איש הענבים מארח: שמפניה – הבועות הטובות בעולם  //  צילום: אייל גוטמן

אנחנו, היהודים, הרי לא חוגגים את הכריסטמס (מקסימום את ה Novi God) ולכן אין זה אך ראוי שבארוחה שכל כולה מוקדשת לחיבה שאנו רוחשים לאחינו הנוצרים, ייפתחו בקבוקי שמפניה כיד המלך ושעל הארוחה המלווה אותם יופקד לא אחר מאשר השף שהיהדות האורתודוכסית היא לטוטפות בין עיניו וסכין בין שיניו, אלון גונן, אחד השפים המוכשרים שיצא לי להכיר (נאמר ללא טיפה של ציניות).

כדי לא להתנצר יתר על המידה, נקרא לזה ערב גאלה לשנת 2015 בחסות שמפניות וו קליקו (מבית י.ד. עסקים), שמפניית קרוג, הסומלייה משה רוזן, שף אלון גונן ובית איש הענבים. אם יש בתי שמפניה יש גם בית איש הענבים, זה נראה ברור כבועות המרחפות במעלה הכוס.

אני מודה שמעולם לא ליוויתי ארוחה שלמה בשתיית שמפניה, אבל הנה הוכיח לנו משה רוזן, הסומלייה המוכשר (מול ים, רפאל, נורמן ועוד) שאפשר גם אפשר. רוזן סיפר כי "סיור אחד במחוז שמפיין לימד אותי שלא יכול להיות אירוע טוב בלי שמפניה". מאידך, כנראה שלא צריך ממש אירוע טוב כדי לשתות שמפניה. היטיבה לנסח זאת לילי בולנז'ר מבית השמפניה בולנג'ר:

“I drink champagne when I’m happy and when I’m sad. Sometimes I drink it when I’m alone. When I have company I consider it obligatory. I trifle with it if I’m not hungry and drink it when I am. Otherwise I never touch it – unless I’m thirsty.”

שטח כרמי מחוז שמפיין מתרחבים ככל שהדרישה בעולם לשמפניה עולה, והיא עולה לשמחתם של היצרנים. 300 מיליון הבקבוקים המיוצרים בכל שנה במחוז שמפיין אינם מספיקים עוד. חלקם של בתי השמפניה אותם טעמנו הערב מסתכם בכ 10.5 מיליון בקבוקים סה"כ (10 מיליון לוו קליקו ו 500 אלף לקרוג).

אחד הדברים המיוחסים לבית השמפניה וו קליקו הוא מיעוטם של Master Celler's לאורך כ 200 שנות קיומו. רק 10 בעלי מקצוע כאלו היו אחראים על הממסכים ובכך שמרו על מסורת העוברת מדור לדור. את סיפורה של האלמנה וו קליקו, שהייתה לאישה הראשונה שעמדה בראש בית שמפניה לא נספר כאן, אולם אין ספק כי שמו של המותג יצא למרחוק.

באנו ארצה להפריח השממה ולהפריח בועות של שמפניה 

שמפניה אינה דבר זול ומחיריה נעים בין מאות שקלים לאלפים. אולם על אף שבערב הטעימות עלה דיון מאוד אופייני באשר למחירים הגבוהים של היין המבעבע ובכל הקשור לשאלת התמורה לעומת המחיר, הרי שמדובר על מותג שבייצורו מושקעת מסורת ארוכת שנים, ידיים עובדות, גידול גפן בתנאים לא פשוטים, תנאי אחסון משך שנים רבות וטכנולוגיה. האם הייתם נכנסים לחנות רולס רויס או פרארי ושואלים גם כן את שאלת המחיר? נדמה לי שלא. על מותג משלמים ועל מותג יוקרתי משלמים עוד יותר. במקרה הזה המותג גם מאוד טעים.

טעמנו שמפניות וו קליקו NV (לבנה ורוזה), שמפניות וו קליקו משנת 2004 (לבנה ורוזה), וו קליקו Demi sec, וו קליקו La Grand Dame 2004 ושמפניה מבית השמפניה קרוג - Krug NV.

אפתח את השנה בסגנון הפולני – רע, זה לא היה. אציין במיוחד את Veuve Clicquot Rose NV בצבע אפרסק נחושת עם ריחות בריוש ופטל נהדרים טעמים אפויים ובועות עדינות הממלאות את הפה כשמגלגלים את היין בפה.

שמפניה שנייה שיש לציין היא Veuve Clicquot, La Grande Dame 2004. שמפניה זו קרויה לכבודה של האלמנה וו קליקו שכינוייה היה ' Grand Dame of Champagne'. צבעה צהוב-ירקרק והבועות בה מעודנות וממלאות את הפה, הריח ירקרק מעט והפה עשיר מאוד עד כדי טעמים מעושנים שבין שמרים ותפו"א יחד עם קליפות אשכולית. השמפניה מתיישנת לפחות 8 שנים בבקבוקים. יש לציין כי ככל שחולף הזמן את מקומה של תחושת הבועות תופסת תחושת היין הלבן.

שמפניה שלישית היא זו של בית השמפניה קרוג המתיישנת בחביות לאורך זמן ומכאן גם חלק ממורכבותה. קרוג הוא אחד הבתים הקטנים והיוקרתיים שהיה מאז ומתמיד נאמן לדרכו והעמיד מאז 1843 ארבעה דורות של יצרני שמפניה. זוהי שמפניה שטעמיה מורכבים ומתאימה מאוד ללוות מנות בשר, צבעה זהוב ובועותיה עדינות למראה אך נוכחות בפה, יחד עם טעמים מעושנים ומורכבים. חוויתי התנגשות קלה בין ארומות שונות שבין אשכולית, בריוש ודבש.

על מנות האוכל הופקד כאמור שף אלון גונן שהכין לסובבי שולחן האבירים – קוקי סן ז'ק צרוב עם קריספי ברזאולה, שרימפסים בחמאת מרווה על סלט אבוקדו וקיווי, תבשיל ארנבת, תבשיל שלו וקינוח של טארטלט במילוי שוקולד נוזלי ותותים.

היות והפורטה של המנות שהוגשו בעדינותן, השמפניות התאימו מאוד והסינרגיה בין האוכל והיין הייתה מוצלחת. למתכונים פנו אל אלון, לשמפניה פנו אל איש הענבים ואל תשכחו אותי על הדרך.

שנה אזרחית טובה.