אם תחפשו את ההגדרה המקובלת למילה "בוטיק", תמצאו שבוטיק היא: "חנות מציאות קטנה, המתמחה בפריטים ייחודיים ואופנתיים, כגון בגדים ותכשיטים" וגם שהמילה התפתחה לתיאור של "בית עסק קטן ועצמאי המתמחה בקהל נישה אנין ובמוצרים ייחודיים, בניגוד לרשתות ולחנויות הגדולות".

אצלי מתקשרת המילה בוטיק דווקא עם חנויות בגדי הגברים עמוסי החליפות, החולצות והמכנסיים המחויטות, מן הסוג שניתן היה למצוא היה בעבר ברחובותיה של העיר העתיקה בבאר שבע, עיר בה ביליתי את שנות נערותי, או ברחוב אלנבי בתל אביב, אותן פקדתי במצוות רעייתי, על מנת לבחור לעצמי (הצחקתי, איזה גבר בוחר בגדים לעצמו?) את בגדי החתונה, לפני כמעט שלושה וחצי עשורים. איכשהו, גם היו לאותן חנויות שמות "בוטיקיים" קלאסיים, כמו "chez maurice", "אצל מישל" ושכמותם.

באותן חנויות בוטיק נזכרתי כשביקרתי בטעימה שהתקיימה בבית איש הענבים החדש, טעימה שניתנה לה הכותרת "יינות הבוטיק של ישראל", או אם תרצו – Chez Herzl. תרשו לי לפיכך לתאר בפניכם את חוויותיי מן הטעימה, עם ניחוח של חנויות בגדי הגברים של פעם.

לו נכנסתם לפני עשור ל"בוטיק של הרצל" ואולי אפילו לפני פחות מעשור, הייתם מוצאים בו על המתלים בעיקר חליפות כהות וכבדות – חלקן אף עשויות שלושה חלקים, רוצה לומר במקרה שלנו – יינות אדומים, כבדים, בשלים מאוד ועמוסי אלכוהול, העשויים מקברנה סוביניון, מרלו ולעתים גם זן בורדולזי נוסף, בבחינת הווסט - האפודה, המשלים את חלקי החליפה.

אין ספק שהבוטיק העכשווי, זה של 2020, שינה פניו ומזמן לנו מגוון גדול בהרבה של ביגוד מחויט. לצד החליפות הקלאסיות, ניתן למצוא בו גם כמות מפתיעה ואיכותית של חליפות קלות יותר, קיציות ובהירות, בצבעים לבן, בז' ואפילו ורדרד. מהפכה של ממש. 38 יינות הוצגו בטעימת יקבי הבוטיק. לא פחות מ 15 מתוכם לא היו יינות אדומים – הרשימה כללה יין מבעבע סמוק אחד, 10 יינות לבנים ובלאן דה נואר ושלושה יינות רוזה. תענוג אמיתי, המייצג שינוי תפיסה של ממש המתרחש בתעשיית היין הישראלית, עם מעבר בולט ליינות לבנים וסמוקים. היפה הוא, שהכיוון שהוא כבר הרבה מעבר לטרנד, פרץ מזמן את גבולות המיינסטרים והגיע ובגדול אל הבוטיקים. האמת היא, שכאשר מדובר ביינות רוזה (ומעטים כיום היקבים שאינם מייצרים יינות רוזה), הרי שהכל החל בכלל למעשה ביקבי הבוטיק ("מוצרים ייחודיים לקהל אנין") ומשם התקדם אל היקבים הגדולים.

אבל גם החליפות הכהות, החגיגיות והאקסקלוסיביות השתנו בבוטיק של הרצל, ונראה שאנשי האופנה העומדים מאחוריהם עמלים לאחרונה כדי להתאים אותם למודרנה. פחות עמוסות ומעמיסות, נוחות, אווריריות ומעודנות יותר, וכל זה, מבלי לאבד את האלגנטיות והרושם החיצוני הראשוני. נכון, ניתן עדיין למצוא בין מצאי יקבי הבוטיק גם יינות כבדים, ועמוסי פרי בשל, עץ, מתיקות ואלכוהול, (ובסופו של דבר רבים מתוכם הם גם איכותיים ויש להם קהל חובבים לא קטן), אך נראה שמספרם פוחת וכי לאט לאט הם מוחלפים ביינות מעודנים יותר, אלגנטיים, מעניינים, כאלו שניתן לשתות בהנאה, גם לא כליווי לארוחת בשרים דשנה.

העולם כידוע, הוא כבר לא מה שהיה ונראה שאף אותם חנויות בוטיק של בגדי הגברים, אלו הזכורות לי מן העבר, אף הן כבר לא יחזרו להיות מה שהיו פעם. העולם השתנה וגם ארצנו הקטנטונת כמותו ויחד עמם השתנו החליפות, וגם היינות, ואתם יודעים מה, לפחות כאשר מדובר ביינות הבוטיק, השינוי הוא בהחלט שינוי לטובה. יחי הבוטיק החדש!

כמעט 40 יינות טעמתי בערב הבוטיקים הישראליים המשובח. רבים מן היינות היו טובים ואפילו טובים מאוד, חלקם מיוחדים ויוצאי דופן. כבר התרגלנו לכך שמחירי יינות בוטיק הם בדרך כלל גבוהים יותר ובמקרים רבים בהחלט יש לכך הצדקה. עם זאת, מחיריהם של חלק מן היינות חריגים גם בקנה מידה ישראלי. רשימת היינות היא כאמור ארוכה ולא ניתן להתייחס לכולם. אלו הם לפיכך היינות שבלטו לדעתי, אם בשל איכותם ואם בשל כך שהם מייצגים משהו שונה, חדש או מעניין:

לבנים וסמוקים

A.Buffa Sparkling Wines, Brut Rose, Petit-Merlot 2018 – ממסך מאוד לא שגרתי ליינות מבעבעים של זני פטי ורדו ומרלו ובכלל, כמה יקבי בוטיק בישראל עושים יינות מבעבעים ולא כל שכן – רק יינות מבעבעים? יין עדין, פירותי, מרענן, עם בעבוע נעים. כיף לשתיה.

יקב לוינסון, גראז' דה פאפא לבן 2019 – כשזה מגיע ליינות לבנים, אין ספק שעידו לוינסון הוא אחד מן המומחים הישראליים לנושא והיין הזה הוא דוגמא מצוינת לכך. 100% ענבי שרדונה, אף ארומטי פשוט נהדר ומצוין גם בפה. ללא ספק אחד היינות הלבנים הטובים המיוצרים בארץ.

יקב רמות נפתלי, גוורצטרמינר 2019 – לא פשוט לייצר גוורצטרמינר טוב בחום הישראלי ובפרט גוורץ יבש ועל כן על היין הזה מגיעות ליקב רמות נפתלי המחמאות. מעניין ומורכב, אף נהדר, המרירות הבולטת בסוף עשויה להרתיע חלק מן הטועמים, אם כי לדעתי יש לה תרומה לאיזון היין.

יקב ספרה, ווייט קונספט, ריזלינג 2019 – אם הזכרתי מומחים לעשיית יין לבן, אי אפשר בלא לציין את שמו של דורון רב הון ואת יקב ספרה שלו, יקב המייצר יינות לבנים בלבד. מחפשים ריזלינג ישראלי טוב? כזה שגם נראה, מגעגע, הולך, מריח וטועם כמו ריזלינג? זהו היין בשבילכם.

להט לבן 2018 – ממומחה אחד ללבנים למומחה נוסף. עם היינות הלבנים של איתי להט אי אפשר לפספס וכך גם הפעם, למרות שיש בין הטועמים שטענו שהיין מהבציר הקודם היה מוצלח יותר. אני אומר – נחכה ונראה. 70% רוסאן, 20% ויונייה ו 10% סוביניון בלאן, נותנים יחדיו יופי של יין. מתובל, מעניין ומיוחד, מאוד מאוזן.

יקב גלאי, קאזה-בלנקה 2018 – עבורי היתה זו הפתעה נעימה. בלאן דה נואר מענבי קברנה סוביניון עם אף מעניין ומורכב וארומות לא שגרתיות של הדרים לצד פירות טרופיים ונעים גם בפה.

יקב פייב סטונס ויניארדס, DvsG, רוזה 2019 – מגנום – לא לעתים קרובות נתקלים ברוזה בבקבוק מגנום. יין רוזה עשוי טוב, עדין, חמצמץ וללא מתיקות מוגזמת, עם סיומת מתמשכת.

אדומים

יקב גוש עציון, עמק ברכה 2014 – אף שהיין כבר אינו צעיר, הוא עדיין בעל פוטנציאל להמשיך ולהשתבח. העץ משתלב היטב, הטאנים נעימים והניחוחות והטעמים בהחלט מעוררי עניין.

יקב אייל, קברנה סוביניון 2016 – טעים מאוד לשתייה כעת וימשיך להיות כזה לפחות בשנתיים הקרובות. מסוג היינות שאינך רוצה להפסיק להריח, פה מורכב, אלגנטי.

משק היין הנס שטרנבך, ג'נבא רזרב 2011 – סוד מאוד גלוי הוא שהיינות של גדי שטרנבך משתבחים היטב עם הזמן. יין הדגל של היקב מבציר 2011 ממשיך את המסורת. היין כבר פיתח טעמים שלישוניים מעניינים ומורכבים, הרבה עור ובשר, לצד פירותיות וארומות עציות מעודנות. לשתות עכשיו.

יקב קלו דה גת, סיקרא, סירה 2015 – אחד היינות הישראלים האדומים האיכותיים ביותר שטעמתי לאחרונה. מאוזן להפליא ובעל פוטנציאל השתבחות לתקופה של עוד 5 שנים לפחות. יין מצוין.

להט אדום 2018 – זהו היין השני של איתי להט שנכנס אל רשימת יינות הבוטיק הבולטים שלי. העידון והאלגנטיות המוכרים מן הלהט הלבן, מוצאים ביטוי מצוין גם בגרסה האדומה.

יקב רזיאל 2017 – זה שאלי בן זקן יודע לייצר יינות איכות ובפרט יינות אדומים מעולים, הרי זו עובדה ידועה ובהקשר זה השם "קסטל" דובר בעד עצמו. אלא שמשפחת בן זקן החליטה לא להסתפק בהצלחה של יקב קסטל ולצדו, לחזור ולייצר יין ביקב נוסף, משפחתי, ביתי וקומפקטי יותר, בטעם של פעם. בוטיק כבר אמרנו? יופי של יין, אלגנטי, מעודן, מאוזן, טאנינים בדיוק במידה.

יקב רמות נפתלי, קדש 2016 – היין היקר בטעימה, אך ללא ספק גם אחד הטובים בה. אף נפלא מלא בארומות של קפה מכל הסוגים. פה נהדר. אפשר לשתות כעת אך חלון השתייה עדיין רחוק מלהיסגר.

יקב וילה וילהלמה, טיימלס 2007 – וילה וילהלמה זה עניין של סגנון ובמידה רבה יינות היקב הם כמו גויאבה - או שאוהבים או שמתקשים מאוד להתרגל. למי שקשה לו עם טעמי העץ המשתלטים המגיעים כתוצאה מן היישון הממושך, טיימלס 2007 הוא דוגמה מצוינת למה שאפשר לקבל מן היינות, לאחר שהם סוף סוף נרגעים. היין כבר חוגג בר מצווה ובהחלט כבר הגיע לבגרות, התעדן והריחות והטעמים הם כעת משולבים ומאוזנים, כך שממש ניתן ליהנות. זה הזמן להתחיל ולשתות.