תדעו לכם שמאחורי כל ביקורת קולנוע או יין נמצא בחור עם עניבה שהוא תמיד יהיה יותר שנון, בעל ידע ומתוחכם מכם. המפגש שבין קולנוע ליין לכן יוליד מישהו שעונב עניבה רגילה ופפיון בו זמנית ונשמע כמו אינשטיין על הליום.
או רוברט פרקר. כוונת שילוב שכזה, כבר במרכיביו, הוא לגרום לנו להרגיש כמו אנשים קטנים ולא חשובים, ושאפילו לא מגיע לנו לחטוף הנגאובר. וזאת מפי מבקרת יינות אוהבת קולנוע.

לכן, כש"דרכים צדדיות" יצא לאקרנים, הסקפטיות התנחל בי יופי. לאחר השטיחים האדומים וה"בלינג בלינג" הגיע השלב של הדיונים בזוויות ה"יצירתיות" והאמנותי" של הסרט בכל תוכנית אירוח ודיון בטלוויזיה, שמחוררת את לוח המשדרים א-לה אמנטל, ובדיוק בנקודה זו שמתי פעמי מכיוון הצלואוליד בצבע קברנה ל CSI MIAMI, תוכנית המעודדת אותי להעריך גברים ג'ינג'ים.

אך מידי פעם, בהווי הנפלא שלי, שמתי לב "דרכים צדדיות" הנפיק כמה מילים שגורמים לי התרגשות:" יש כל כך הרבה סוגי פינו נואר":כן, אלוהים כן, שתמיד יהיה לי סכין ביד שאזדמן לחתוך בבשרניות של ה"מרקזי פנקרזי", ו:"סנטה ברברה"- אותו אזור דרום קליפורני, שהצמיח זינפנדל הררי שנכלה כמעט כולו על ידי מזיק צלף בשנים האחרונות, ואתה הוא נוסק לגבהים לא יאומנים עם סירה וסוביניון בלאן (כמעט כמו אצלנו, כמה נקודות וזווית שמש לפה ולשם). וכך מצאתי את עצמי בשורה מס. 4, כיסא מס. 5, מפוחדת לגמרה. לא מהעובדה ששתיתי דייט קולה בהיכל זמני וטרנדי של יין:פחדתי מזה שיעבור אותו יצור בעל עיניים תלושות – תוצאה של קריאת פרקר הפוך, כמו בחדר: "אוי כמה טוב לראות אותך....כל כך אהבתי את התור שלך:מתי תחזרי לכתוב? כל כך שמחתי לגלות שניניו אוהבים גטו נגרו מרלו."

אבל עברו 25 דקות ואף הלום יין תלוש עין לא עבר. נשאלת השאלה:האם היעלמותו אכן מרמזת שתרבות היין חזר למקורותיו (שזה היה גם התחלית, בעצם) והיצור חזר להיות חב"תניק המנסה להפעיל קסמיו באמצעות אמרלד ריזלינג? – הלוואי.

צפוי ממני לחקור את הזווית האנולוגית בסרט. הלב עצר מלכת שהגיבור מספר על הבקבוק אופוס 95' שהוא שתה עם אישתו. או כשהסוביניון בלאן של פידלר'ס קריק מוגש לשולחן, אך לא היו הפתעות בדיאלוג האנולוגי: הנופים היו נפלאים, סמנו את סנטה ברברה לטיול הבא. הטעימות האמת, היו בסגנון "ברבי וקן" טועמים יין: "ומה את אוהבת ביין?". וכמה שהתרעמתי שהפסיפלורה התל אביבית הנצחית שוב זכתה לחשיפה, והפעם בבוקה של היין הראשון שנטעם... בין לבין היה סיפור על שני גברים בני ארבעים פלוס שסובלים ממשברים בחייהם האישיים והמקצועיים. היי, לא רק אצלנו הבנות...אהבתי את הסוף הלא ברור, או הקיטשי ,וצחקתי כמו פסיכית כשעלה המשפט: "אני לא אשב בשולחן עם יזמינו מרלו!".... 

קנאת הפינו

אחד מהתסביכים הפסיכולוגיים הנפוצים ביותר נקרא "PENIS ENVY" – "קנאת פין":לפי פרויד:הכמיהה של אישה להיות גבר, או שהיא רוצה אבר. ביין יש מושג הנקרא "PINOT ENVY" – הווה שכל ענב בעצם שואף להיות פינו. אותו אציל מבורגונדי, אגב שהתפתח באופן פראי למכלול סגנונות עולמיים, נושא את השם "ענב שבר הלב" כיוון הוא בעצם הענב הכי קשה לגידול (ראה:כישלון, ישראל). פינו נואר הוא זן אדום, שאנחנו (ראה:פלצנות) צללנו ישר ל"הכי הכי" שלו – אזורים עילאיים מבורגונדי, מחוז המקור – ולא רחרחנו בשטח. אוסטרליים ואמריקאיים יותר שפויים תמחירית, למשל. ודרך אגב, יש גם פינו גרי, פינו לבן, שגרסאות איטלקיות שלו (פינו גריג'יו) נמצאות בשפע בארץ וישנו את דעתכם על איך לשרוד את הקיץ. אבל חזרה לנושא קנאת הפין: ישנו מונח נוסף: "PINOT NOIR ENVY" והוא בכלל לא קשור ליין. לדמיונכם.

ABM

אנחנו תמיד צריכים משהו לשנאות, ואם זה לא שרדונה (ABC) , אז כבר כמה שנים שאנחנו מתנחלים על המרלו. יש בזה משהו, ואני לא מתכוונת לתופעת הגאטו נגרו ז"ל, שסך הכול שימשה כקרש קפיצה לזנים אחרים. מרלו בעשור האחרון שווה לרוב לנקודות אנטומיות מסוימות. סט. אמיון חלף ביחד עם הילת בורדו המקרטעת. נקודת ההצלה? אוסטרליה. ולא בגלל שאנחנו בעיצומו של מערך השנאה ABS : Anything But Shiraz

Anything But Merlot ABM
Anything But Chardonnay ABC

אנשי ה AB המתמידים אגב, מאוד מבינים בשרדונה, מרלו ושירז.

סירה

אם "דרכים צדדיות" הציג את העובדה שסירה הוא הזן הכי אין עכשיו, אז בטח הייתם מתים בשנתיים האחרונות. כיוון שבתור שגרירי יין תאלצו להתלוות לחברים שורצים לראות את "דרכים צדדיות" כמה פעמים, ולענות על מבול שאלות חדשות בארוחות עם החבר'ה, להלן כמה פרטים על סירה:

מקור הסירה המודרני הוא בעמק הרון בדרום צרפת
מקור קדמון – כנראה בפרס, בעיר שירז (לא ניתן לקבל ביקורות יין כיום מאיראן, לכן אין מעקב)
האוסטרלים – מהמובילים של העולם החדש – קוראים לו בשמו המקורי "שירז"
אזורי גידול הטובים ביותר בעמק הרון: הרמיטאז' קוט רוטי – שניהם בצפון
הגיע לאוסטרליה במאה ה18
גדל בהצלחה גם בדרום אפריקה ובקליפורניה
פטיט סירה – שם שניתן לזן בשם דוריף, לא לבלבל עם סירה
סירה ישראלי מומלץ: ירדן סירה

מה לשתות עם המבורגר וטבעות בצל?

טבעות בצל: בירה קלה ומתובלנת, לף בלונד למשל. סוביניון בלאן לא חומצי מדי.
המבורגר: האדום הכי טוב שהכי קרוב אליכם באותו רגע, או: פרימיטיבו של קונטי זקה. אדום ועסיסי. עולה פחות מהמבורגר. לחיי האירוניות הקטנות.