סיור בין כרמי זיתים, פסיפסים עתיקים, חנויות מתמחות בשמן זית וסמטאות עקלקלות המסתיימות במסעדות המגישות מזון המבושל על טהרת שמן הזית. יעל עופר הכירה זאת לראשונה ביוון, אך עתה גילתה כי הדבר קיים גם בארץ. מסתבר שגם לנו יש דרך עץ הזית
לפני כשש שנים, במהלך טיול באי כרתים, הזדמנתי לטברנה כפרית והתרשמתי מתפריטה שהעניק כבוד מיוחד לשמן הזית המקומי. בשיחה עם השף הגאה, למדתי שהמקום נכלל במסלול "דרך עץ הזית" - פרויקט ארצי המקיף את יוון ואייה, ומטרתו לחשוף את מורשת הזית ומוצריו לקידום התיירות החקלאית והכלכלה המקומית. כשנפרדנו, צייד אותי בעלון שהוביל אותי בין כרמי זיתים ופסיפסים עתיקים, חנויות מתמחות בסמטאות עקלקלות ומסעדות מעניינות ברחבי האי. אין ספק שבדרך חוויתית זו ספגתי רבות על התרבות המקומית ולא על הזית לבדו.
יוון היא חלוצת ארצות אגן הים התיכון שטוותה את מסלול "דרך עץ הזית" היוונית. הפרויקט יצא לדרך ביוזמת ג. קאראמפאטוס (G. Karampatos), נשיא לשכת המסחר והתעשייה היושב בעיר קלמטה (Kalamata), המפורסמת בזן הזיתים שלה, אשר בחבל מסינה בדרום הפלופונז.
הדרך ארוכה, אך רבת כרמים
52 אופנוענים רכבו במשך 45 יום במסלול שהתפרש על פני 12 מדינות באירופה ואסיה שיצא מפילוס שביוון באביב 2008. ראלי האופנועים שמסלולו משתנה מדי שנה, הפך כבר לחלק בלתי נפרד ממסורת האירועים שיוזמים היוונים לקידום המודעות לערכו של עץ הזית ושמנו.
בשנת 2003 אימץ ארגון אונסק"ו UNESCO (האחראי על החינוך, המדע והתרבות באו"ם), את הרעיון ו"דרך ארץ הזית" הפך לפרויקט בינלאומי שחובק היום את מרבית מדינות אגן הים התיכון, אשר ענף הזית הוא מעמודי התווך של מורשתן וכלכלתן, ומפת גידולו חוצה גבולות (בין המדינות: ספרד, מרוקו, יוון, איטליה, צרפת, ספרד, קרואטיה, טורקיה, קפריסין, סוריה, לבנון וירדן).
האג'נדה הבינלאומית מתמקדת בדו-שיח תרבותי בין העמים במטרה לקדם השלום באמצעות מורשת משותפת וחוצת גבולות, וכן לפיתוח בר-קיימא ידידותי לסביבה. זוהי דרך מעניינת להנחלת ערכים גם בשיח המקומי של כל מדינה, ובין מגזרים אתניים שונים: בחינוך, בתרבות ובעידוד יזמים להתפרנס מהענף.
בארץ, הדרך מסמלת גם את השאיפה לדו קיום בין העמים ומעורבים בה גם דם ודמעות. כך למשל, במסגרת פסטיבל הזית בגליל, נחנך כרם זיתים לזכרו של עמרי גולדין שנהרג בפיגוע האוטובוס בדרך לצפת. באוטובוס נהרגה גם בתו של סלמן. סלמן נפטר שבועיים לפני חנוכת הדרך שכה פעל לקיומה
זה היה רק עניין של זמן עד שימצא בישראל ה"משוגע לדבר" אשר ירים את הכפפה ויכונן את "דרך עץ הזית" הישראלית. האיש ששם את ישראל על מפת "דרך עץ הזית" הוא יצחק אלדן, שעד לאחרונה שימש כמנהל מחלקת הטקס במשרד החוץ (ומאז יצא לגמלאות), ואף הספיק לכהן בעשור האחרון כשגריר ישראל באונסק"ו ובמועצת אירופה - שני הגופים שמקדמים כיום, במשותף, את היוזמה הבינלאומית בתחום (מועצת אירופה חברה לפרויקט בשנת 2006). אלדן, הידוע ביוזמותיו הבלתי נלאות, עמל על הפרויקט כשלוש שנים כשהוא רותם את קק"ל וגופים נוספים לקידום הרעיון.
אנחנו על המפה
דרך הזית הישראלית משתרעת מהגולן והגליל העליון ועד הנגב ומציעה מסלולים החוצים כרמי זיתים עתיקים וצעירים, העוברים בין בתי בד מסורתיים ומודרניים, מפעלי ייצור, מוזיאונים, מסלולי הליכה בטבע המספרים את מורשת הזית של ישראל מימי המקרא ועד ימינו.
להכנת מפת המסלולים והלוגו, רתם אלדן תורם יהודי מאביניון שבדרום צרפת, עיר בעלת מורשת ענפה בתחום הזית. היוזמה לוותה בפרסום בכל אמצעי התקשורת והכתה גלים בכל המגזרים. בעקבות פעילותו זו, הוענק לו אות המופת לשנת 2009 של תחרות "האריה השואג" מטעם איגוד הדוברים ויחסי הציבור.
עם זאת, אלדן לא נחת על קרקע בתולה. במסיק האחרון בגליל, נחגג פסטיבל הזית ה-16 שהגתה בתחילת שנות התשעים, רות אבידור, תושבת יודפת, כשהיא רואה בחזונה את קידום הדו-קיום בין התושבים. מאז ומדי שנה, חוגגים במהלך שלושה סופי שבוע את המסיק בבתי בד פעילים וסביבו מתקיימות פעילויות לכל המשפחה.
טלי עומר, כיום מנכ"ל ה"רשות לפיתוח הגליל", קידמה את הנושא בתפקידיה הקודמים כראש "עמותת תיירות גליל מערבי" ומטעם מט"י לקידום עסקים קטנים הקשורים בתיירות בכלל ובתחום הזית בפרט. למעלה מעשור מנהלת עומר את הפסטיבל שזכה להצלחה חסרת תקדים, והביא להגברת המודעות לענף הזית על היבטיו השונים.
כבר בשנת 2004 אושרה תוכנית רחבת היקף שיזמה עומר ואומצה בחום על-ידי משרד התיירות. התכנית מיפתה אתרים עתיקים לצד עסקים קיימים בכפרי הגליל ויצרה מסלולים בעלי ערך תיירותי וחוויתי: "במקום ללכת עם הגישה הרגילה ולהתמקד ברשויות הספציפיות, הלכנו על נושאים שחוצים גבולות מוניציפאליים", מסבירה עומר. בין היתר, היא עודדה בעלי בתי בד לפתוח את שעריהם לקהל, לצד מפגש עם מספרי סיפורים שיובילו את המבקרים בגרעין הכפר הקדום.
לבניית התכנית נעזרה במדריכי טיולים המעורים במכמני הגליל. בשנת 2007 עומר רתמה את מנכ"ל מועצת הזיתים דאז, אמין סלמן חסן המנוח, ויחדיו החלו לבנות את מסלולי שמן הזית של ישראל. בארץ, הדרך מסמלת גם את השאיפה לדו קיום בין העמים ומעורבים בה גם דם ודמעות. כך למשל, במסגרת פסטיבל הזית בגליל, נחנך כרם זיתים לזכרו של עמרי גולדין שנהרג בפיגוע האוטובוס בדרך לצפת. באוטובוס נהרגה גם בתו של סלמן. סלמן נפטר שבועיים לפני חנוכת הדרך שכה פעל לקיומה. משפחת גולדין קראה לכרם בשם "נוף משותף", שכן הנוף משותף ליהודים ולערביים באזור.
בין הרים ובין כרמים
עם פתיחת חגיגות עונת המסיק בשנת 2009 נחנכה "דרך ארץ הזית בישראל". הותוו ארבעה מסלולים מרכזיים בגליל, במרכז הארץ ובנגב. מאז ומדי שנה, במעמד פתיחת פסטיבל הזית בגליל, המתקיימת באולמות האבירים בעכו מתכבד אלדן, להעניק תעודות למצטרפים החדשים ל"דרך עץ הזית" ביניהם יזמים פרטיים או רשויות מקומיות.
במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת הטקס במשרד החוץ, יזם אלדן את הקמת "חורשת האומות" ביער ירושלים. בהתאם לרעיון, כל ראש מדינה המגיע לביקור בישראל, מוזמן לנטוע עץ זית. בקיץ 2010 נטע ראש ממשלת יוון, ג'ורג' פאפנדראו, עץ זית בחורשת האומות ביער. זו היתה אבן דרך סמלית בדרכו של אלדן, כיוון שיוון ממשיכה לסמל את הארץ שהחלה את מורשת דרכי עץ הזית.
"החלום שלי הוא שגם בנגב יתקיים פסטיבל הזית כמו בגליל. כך, יהפוך ענף הזית למקור פרנסה לתושבי הדרום. אני חולם לקיים מפגשים בין בני כל הדתות. שפסטיבל הזית בגליל יהפוך להיות בינלאומי ושיגיע לכאן משלחות מכל מדינות האזור ובכך נקדם את ענף התיירות", מגלה אלדן. בינתיים ,מתמיד ביוזמות מקומיות חדשות ורואה בעיני רוחו שיח ישראלי-פלשתינאי-ירדני שיתקיים במרכז פרס לשלום.
לפרטים אודות האתר הרשמי של דרך עץ הזית בישראל, לחץ/י כאן.
לפרטים אודות האתר של דרך עץ הזית ביוון, לחץ/י כאן.
בתאריכים 17 ו-18 במאי, 2011, תערך הועידה הבינלאומית ה-2 של ישראל בנושא שמן זית, בסימן: מהפכת שמן הזית – איכות, קולינריה ובריאות. הועידה הינה חלק משבוע שמן הזית הבינלאומי בישראל: TerraOlivo.
בעתיד יפרסם Grape-Man מבחר מסלולים שיכללו סיורי הליכה, ביקורים באתרים מעניינים, מוזיאונים, בתי בד ועוד, כולם מתוך "דרך ארץ הזית".