף לחרוג מ 15%. אף שמותר לשלב ענבי גרנאצ'ה בבלנד, מרבית יינות הרזרבה יהיו טינטה דה טורו זניים. יינות הרזרבה שוהים לפחות שנה בחביות עץ ועוד שנתיים בבקבוק לפני שחרורם לשוק ואילו גראן רזרבה ישוחררו לשוק לאחר חמש שנות השתבחות, מתוכם לפחות שנתיים בחבית.
היינות שמתקבלים הם בעלי צבע עז וכהה, עוצמתיים מאוד, בעלי אופי פירותי מודגש לצד תיבול גבוה, טאנינים מודגשים אבל רכים ועם זאת עגולים מאוד בפה, בעלי גוף ועם יכולת התיישנות משובחת. המוניטין של יינות האזור ויכולת ההשתבחות שלהם ידועים כבר מזה שנים רבות, ומספרים שזוהי בדיוק הסיבה שמגלה הארצות כריסטופר קולומבוס נהג להעמיס את אניותיו דווקא ביינות מטורו. אזור היין של טורו היה חביב במיוחד על המלך אלפונסו התשיעי מלאון שחי במאה השלוש עשרה שנהג לומר שיש לו שור המספק לו יין ואריה השותה אותו (האריה היה סמה של ממלכת לאון).
אגב, בטורו מייצרים גם יינות קריאנזה שעברו תקופת התיישנות קצרה יותר בעץ – ששה חודשים לפחות, ובהם שולטים בעיקר ענבי הגרנאצ'ה. למרות שהאדומים הם המלכים, יקבי האזור מייצרים גם יינות לבנים איכותיים מענבי מלווזיה וורדחו. אפשר למצוא בטורו גם יינות רוזה, לרוב משילוב של טמפרניו, גרנאצ'ה ומלווזיה.
לפני שאתם יוצאים מן הבית בדהירת שוורים אל החנויות לחפש אחר יינות טורו, אאלץ לאכזב אתכם מעט. היבואנים שלנו עדיין אינם מקדישים מספיק תשומת לב לאזור היין הספרדי המשובח ומעטים עד מאוד יינות האזור אותם ניתן למצוא על מדפי חנויות היין שלנו. עם זאת, אלו הקיימים נותנים תמורה טובה מאוד למחיר. בשיטוט שעשיתי בעיקר ברשת ומעט בחנויות, מצאתי מותג אחד אצל היבואן "יינות וטעמים", מותג נוסף ב"בית המשקאות של נפתלי" ושלישי ב"דרך היין". ללא ספק מעט מדי. קוראים ויבואנים מוזמנים לאזכר יינות נוספים בתגובות.
