צילום: יקב אשקר

משפחת אשקר היא לכאורה משפחה רגילה, האב (נמי) איש הייטק בכיר בחברות בינלאומיות, האמא (אמירה) עובדת סוציאלית במשרד ממשלתי, לזוג ילדים מוצלחים ומצליחים וחיים בכפר יאסיף בבית הצופה לנוף משכר. אלא, שמשפחת אשקר היא גם משפחה בהמתנה. בהמתנה כמו עוד 1,500 איש לחזור ולהתגורר באחד הטרוארים הטובים בישראל לגידול ענבים, עליו שכן בעבר הכפר איקרית.

למי שאינו מצוי בסיפורם של עקורי איקרית, תהיה הזדמנות להצצה קטנה בהמשך הכתבה ולמי שמכיר, יבין שהיין שמייצר נמי ביקב אשקר אותו הקים בשנת 2010, אינו רק יין משובח, אלא גם יין שיש בו אמירה מסוימת.

יין עושים באהבה או שלא עושים בכלל
את שותפות הגורל שלו עם יין ינק נמי ממשפחתו ושכלל אותה עם השנים. כל שנותיו בכפר יאסיף שמע נמי שאדמות הכפר איקרית, שעל חלקן שוכן מאז 1960 מושב אבן מנחם, הן אדמות מצוינות לגידול ענבים לתעשיית יין. יתרה מכך, חורבת משמש שנבנתה על ידי הצלבנים בחלקה, ומאוחר יותר הייתה של הורי סבתו, הייתה למעשה מפעל יין. את עשיית היין למד ברמה הבסיסית ביותר מסבתו ואימו שהיו מכינות יין וחומץ מענבים. גפן מטפסת ומניבה של ענבי מאכל נמצאת בכל בית בכפר, בשבוע חם במיוחד של סוף הקיץ מניבות הגפנים המון ענבים לבנים בזמן קצר. במקום שהאשכולות ירקיבו, הם היו מופנים לשני פחים – האחד ליין והשני לחומץ. ללא טכנולוגיות מסובכות, ללא ידע במיקרוביולוגיה, פשוט תסיסה עם שמרי בר, סחיטה בנובמבר, שתייה בתקופת חג המולד בדצמבר וזהו, בינואר אין יותר יין. מחזור חיים קצר וטעים.

בשנת 2000 החליטו נמי ואחיו לעשות יין מודרני כתחביב עם ענבים שקנו מכרם בן זמרה. אלא שבשנים 2003-2007 כשעבד נמי בחברת טאואר סמיקונדוקטור, נסע פעמים רבות לעמק הסיליקון, עמק נאפה בארה"ב, ולמד שיקבים קטנים יכולים לעשות יין משובח לא פחות מהגדולים. בשלב זה חל בו מהפך והרצון לייסד יקב של ממש קרם עור וגידים עד שבא לידי הגשמה בשנת 2010.

צילום: יקב אשקר

ענבי היקב מגיעים באופן אבסורדי מכרמים חכורים באזור אבן מנחם (כאמור שטחי איקרית) וכן מכרם בן זמרה, כפר שמאי ובשלוש השנים האחרונות גם מקיבוץ תובל. היקב מייצר היום 18 אלף בקבוקי יין (2/3 אדום ו 1/3 לבן ורוזה). ליקב שני סוגים של יינות לבנים זניים, האחד מענבי שרדונה והשני מענבי סוביניון בלאן, והוא נחשב אצל יודעי חן ליין מוצלח במיוחד. עוד מייצר היקב שלושה יינות אדומים זניים מזני הענבים קברנה סוביניון, מרלו ושיראז וכן שני בלנדים – האחד מורכב מ 75% קברנה סוביניון והיתר מרלו וסירה ואילו היין השני מורכב מ 80% קברנה סוביניון ו 20% סירה. יין הרוזה זוכה לנפח של 700 בקבוקים סה"כ והוא עשוי מענבי קברנה סוביניון ומרלו, שאמנם אינם מגודלים במיוחד למטרה זו, אך לאחר מיון מוקפד בכרם עוברים הליך הדומה ליצור יין לבן, כלומר תסיסה בקירור  מיד אחרי המעיכה ומגע קצר עם הקליפות מאוחר יותר.

נמי טוען שכל הזמן שואלים אותו מה הסוד של יין הסוביניון בלאן שלו ומגלה אותו כאן. לדבריו בארץ היין עובר שלושה סינונים – גס, בינוני ומיקרוני ואילו אצלו במקום השלב הגס והבינוני הוא מבצע ייצוב ארוך בקור ובכך שומר על מלוא הארומה.

אוטודידקט בעולם הגדול
האם נמי למד יינות בצורה מסודרת? התשובה לכך היא לא, אבל הוא דאג להכיר את הפילוסופיה של עשיית היין, מיקרוביולוגיה על קצה המזלג ולהכיר עוד אזורי יין באמצעות קורס שעשה לפני כ 9 שנים במכללת רמת גן. הרי את העשייה הוא מכיר מבית, צריך רק לשכלל אותה. נמי אינו עושה רושם של אדם הרפתקן אלא אדם מחושב, וטוב עשה שלקח לו יועצים שלימדו אותו את המלאכה המדויקת. הראשון בהם היה היינן ארי ארל (היום יינן של יקב עמק יזרעאל) ואחריו היינן יועץ איתי להט. כיום אין לו יועץ, אך הוא אינו פוסל זאת בעתיד.

התשוקה ליין מובילה את נמי להשקיע את מירב זמנו ומרצו ביקב. הוא לא יעזוב לחלוטין את ההייטק, יש לו שני סטרטאפים בישראל ובקליפורניה, בכל זאת צריך תירוץ כדי לנסוע לטעום יין בארה"ב. אבל, הוא מציאותי ואומר שהסיפור הוא לא לייצר יין, אלא למכור אותו ובשביל זה צריך זמן.

כיום ליקב אשקר יש כ 17 לקוחות, רובם ממסעדות בתל אביב, נצרת, טבריה, עכו, חיפה וחנויות בתל אביב, מעלות, חיפה והדיוטי פרי. מחירי היין נעים בין 65 ₪ ל 110 ₪.

להתפלל, להיקבר ומה בין לבין?

את סיפורם של עקורי איקרית הוא מביא על תווית הבקבוקים, עליהם מתנוסס רישום של כנסיית הכפר (תושבי הכפר קתולים), אותה עיצבה בתו המוכשרת. הסיפור והמאבק להשבת העקורים לאדמותיהם הוא אחד הפרויקטים עימם חי נמי יום יום, לא רק כנצר למשפחת עקורים, אלא גם כיו"ר עמותת הקהילה של איקרית. "הסיפור של איקרית חי איתי ואני מלווה אותו ומוביל אותו. אנחנו מנהלים חיי קהילה רגילים, אבל לא במקומות המגורים שלנו. בחג המולד למשל, כל הקהילה שלנו מתפללת בכנסיה באיקרית. הכנסיה מתוחזקת, יש לנו כומר, אנחנו מתפללים שם כל שבת ראשונה בכל חודש, בחגים, במועדים וגם את ההלוויות אנחנו מקיימים שם. בבית קברות חוקי. הקהילה מונה היום 1,500 איש. 90% בשלושה הריכוזים העיקריים: ראמה, כפר יאסיף וחיפה".

מצאתי אצל נמי אופטימיות תמימה משהו בסיפור איקרית, כששאלתי אותו האם יש סיכוי שיחזרו לאדמותיהם שהמדינה עצמה כבר הכירה מספר פעמים בשייכותן לאנשי איקרית. הוא השיב בחיוב ואף נתן כדוגמא את העובדה שלפני שנתיים חוברה הכנסייה לחשמל ולפני זמן לא רב נסלל לשם כביש. דמיינו לכם, אנשים שהצבא הזיז בנובמבר 1948 רק לשבוע - 10 ימים נפלו בין הכיסאות וממתינים עד היום, למרות החלטה של בג"ץ ולמרות הכרת המדינה בצורך להשיבם לאדמותיהם.

"הסיפור התחיל מכך שבנובמבר 1948 כשנכנס הצבא לאזור לא הייתה מלחמה למעשה ואחרי שבוע ביקשו מהתושבים להתפנות לשבוע - 10 ימים מטעמי ביטחון, בשל פעילות צבאית מול גבול לבנון. התושבים היו קצת תמימים, קצת חכמים ואמרו למפקד שלא יתפנו. אז הוא אמר שייתן התחייבות שהוא יחזיר אותם. ואכן, נתן להם חתיכת נייר שהם יוחזרו בתוך שבועיים. התושבים פונו ברכבים של הצבא לישוב ראמה, ואפילו השאירו 60 אנשים לשמור על הבתים. בתום שבועיים הם ביקשו לשוב, אך המושל הצבאי של ראמה לא נתן אישור ותנועה חייבה אישור. היה עיכוב בתהליך עד שמישהו קיבל שכל ואמר שיש פה מזימה. התושבים פנו לבג"ץ בפברואר 1949 ושם ניתנה ההחלטה המפורסמת שעל הממשלה ושר הביטחון להחזיר את התושבים, אלא שאז הצבא הכריז על השטח כשטח צבאי סגור, המפקד כבר לא היה שם, המפקד החדש לא היה מחויב, נפל בין הכיסאות. בשנת 1951, ערב חג המולד הצבא הרס את הכפר וטען כי הייתה זו טעות. בשנות ה 50-60 היה מאבק סמוי ובשנת 1992 כשיצחק רבין עלה לשלטון הוא הכריז שהוא יחזיר את תושבי אקרית וברעם ומינה ועדת שרים שהמליצה להחזיר. רבין נרצח, ובממשלה החדשה צחי הנגבי שהיה שר המשפטים גם כן אימץ את ההחלטה. אבל...".

"למרות שאני גר בכפר יאסיף המון שנים וכל בני הקהילה שלנו מפוזרים בארץ, אנחנו חיים את החיים הקהילתיים, הזיהוי הוא עם המקום, עם ההווי, עם הקהילה ורציתי שיוך גם ביין. טבעי היה שזה יהיה אקרית. אני חושב שזה גם קצת משאיר את הסיפור בתודעה של הציבור, בעיקר בציבור שמבין או היה חי את התקופה שאקרית היה על סדר היום הציבורי. היום לממשלות סדר יום אחר והזמנים שונים".

איך היית מתאר את הרגלי השתייה בקרב האוכלוסיה הנוצרית בישראל?

נמי מספר כי תרבות השתייה מפותחת. האוכלוסייה הנוצרית הגלילית אליה משתייך גם נמי, דבקה בחלב הזאבים – ערק, המשקה ה"לאומי". לאחרונה הבירה הפכה למשקה פופולארי בחודשי הקיץ ובמסיבות ניתן לראות כמות הולכת וגדלה של וויסקי שמחירו ירד וזאת למרות שהוא אינו משקה תרבותי ואינו מתאים למטבח המקומי, לדבריו של נמי. מאידך, שכבה לא מבוטלת של אנשים בעלי משכל גבוה יחסית שותה יין והתרבות הזו חודרת ומעמיקה מיום ליום.

ומה צופן העתיד ליקב אשקר?
נראה שיינות יקב אשקר זוכים לפופולאריות גם בשל איכותם, וגם בשל הסיפור והאיש המקסים שהוא נמי. אבל, באותה המידה נראה כי היקב במתכונתו הנוכחית הגיע לקצה גבול היכולת ויהיה צורך בשינויים לוגיסטיים, ואף אולי הכנסתו של אדם נוסף שיסייע לנמי להביא את יינותיו בכמות גדולה יותר ובשיווק ומיתוג טובים יותר לציבור הרחב.

לצד זה, לאחרונה צצו הזדמנויות עסקיות גם בארה"ב באמצעות יבואן יין אמריקני שפגש את נמי בתערוכת "סומלייה" של רמאללה. אם הרמתם עכשיו גבה, אני הרמתי שתיים כששמעתי על כך. לבורים שבינינו, ובהם אני, מתברר שרמאללה אינה עוד עיר ברשות הפלסטינית, אלא אי של שפיות, חיי לילה ובילויים. העיר שבה גרים בכפיפה אחת ערבים נוצרים, דיפלומטים ממדינות זרות על קונסוליותיהם ומוסלמים, היא עיר תוססת. יזמית אמידה ייסדה בעיר יריד מצליח מאוד של ג'אז ויין עם מיקוד ביין אזורי. כך, מציגים שם בכפיפה אחת יקב אשקר, כרמיזן, לטרון, ג'סקלה ועוד.

יבואן היין המוכר יין ב 21 מדינות בארה"ב התלהב מיינותיו של יקב אשקר, שחלקם אף זכו אך לאחרונה גם במדליות בתחרות טרה וינו והזמין משטח מיינות היקב.

"אני מנסה עכשיו למסד את היקב מבחינת מיתוג ולעבוד קצת יותר על השיווק. יש הזדמנויות בפתח ואני לא יכול להרשות לעצמי רמה לא מספיקה".

סוביניון בלאן 2016 – צהוב עמוק, ריחו עשיר בפרחים, לדר ומעט מינרליות, רגוע ומאוזן. מרקמו של היין שמנוני, חומצה בינונית וטעמי אשכולית  רעננה. יין נהדר. אני ממליץ לשתות אותו אצל נמי עם הנוף לעמק.

קברנה סוביניון 2015 – 100% קברנה סוביניון ו 15% כהל. ריחו מצטיין בסיגליות ופלפל שחור וטעמנו פלפלי, עשיר בפרי אדום בוהק, טאנינים קשים אבל לא מדי, סיומת בינונית. יין אלגנטי ומפולפל במיוחד.

שיראז 2016 – צבעו אדום אטום והכהל מכה באף (14.5%) ומכסה על יתרת הניחוחות. הפה היין עתיר שזיפי שגיב, פלפל ושוקולד. ההמלצה שלי להמתין עם היין בשנה הקרובה ולטעום אותו כשיתאזן יותר.

Doe'r – La Trinite rouge – 2015 – בלנד המיועד לבקבוק – קברנה סוביניון, מרלו ושיראז. 14.5% כהל. למרות שניתן להריח פרי אדום רענן האף יחסית אטום עדיין, פה טאני מאוד. לטעמי, היין מציג פוטנציאל גבוה ויהיה מוכן לשתייה בעוד שנה לפחות. איכויותיו בולטות כבר כעת ונראה שכאשר יירגע ויתאזן יציג מגוון טעמים וריחות שישיגו לו עוד מדליות בעתיד.