ארזת לבד?
אחת הקושיות הידועות והמורכבות ביותר שיכול אדם להציב לחברו היא "מה הם שלושת הדברים שהיית לוקח איתך לאי בודד?"

רבים מקוראי האתר הזה יציינו לפחות משקה אלכוהולי אחד, האליטיסטים ינקבו בשם של ספר עב כרס, המתחכמים יתחכמו. מי שהגה בדבר ודאי שם לב שמעת לעת משתנה מעט רשימת המכולת המקוצרת הזו. הרומן עב הכרס מוחלף בספר ניו-אייג'י אופנתי, אלכוהול אחד מוחלף במשנהו וכו'.

באשר לי, אני המרתי זה מכבר את אחד הפריטים ברשימה שלי (הפריט האלכוהולי) בפריט שהוא נחוץ עוד יותר (כפי שגיליתי זה מכבר), ואף מצליח לייצר בעצמו אלכוהול לצריכה עצמית. הוא מוכר אלפי שנים, קרנו עלתה בשנות ה50, והוא נותר, עד עצם היום הזה, פריט חובה בתיקה של כל אישה בחברה המערבית.

הליפסטיק האדום.

פתיונות ליושב הבר המצוי

ניסוי קטן שביצעתי, כמעט בלי משים, הוא שגילה לי את הפלא שהחלטתי לחלוק עימכם. בעת עבודתי כברמנית במסעדה, הבחנתי שאין כמעט לקוחות הבוחרים לשבת על הבר. מצבי הכלכלי הרעוע עוצר מבעדי לבלות במסעדות (מעדיפה להשקיע את דמי הכיס שלי בבילויים אלכוהוליים), אבל תמונה ברורה של אכילה במסעדה, עת מלצרים מיוזעים קשי-יום משרתים אותי, עודנה צרובה בזכרוני. אז כן-אני יודעת: פחות נעים לשבת שם. משהו ביחסי הגובה של כסא - בר והבר עצמו לא מסתדר הרמונית עם כוריאוגרפיית האכילה המובנית שלנו. מובן לחלוטין. ובכל זאת - אני צריכה שתעזרו לי להעביר את משמרת-שמונה-השעות-הבלתי-נגמרת הזו. מה לא ניסיתי? סנגרייה בחינם לכל מי שעכוזו רק נוגע בכיסא הבר, צ'ייסרים, זיתים מתובלים. האמיצים התקרבו וטעמו מהחוויה (אפילו כמה זקנות התנסו בדבר, לאחר שהבטחתי לעזור להן לעלות ולרדת מהכיסאות ה"בלתי-הגיוניים-האלה"). זה לא הספיק. משהו דרמטי יותר היה צריך להתרחש.

"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה"
ואז זה קרה, כמו כל הניסים הגדולים בהיסטוריה האנושית. בהיסח הדעת, אולי מתוך נסיון לשאוב עצמי מתהומות דכאון הבר שלקיתי בו, באחד מביקוריי בליידיז רום - התקשטתי בליפסטיק אדום.

השינוי היה בלתי נתפש. הדבר הראשון שהבחנתי בו, היה ברכות השלום הלבביות שהעניקו לי לקוחות שחלפו ליד הבר, גם אם לא ישבו עליו. אבל הדבר המדהים באמת ניכר לעין כעבור שעה בערך- הבר היה, אם לנקוט בסלנג הולם, מפורק באנשים.

אולי זה אפקט הדומינו, כמה אמיצים שהתקרבו והבינו שהשד אינו כזה נורא, ואולי אפילו נעים במידה מסויימת- הם שנתנו את האות לכל אלה שתמיד רצו להתפרע, אבל לא היה להם האומץ הדרוש. אני בוחרת להאמין שכל זה הוא בסך הכל תוצאה של הליפסטיק האדום (תוצרת מותג זול, אגב). ההשערה הראשונית שלי קיבלה אישור סופי כשבאחד הימים הגעתי לעבודה מעט חולה, לבושה בסחבות ומצויידת באף אדום כמעט תואם לליפסטיק- ואפילו זה לא עצר את ההמונים. בעל המקום התקשר בבהלה, הוא ראה במצלמות האבטחה התקהלות בלתי-שגרתית באיזור הבר וחשב שאולי אחד הברמנים התעלף, או גרוע מכך- שאחד מבקבוקי הדיספליי התנפץ. "מה אני אגיד לך גרשון- כנראה הקסם האישי ותודעת השירות הגבוהה שלי חיוניים לעסק שלך".

הוא לא צריך לדעת את הסוד. הוא לא יבין.

חמישים גוונים
אני מגלה שביכולתו של האדום האדום הזה לגנוב את הפוקוס מפגמים יומיומיים למיניהם (יום שיער רע, חצ'קון, שקים מתחת לעיניים, חולצה מלוכלכת), וכפי שציינתי בפתיח, יש ביכולתו אף לייצר אלכוהול לצריכה עצמית ("איזה חמודה, אפשר להזמין אותך לצ'ייסר?", אמר לקוח. "יאללה, קחי בקבוק יין הביתה- תתפנקי", אמר הבוס).

אפשר לומר שחיי השתנו מן הקצה אל הקצה. הטיפים השמנים שזכיתי בהם עתה, אפשרו לי לשבת בעצמי במסעדות (על הבר, כמובן), רכשתי כרטיס חבר של חברת קוסמטיקה גדולה כדי להקל על הרכישות הגדולות שיהיו לי מעתה (יש לכם מושג כמה גוונים שונים יש לשפתון אדום?) והסיפוק- אדיר.

אני לא יודעת מה אתם מתכננים בחופשתכם הבאה. אני בהחלט בונה על שימוש בטיפים שחסכתי לטובת נסיעה לאי אקזוטי בודד. ואני יודעת הדיוק מהם שלושת הדברים שאקח עימי לשם.