צילום: אריאל אריאב

כביש 1, שער הגיא, שוב פקוק. הפעם מנקרת בליבי התקווה שהכביש פקוק, כי כולם נוסעים אל פסטיבל היין במוזיאון ישראל. נרדמתי, התעוררתי שוב נרדמתי וכשהתעוררתי שוב, נגלה לפני חניון מוזיאון ישראל, עמוס לעייפה במכוניות. עתה לא היה עוד ספק, יושבי המכוניות שהזדחלו להן על כביש 1, צובאים כעת על פתח המוזיאון, תרים אחר כוס היין שתכניס אותם לעולם המופלא של טעימה ומפגש בלתי אמצעי עם יין, ייננים ואוכל.

מזג אויר טוב, מצב רוח טוב

פסטיבל היין בירושלים נפתח זו השנה ה 11 בקול תרועה רמה, ובקור שכמותו יכולתי רק לדמיין ב 1 בספטמבר. טוב, הירושלמים תמיד צוחקים עלינו- יושבי גוש דן, באומרם, אצלנו קר בלילה, בעודנו מזיעים בדרכינו אל הבר הבא. אבל הם צודקים, אוי כמה שהם צודקים. הפסטיבל המתקיים בגן הפסלים הפתוח, מאפשר לספוג את אותו אויר הרים צלול כיין (אם כי היו גם כמה יינות לא מסוננים), אומנות וערב רב של אנשים מחויכים.

אין ספק כי כמות ומגוון היקבים המציגים בפסטיבל זה מאפשרת הצצה מעניינת לתוך תעשיית היין הישראלית, עבור אלו שאינם מכירים את רחשיה היומיומיים. כאן המקום לציין, כי מרבית היקבים אינם מציגים את סדרות היין הגבוהות, ומסתפקים ביין נגיש, הן באיכותו (לרוב) והן במחירו. תצוגת תכלית חכמה, עם פוטנציאל רכישה גבוה. התחושה שאפפה אותי במהלך הערב היא כי יש הבדל בין הקהל הירושלמי, והקהל התל אביבי הגודש אירועים מסוג זה. ייתכן ואני טועה, אבל תחושתי היא שקהל תל אביבי מדבר על שתיית יין, ואילו הקהל הירושלמי שותה יין.

יקבי הדרום חוזרים לפעילות 

מתחם מיוחד נבנה עבור יקבים מאזור יהודה ומעט דרומה, יקבים שעל חלקם כתבנו כאן במהלך מבצע 'צוק איתן', ואשר סבלו לא מעט מהידלדלות תיירות היין, עד כדי היעלמותה במהלך כל התקופה הזו. כעת הם מתעוררים מחדש בתקווה לבציר טוב ומכירות טובות. עם היקבים המציגים נמנים יקב דוכתא, שכבר הספיק לקטוף מדליה בתחרות טרה וינו האחרונה, יקב יפו, מרשה, צ'ימבליסטה הדוגלת ביינות לבנים, יקב צפרירים בראשות לורי לנדר הדוגלת בהכנת ממסכים מפתיעים שכדאי לטעום, יקב קדמא הייחודי המשמר חלקית שיטות הכנת יין גיאורגיות ויקב תמיר - לב הכרם החדש.

נוכחותם של היקבים הגדולים הורגשה היטב: יקב דלתון (כדאי לטעום את דלתון שיראז ודלתון עלמה 2011, ולוותר על הרוזה המתחנף), יקב הרי הגליל (כדאי לטעום גליל ויונייה 2013 וגלילי אלה), יקב כרמל המוכר, יקב תבור, יקב תשבי, יקב רקנאטי (כדאי לטעום סוביניון בלאן) ויקבי רמת הגולן שקיימו שת"פ עם המכון הטכנולוגי חולון, בהצגת שימוש חוזר בחביות שסיימו את תפקידן ביקב.

יקבים קטנים יותר נכחו אף הם: יקב שילה (שילה לג'נד מומלץ לטעימה), רמת נגב, פסגות, רות, מוני, עמק יזרעאל (יקב חדש ובוסרי בשלב זה, למעט הבלנד הלבן המאפשר הצצה ליין מתקתק וכיפי), עמק האלה, מונטיפיורי, טוליפ, ירושלים שחידשו את תוויותיהם לאחרונה, הר אדר, הר ברכה, גוש עציון ואמפורה.

אל אלו הצטרפו גם הסיידריסטים הנהדרים "באסטר סיידר". זוהי הפעם השלישית שאני פוגש בהם, ונהנה בכל פעם מחדש מסיידר התפוחים, ועוד יותר מההפתעה שחוסלה במהירות כה גדולה בפסטיבל White האחרון – באסטר'ס לימונדה.

הנאה מובטחת