לפני כמה חודשים ביקר בישראל ידיד אמריקני, שהוא גם מנכ"ל של אחת מחברות התוכנה הגדולות בארה"ב וחובב יין מושבע. לכבוד ביקורו ארגנתי ערב יין בו שתינו ביחד עם עוד כמה מחברי חובבי היין יינות ישראלים, צרפתים ואמריקנים. אחד מהמשתתפים בטעימה טרח והביא יין ישראלי מבציר 2000, תוצרת אחד מהיקבים הטובים והוותיקים בישראל. היין נעשה ע"י אחד מהייננים המוערכים בארץ, אך כאשר טעמנו אותו התברר כי הוא איבד את כל טעמיו. הוא לא היה מקולקל, הוא פשוט היה חסר כל טעם ולא ראוי לשתיה.

האכזבה מהיין הנ"ל העלתה בראשי תהיות על יכולת ההתיישנות של היינות הישראלים והחלטתי לבדוק את הנושא ביתר ברצינות בערב של חבורת היין שלי הידועה בשם QWG. הערב הוקדש לממסכים ישראלים מתיישנים. בערב טעמנו חמישה יינות ישראלים, כולם בני 10 שנים ומעלה ולשם השוואה צרפנו יין בורדולזי בעל אותו גיל. ההחלטה על ההשוואה ליינות בורדו נפלה לאור העובדה כי לפחות בזני היינות, הישראלים והבורדולזים, מתמקדים באותם זני ענבים: קברנה סובניון ומרלו וכך כל היינות שנטעמו היו מורכבים בעיקר משני הזנים האלה. חשוב לציין כי כל הטעימות היו עיוורות, כלומר למשתתפים לא היה מושג מה הם טועמים.

ובכן, מה שתינו?

פטי קסטל 2004 

צבע: אדום נוטה לחום ועכור
ריח: טחב, אך עם ניחוחות פרי, ניכר היה כי מדובר ביין ישן
טעם: פירותי, טאנינים רכים, מאוזן עם סיומת ארוכה
אף אחד מסביב לשולחן לא הימר על היין כיין ישראלי. היין היה בעל גוף מלא ועמד באופן סביר במבחן הזמן. כאשר נחשף שמו של היין, נשמעה התפעלות מסביב לשולחן שכן מדובר ביין שהוא היין השני של יקב קסטל והתחושה היתה שהיין מספק תמורה טובה ביחס לעלותו הפחותה.
ציון משוקלל: 88.5

רקנאטי ספיישל ריזרב 2003
צבע: אדום, עם שוליים כתומים, אך צלול בצבעו
ריח: טחבי, עור ופירות גם יחד
טעם: טעמי פירות, אם כי לא בשלים מדי, פלפל שחור וטאנינים רכים.
ליין היתה חמיצות טובה וגוף מלא, אך הוא איכזב בטעם. התחושה היתה כי היין כבר נמצא מעבר לשיאו, כלומר כמות הפרי בו לא היתה גדולה והסיומת קצרה.
ציון משוקלל: 86.9

צרעה, מיסטי הילס 2003
צבע: אדום חום, נראה צעיר יחסית
ריח: פירות בשלים ביחד עם מוקה ושוקולד
טעם: שילוב טוב בין פירותיות וחמיצות יצרו יין הרמוני שגם התפתח בכוס עם הזמן.
היתה זו הפתעת הערב! סביב השולחן הועלו השערות שמדובר ביין אוסטרלי, קליפורני או צרפתי. היין היה טעים לחיך, איכותי וצעיר ונראה כי ניתן לשמור אותו לשתיה לעוד כמה שנים. כשנחשף היין ציינו רבים כי היו שמחים לרכוש כמה בקבוקים ממנו לשמירה ולשתיה בעוד כמה שנים.
ציון משוקלל: 89.6

מרגלית, אניגמה 2003
צבע: אדום שחור, צלילות בינונית
ריח: קפה ושוקולד עם ריחות עץ ופרי
טעם: פירות בשלים ביחד עם טנינים נושכים ומעט חמיצות שגרמה למרירות קלה בסיום
מדובר בשנה הראשונה של הבלנד המיוחד שייצר יקב מרגלית. יין מהנה, אם כי ככל הנראה לא ניתן לשמור אותו יותר מעשור.
ציון משוקלל: 88.9

ירדן, אל רום 2003 

צבע: אדום סגלגל וצלול
ריח: קפה, פרי, אלכוהול ועץ
טעם: פירותי, אך חסר איזון בין המתיקות לחמיצות, דבר שייצר טעם מתכתי וסיומת קצרה.
אכזבת הערב. היין הנחשב לאחת מגולות הכותרת של יקבי רמת הגולן, וציפינו כי יהיה אחד משיאי הערב, אך לא היה מוצלח. הפער הגדול בין האף לפה היה מאכזב מאד והציונים שקיבל היו בהתאם.
ציון משוקלל: 84.4

Chateau Ducru Beaucaillou, St. Julien 2003
צבע: אדום שחור וצלול
ריח: קפה, פלפל, ירקרקות עם מעט עץ
טעם: עשיר בטעמי פירות שחורים וקפה. יין מורכב מחד ומאוזן מאידך.
במקרה הזה כולם זיהו שמדובר ביין איכותי וכמה אף ציינו כי מדובר ביין בורדולזי. אחד מהמשתתפים אף זיהה שמדובר ביין מאיזור St. Julien בבורדו. יחד עם זאת נראה היה כי לא קיבלנו את היין במיטבו משתי סיבות. ליין יכולת התיישנות ארוכת שנים ולמרות שחודרר במשך 5 שעות לפני הטעימה בדקנטר, נראה כאילו זה לא הספיק לו. סיבה נוספת שכנראה השפיעה על איכותו הייתה העובדה כי נחת בישראל כשבוע לפני הטעימה וכנראה סבל מתופעת ה Bottle Shock ולא "נתן" את כל מה שיש לו.
ציון משוקלל: 91.5

לסיכום הטעימה ניתן לומר כי שניים מהיינות הישראלים הפתיעו לטובה והאחרים אכזבו. סה"כ הרגשנו ששתינו את רוב היינות כשלא היו בשיאם. אם יש לכם במקרר יינות ישראלים בני 10 שנים ויותר, כדאי שתמהרו לשתות אותם. התוצאות הנ"ל יכולות להוביל למסקנה הפשוטה כי היינות הישראלים אינן מתיישנים בכבוד, וכי יינות בורדו מתיישנים טוב בהרבה. זו מסקנה עצובה עבור אלה הטוענים כי היינות הישראלים אינם נופלים באיכותם מיינות דומים שיוצרו במדינות יין כמו צרפת, איטליה וספרד, אך האם זו המסקנה הנכונה? משיחות עם כמה ייננים ישראלים, עלה כי הם יודעים לייצר יינות שיאריכו ימים, אך מכיוון שברוב המקרים קהל השותים אינו מחזיק בינות לאורך זמן, הם מכוונים את מאמציהם לינות המיועדים לשתיה בתוך 4-6 שנים. 

אחד הייננים הותיקים והמוערכים בארץ אף טען כי תנאי הגידול והאקלים שלנו טובים מאלו של בורדו ואין סיבה שהיינות המיוצרים בישראל יהיו פחותים באיכותם מהבורדולזים. אך במבחן המציאות, גם החבורה שלנו התרשמה יותר לטובה מהיין הבורדולזי שטעמנו מזה הישראלי. כבר היום יש בישראל כמה יקבים שעושים יינות איכותיים ההולכים ומשתבחים עם הזמן, אך נכון לעכשיו יש ככל הנראה הצדקה לעובדה כי היינות המשובחים של בורדו זוכים להערכה רבה יותר בעולם ומחיריהם גבוהים בכמה סדרי גודל מהינות הישראלים. הסיבה קשורה ככל הנראה בניסיון ובידע שנצבר בתעשיית היין הצרפתית, הקיימת כבר קרוב ל 2,000 שנה.

גם בישראל אולי עשו יין לפני 2,000, שנה אך מאז סבלנו מהפסקה ארוכה ורק ב 20 השנים האחרונות התחילו לייצר יין איכותי בישראל. בתעשיית ההיי-טק הספיקו לנו עשרות השנים האחרונות כדי לכבוש את העולם ולצבור לעצמנו שם עולמי. יין זה לא היי-טק אבל נקווה שלתעשיית היין הישראלית זה לא ייקח 2,000 שנה.