צילום: ולדיסלב גורניך

זאב דוניה, יינן יקב סוסון ים, פתח את הערב באמירה שעלולה לפגום באובייקטיביות של טועם היין ולהפכו משוחד מתחילה. הוא אמר שבטעימה שלפנינו, נבחן את יכולת ההתיישנות של יינות. האם היה צל של ספק כי לו ליינותיו לא הייתה יכולת התיישנות, היה מציגם בפני החבורה שישבה לצד השולחן? וודאי שלא. אבל לא בהעלבות עסקינן, דווקא במחמאות גדולות מאוד לאיש שעומד בעקשנותו לייצר יינות שאינם עונים ל Main stream ולא חפים מטעויות או כשלונות שבדרך. לא בכדי אמר קפקא "שבילים נעשים באמצעות הליכה" וזאב דוניה הולך בשבילי היין כבר זמן רב.  אינני מכיר את דוניה באופן אישי וזו הייתה הפעם הראשונה לדעתי בה לחצנו יד, אולם לא יכולתי שלא לשים לב לענווה מסוימת באופן בה הציג את יינותיו. מחד הוא הביא לטעימה יינות משנת 2003 ועד 2014 ומאידך ביד יציבה אך בקול חושש משהו מזג את היינות לכוסותינו.

היין הראשון בטעימה היה יין לבן "האחים רייט 2" מבציר 2016 – יין לבן המורכב מענבי סוביניון בלאן (70%) ושנין בלאן (30%). זהו הבלנד הראשון בו מערבב דוניה את הזנים הללו. למי שזוכר את היין הקרוי ג'יימס שיוצר לראשונה בשנת 2011 והתאפיין במתקתקות מעטה, דעו שלא היה זה במתכוון וכעת זו הפעם הראשונה שבה דוניה הצליח לייצר טעם דומה. היין מצטיין בארומה עתירת מינרליות, פומלה בשרנית ותחושה כללית מאופקת, גם הפה מלא במינרליות וחומצה טובה אליהם מתלווה מתיקות עדינה. יין מאופק, מאוזן שכעת נותרו ממנו כ 600-700 בקבוקים סה"כ בעלות 100 ₪ הבקבוק. מומלץ בחום.

כעת הגיע שעתם היפה של היינות האדומים של יקב סוסון ים. שתי סדרות הוצגו בפנינו: אנטואן ואלול. אנטואן – 2014, 2009, 2005. אלול – 2014, 2010, 2003.

דובר ועוד ידובר רבות על יינות ישראלים ויכולת ההתיישנות הנמוכה שלהם. רוצה לומר, הדעה הרווחת הסובבת את חובבי היין בישראל, היא שיינות ישראלים לא יודעים להתיישן בכבוד. סוסון ים אינו יקב רגיל, זה דבר ידוע. אם אין זה יקב רגיל וכזה שחלק מעיסוקו בשבירת מוסכמות (ישראליות), נכונה לכם הפתעה טובה בכל הנוגע ליישון יינות סוסון ים בני 12 ו 14 שנים.

צילום: ניל וייסברוד

היינות הישנים ביותר בטעימה, היו רחוקים מלהיקרא ישנים:

אנטואן 2005 – מורכב רובו מענבי סירה, ופחות מ 10% מורבדר וגרנאש גם יחד. ריחו עשבוני, פרי אדום רענן, מחטי אורן, לא "מתפוצץ" ובפה חומצה בינונית, טאנינים מאוזנים, סיומת בינונית וגוף בינוני עתיר פרי אדום רענן ותחילתה של אדמתיות. יין הרמוני שהתיישן בכבוד ויכול להמשיך עוד.

אלול 2003 – מורכב מענבי קברנה סוביניון, סירה ופטיט סירה. באף פרי אדום רענן ורמזים לעור. גם בפה מורגש פרי אדום רענן, טאנינים בועטים, מרירות נעימה מלווה את המשקה, עתיר פלפל ירוק ועשבייה של שדה בור. כנ"ל. יין שהתיישן בכבוד. לטעמי ימשיך בהתיישנות פחות מאנטואן 2005 אבל עודנו רחוק מה"קצה".

דווקא בנוגע ליינות בציר 2014 מצאתי את האנטואן (סירה, גרנאש, מורבדר, סנסו, קונואז) מאוזן, אבל קשה לשתייה כיום ואם כבר מוטב יחד עם אוכל כבד ואילו את האלול (קברנה סוביניון בעיקר עם סירה ופטיט סירה) מצאתי בטעימה אמנם עתיר פרי אבל לא מאוזן, מאוד עמוס בפה ולא מהנה, על אף שבחלק הארומטי נרשמה הבטחה. הייתי ממתין גם עם היין הזה.

לסיום טעמנו את יין קפקא 2014, יין שלא בכדי נבחר לו השם קפקא שכן זהו יין שכל מה שיכול היה להשתבש בדרך השתבש בו כולל בקבוק של אחד הזנים, הוצאה מהבקבוקים לתהליך נוסף ובקבוק מחדש ובכל זאת יצא לאוויר העולם כעוד תוצר ייחודי של יקב סוסון ים. זהו יין המורכב מזני הענבים: גרנאש, סנסו, מורבדר, ופטי סירה. חסרי הסבלנות ימצאו כעת יין מוזר משהו, אטום באופן יחסית מבחינת הארומות על אף שניתן לחוש בחבית ופרי אדום ברקע, יין בעל סיומת ארוכה, חומצה בועטת, מליחות מסוימת, פלפול וחוסר איזון. זהו יין עם אלכוהול בשיעור 14.5% ששהה 22 חודשים בחביות אמריקניות וצרפתיות ועוד שנה במיכל נירוסטה. יהיה זה נמהר מצידי להכריע משהו בנוגע ליין הזה. בעלי הסבלנות שירצו לשלם עבור בקבוק של קפקא 160 ₪, יצטרכו להמתין עוד תקופה ארוכה בטרם ניתן יהיה לקבע את היין במסמרות של אמירות נחרצות וציונים.