יאיר קורן, יחגוג השנה את יום הולדתו ה 68 וודאי ישיק כוס יין או בקבוק לחגוג את המאורע. האם יהיה זה יין ישראלי או לא? אין לדעת. האם יהיה לו מה לומר על היין? וודאי. זה לא שהוא בא מבית ששתו בו יין, הוריו, יוצאי פולין כמו מרבית עולי התפוצה הזו, לא שתו יין בביתם והמגע היחיד שלו עם יין היה אולי כשביקר ביקבי כרמל בראשון לציון במסגרת בית הספר. קורן, שגדל להתעניין בתרבות האיטלקית, החל לשתות יין בעצם רק לאחר שירותו הצבאי. מנח"ל מוצנח מצא עצמו שנה לאחר מכן נודד לאיטליה ומתמקם שם למשך שנים רבות. ראיתם פעם מישהו שגר באיטליה ולא שותה יין? אני לא. אז הנה מה שקרה.

בעוד חבריו מנח"ל מוצנח פנו לקיבוץ הוא אמר להם צ'או ומשנת 1974 שימש כתב רשות השידור באיטליה (רומא) והותיקן. את השפה האיטלקית הוא למד בעת שהייתו שם עם רעייתו ז"ל. "עבדתי שם כעיתונאי ובארגונים בינלאומיים שעסקו בתוכנית הפליטים של ארה"ב והארגון הבינלאומי להגירה באיטליה. מאוחר יותר חזר קורן לישראל ואחרי שנת 1986 שב יחד עם ילדיו לאיטליה למשך ארבע שנים נוספות. 18 שנים באיטליה פחות או יותר, יכולים לתת לחובב היין את האפשרות לפתח את התחביב לכדי רמה מקצועית, אין בכך ספק.

עם חזרתו של קורן לישראל, החל לעבוד כעורך חדשות בירושלים ובחודש אוגוסט של שנת 1997 נפל דבר בישראל – האוניברסיטה העברית ויקב רמת הגולן, אירחו קורס של אוניברסיטת UC Davis בנושא טכנולוגיות בייצור יין. לימדו שם פרופ' מאונ' דיוויס, דר' יאיר מרגלית ועוד. שם גם פגש קורן את עדי אבישר, חיים גן, כרמי לבנשטיין, יותם שרון ועוד.

היין חודר לחדר החדשות
קורן חש שהגיע העת להוסיף לחדשות קול ישראל סיקור גם על תעשיית היין. למרבה ההפתעה, מנהל חטיבת החדשות דאז נתן את הסכמתו לכך. והנה החלו לספר לנו בחדשות על מדליות בהם זכו יקבי רמת הגולן או ברקן ואחרים. "זה החל מכך שלפעמים היו ידיעות בחדשות. אח"כ חברי מנחם פרידמן, איש דסק הכלכלה פנה אלי והציע שאעשה אצלו פינה. שם זה החל, לפני כמעט 20 שנה. זה הפך לקאלט של הענף. אני לא חשוב, חשוב שגוף ציבורי עם כללים מאוד נוקשים, פתאום נותן לגיטימציה לדבר על יין ברשת ב' ביומן הכלכלה ומהדורות החדשות. יין הפך למשהו שמדברים עליו ואני זוקף את זה לזכותי. זה נתן לגיטימציה לשיח על יין ודחף מדורי יין בכל העיתונות". בתוך כך קודם קורן למנהל חדר החדשות של קול ישראל ובשלוש השנים ויותר לפני פרישתו שימש מנהל רשת ב' ומנהל חטיבת החדשות.

עד כאן מחדר החדשות - קורן החל גם לכתוב. בשנת 1998, פגש קורן במגזין יין וגורמה במהדורתו המודפסת והראשונה ומיהר להצטרף כמנוי. כשהבחין בטעות וצלצל לעורך דאז, גיא לוי-יוריסטה להעיר על הטעות שנעשתה, נשאל האם ירצה לכתוב מדור בעיתון ומאז הוא שם, לא מפספס אף גיליון למעט אחד בתקופה של כ 20 שנה.

מאוחר יותר ובאישור מנהליו ברשות השידור כמובן, כתב קורן שני מדורים קבועים, "תרבות היין" ו"שייקר", במגזין המערכת "שמנת" של עיתון הארץ, בהם כתב על יין ואלכוהול. הוא כתב גם באתר התוכנית "שום, פלפל ושמן זית" של הטלוויזיה ומדור באתר האינטרנט של רשת ב'.

לפתע הוא אומר בראיון: "לפעמים אני חושב שדי מספיק, הגיע הזמן להשאיר את זה (הכתיבה) לצעירים". אבל לא נראה שיוכל להניח את עטו כל עוד ניחוח היין או האלכוהול עולים באפו וטעמם מציף את פיו. מאידך, אני מתרשם שלא קלה עליו מלאכת הכתיבה וסגנונה העדכני והקליל יותר. "כעורך חדשות שכותב בעברית מאוד תקנית, אני מנסה למצוא את דרך הביניים, אבל כשאני קורא אנשים אחרים שכותבים, אני אומר כל הכבוד. מישהו אמר לי לאחרונה שאני יותר מדי עיתונאי. אני בודק כל דבר! עולם היין והאלכוהול כל כך מגוון ואני מגלה כל הזמן שאני לא יודע שום דבר! אני יודע מעט. שפטתי לאחרונה בתחרות יינות רוזה בינ"ל ראשונה בפולין, היו שם כ 200 יינות ואני מודה כמי ששופט בתחרויות יין כבר 20 שנה, שגיליתי עולם ומלואו, זנים שלא שמעתי עליהם, טכניקות מגוונות להכנת רוזה, יישון בחביות. אתה כל הזמן לומד והחכמה היא לדעת שאתה יודע מעט. אם אתה חושב שאתה יודע הרבה, יש לך בעיה בכל התחומים, לא רק בתחום הזה".

יין – תרבות להמונים או לחובבים הרציניים?
ליאיר קורן שני תארים, את הראשון בספרות איטלקית, היסטוריה עתיקה ולימודי אירופה למד באוניברסיטה העברית ואת השני במנהל חינוך בשלוחה של אוניברסיטת ליברפול בישראל. את עבודת המאסטר שלו עשה לאחר ששכנע את האוניברסיטה שבתרבות יין יש היבטים חינוכיים ובכך הוא עסק. מחקרו עסק בתרבות היין על פי דעת מומחים ולשם כך ערך מחקר איכותני עם 12 מרואיינים 5 מהארץ ו 7 מהעולם. מסקנתו לא תפתיע רבים מהקוראים – אין כאן תרבות יין, אלא סממנים של תרבות יין, נכון לפני 12 שנים כשנכתבה העבודה ונכון גם היום.

"צריכת היין לא עולה, אין פה ממש עניין, יש פה יותר עניין של אופנות. עכשיו יש טרנד של קוקטיילים ובכלל יש יותר עניין באלכוהול מאשר ביין. יותר קל לדפוק את הראש עם אלכוהול... צריכת הוודקה כאן היא מאוד גבוהה. לא שאני מזלזל בוודקה, אני אוהב וודקה..."

"הייתי לאחרונה בטעימת יין של אדם מאוד מאוד מיוחד, אבל קשה לי עם אנשים שאומרים שייננים הם אמנים. אני לא חושב שזו אמנות. אני שופט בתחרויות כבר 20 שנה, מכיר מאות שופטים וביניהם ייננים מהשורה הראשונה בכל מיני מדינות ואני לא חושב שיין זו אמנות, אף אחד לא מציג יין כאמנות. האדרת היינן לרמה של אמן קיימת רק בישראל... אני לא חושב שזה טוב לייננים... החנופה הזו לא טובה לענף היין... זה גם נותן פתח למחירים גבוהים. יין זה מוצר חקלאי, מוצר מזון, מוצר תרבותי ובזה עסקה גם עבודת המאסטר שלי".

תרבות, לדידו של קורן נמצאת גם בתעשיית האלכוהול. לאחרונה האלכוהול מעניין אותו מעט יותר מאשר יין. השינוי הויזואלי בין סיור נוסף בין מיכלי נירוסטה ביקב לעומת צפייה בשדה אגבה במקסיקו, מדבר אליו לאחרונה יותר. הוא מדבר על אולמות גדושים בחביות עתיקות ונזכר במה שארע למבנה יקבי כרמל בראשון לציון בכאב גדול. "יש אתרי מורשת במדינת ישראל, זה שיעשו בוטיק בבניין המרכזי (יקבי כרמל ראשל"צ) זה קפיטליזם חזירי בהתגלמות הכי בוטה שלו. יבנו שם מגדלים. איפה הייתה המדינה? אני אומר זאת ללא טיפה של ציניות – זו הייתה ציונות במיטבה, איך אפשר לעשות דבר כזה? לא אתפלא אם בהמשך יעשו את אותו הדבר גם בזיכרון יעקב ברגע שתהיה לקרן הנדל"ן הזדמנות. אין על זה מחילה ואין סליחה".

איפה עובר הגבול שבין קשרים אישיים שנרקמים בין כתבי יין ויקבים / יחצנ"ים?
"עדיף היה שזה לא יהיה ככה, אבל אני לא מכיר עיתונאים שקונים יין (גם בחו"ל). אני קונה לצרכי האישיים... אתה צריך להיות חזק וכשאתה טועם את היין, לשבת עם עצמך ולהחליט מה אתה חושב על היין הזה".

בחודש יולי האחרון פרסם קורן פוסט אודות בעיה ברישום של יקבי כרמל על קרטון התלוי על הבקבוק. שאלתי אותו האם זה פוגע בקשריו עם היקב? "בדוגמא של כרמל... אני חושב שזה לא פוגע בקשר שלי עם היקב. אבל לך תדע. אנשים אמרו לי, עכשיו יש לך את כרמל כאויב. מה אעשה? היו לי בהיסטוריה הרחוקה שנים שכעסו עלי ביקב רמת הגולן. אני אומר חד משמעית, זה לא שיקול אצלי".

כעת כשאתה כותב באתר משלך, נראה כי סגנונך השתחרר לעומת כתיבתך ברשות השידור. מה קרה?
"אני לא מחויב יותר. האחריות היא שלי ועליי, אני הבעלים. כשאתה בגוף ממלכתי זה אחרת". עצרו אותך? "לא. כשאתה איש חדר החדשות, הכל מאופק, הכל סולידי, אתה לא מתלהם. אתה ממשיך מסורת מפוארת של אנשים שבנו את הדבר הזה במשך 80 שנה, כמו נקדימון רוגל למשל".

האם הכתיבה על יין תלך ותיעלם?
"לא, אבל אני חושב שיהיו רק כתבות מסחריות. בזמנו כשפרסמו משהו, אז היה כתוב כתבה מסחרית, או שהיה כתוב שהכותב היה אורח. היום זה לא קיים בכלל. אם תגיד את זה למישהו יצחקו עליך".

האם יש מקום לסומליירים בישראל?
"אני לא מאמין ש 99% מהמסעדות יכולות להרשות לעצמן סומלייה במשרה מלאה. יש הגדרה בכל העולם מה זה סומלייה, יש הגדרה של OIV – זו הייתה כתבה ראשונה שהעליתי לאתר שלי וגם כתבת שער ביין וגורמה. בכל העולם זה מקצוע ודיפלומה.

תפסיקו לקרוא לכל אחד סומלייה, אני לא יודע מי טוב ומי לא, אבל זה משהו שאתה צריך להרוויח אותו גם בהשכלה שלך... אני מוחה על השימוש שאנשים שרחוקים מזה עושים במונח סומלייה. האנשים האלה צריכים להבין ביין ובזנים, אזורי יין ולהיות טועמים ממש מצוינים. הרי כשאתה הולך למסעדה רצינית בצרפת, איטליה הסומלייה טועם את היין לפניך. הוא צריך לדעת למה לצפות מהיין הזה. לפחות תדריכו את המלצרים, תכינו שיעורי בית... היום בורות זה לא בושה! יכול להיות שאתה לא יודע משהו וזה לא בושה, אבל זו גם לא גאווה ולא צריך לעשות מזה צחוק".

ומה עתיד ענף היין בישראל?
"אני חושב שהענף הזה עושה המון רעש עבור משהו שהוא לא. זה ענף זניח, צריך להכיר בזה. האלכוהול, תרבות הפאבים שמתפתחת פה זה הרבה פחות זניח מענף היין. אני מאד אוהב להסתכל על מדפי היין בסופרים אבל תמיד ריק במדפי היין, ריק מקהל".

"הדבר שהכי מעצבן אותי, אם אני קורא שישראל היא מעצמת יין. בישראל מייצרים יין ב 50 אלף דונם של כרמים שזה בערך גודל של יקב גדול באיטליה. איזה מעצמת יין אנחנו? על מה אנחנו מדברים בכלל? היו צנועים, אתם לא יכולים להיות מעצמת יין ולא יכולים לספק יין (כמותית) אם רשת ענקית בחו"ל תרצה יין מישראל. תתרכזו בשוק הכשר, שם יש לנו יתרון יחסי".

ולמרות הפסימיות החלקית, יאיר קורן לקח חלק יחד עם חבריו חיים גן ושגיא קופר בכתיבת מדריך יין. הכיצד?
"בניגוד למה שנכתב על ידי לשונות רעות, אנחנו תכננו את המיזם הזה עוד לפני כל הסקנדל של המדריך של יאיר גת וגל זוהר עם המתנחלים. אנחנו תכננו כבר הרבה לפני זה. פשוט היה צירוף מקרים, עניין של טיימינג. שלושתנו דיברנו על זה שנים... הרגשנו שיש צורך בכלי כזה".

האם יש משמעות לאזוריות בענף היין של ישראל?
"אנחנו יודעים שהיקבים פה מערבבים ענבים מכל רחבי הארץ ואני לא רואה בזה שום בעיה, זו מדינה קטנה. אם אתה רוצה אזוריות כמו שיש בצרפת או באיטליה, אז מישהו אוכף את זה, מישהו בא לבדוק אצלך את היין ביקב, מישהו מגדיר את האזור, אוי ואבוי אם נכנס ענב ממקום אחר. אתה רואה אותנו עם דבר כזה? מה תעשה פה אזוריות בשעה שכל הענף הזה הוא יקב אחד כפי שאמרתי קודם?

אני חושב שהצרכן צריך להכיר יצרנים ולקנות מיצרנים שהוא מעריך אותם. אם צריך את האזוריות לצרכי יצוא אז יש את 5 האזורים ההיסטוריים. מבלי לפגוע באף אחד מחבריי, אני חושב שזה סוג של טרנד. היום ידברו על אזוריות, מחר על קיימות ואני מדבר על קיימות כבר מעל 10 שנים. אני חושב שיינות אתיים זה הדבר! זו לא אפנה חולפת. שמציון תצא תורה של קיימות. זה דבר שמרתק אותי ממש. נוכל לכתוב ולהתהדר בזה שאנחנו עושים יינות אתיים, זה יותר חשוב. ברור שכשרות חשובה אבל יינות אתיים, זה יותר חשוב מאזוריות".

יש לך געגוע לאנשי יין שאינם עמנו עוד?
"אני יכול להגיד לך שאני מעולם! מעולם! לא אמרתי מילה על רוגוב. הייתי מאוד מיודד איתו ואני חושב שרוגוב בלי קשר לתכנים שהוא כתב, עשה בי"ס לכל הכותבים למיניהם. רוגוב מעולם לא עשה פרצוף, לא התלחש עם אף אחד, אף פעם לא אמר מה הוא חושב על יין בפומבי. כי הוא היה עיתונאי. אני מתגעגע לרוגוב ולגישה שלו. גישה מאוד מאוד מקצועית. אני מתגעגע גם למני פאר, איש שכולו תרבות וגם תרבות יין, העורך של מגזין יין וגורמה בשנותיו האחרונות. את מני זכיתי להכיר היטב ולהתיידד עמו גם בכובע שלי כמנהל רשת ב'.

תוכל לתת עצה טובה לדור הבא של כתבי היין?
"צניעות, סקרנות, לעולם לא להעתיק קומוניקטים של יחצנ"ים, לקרוא תמיד מה כתוב על התווית ואם משהו לא ברור לשאול ישירות את היקב. לזכור תמיד שעיתונאי ויחצ"ן או דובר הם תמיד משני צידי המתרס. לא צריך לשנוא אחד את השני, אבל שכל אחד ידע את מקומו. שגיא קופר כתב באתר שלו 'ללא מורא, ללא משוא פנים' אני אתו".