קובי ארביב // צילום: עדיאל מזרחי
זה לא סוד שאני אוהב יינות לבנים. לומד יותר ויותר להעריך אותם, שיחד עם אחיהם האדומים, הם משלימים לי את מעגל הטעמים והריחות. ובין הלבנים – השנין בלאן אהוב עליי במיוחד. זהו זן קסום, כל כך נכון לו להיות צרפתי, או דרום אפריקאי ונכון לו מאד להיות גם ישראלי. הוא יודע לפנות לקהל הישראלי אשר מחפש בשלות, מתקתקות (ולא סוכר), מעט שמנמנות לא תזיק, בצד רכות, קטיפתיות, כיף של יין.
בשבוע שעבר ישבתי עם קובי ארביב, היינן הראשי של יקב רקנאטי, לשיחה על שנין בלאן. קובי הוא שותף טבעי לי לשיחה על שנין. קובי, כמוני, אוהב שנין בלאן, הוא חושב שהוא זן ורסטילי מאד, שמתאים את עצמו ליינן, בסגנון קריספי, חד, מלוח אם הבציר מוקדם - דבשי, מרציפני, אם הבציר מאוחר ועדיין הוא מצליח לשמור על זהותו השנינית.
שלושה בקבוקים הביא קובי לטעימה. לשלושתם תווית יפיפייה של זיקית. שנין בגוונים שונים. צבע הזיקית בתווית מתאים עצמו לבציר, כך קובי. 2022 היא בצבע צהבהב המייצג שנה ממוצעת ומאוזנת בסיכום מזג האוויר, 2019 הייתה שנה קרה, כך גם גווני הזיקית, התווית של 2021 היא בגוונים חמימים יותר, נעימים.
חלקת השנין בלאן של רקנאטי נמצאת בקדרון, בשפלה. זו חלקה קטנה, הייתה שייכת במקור למשפחה מקומית ותיקה, משפחת לנגר. החלקה ותיקה מאד, עם יבולים נמוכים. קובי מזהה כאן הזדמנות והעסקה נסגרה. עכשיו יש לקובי 15 דונם של שנין עם גפנים בנות 50 שנה, כנראה הלבן הכי בוגר בארץ, בעל, ללא השקייה, 5-7 טון פרי בלבד, אשכולות יפים, חלקה יציבה, מספר עליה קובי, עקבית מאד בטיפול בה, עקבית ביבול. הבציר של קובי הוא ידני סלקטיבי, סחיטה של אשכולות שלמים, פרי ראן. היין מיועד לזמן ארוך, מתיישן לו על המשקעים כ- 10 חודשים, בטונאג' בעת הצורך.
מסקרן.
אז מה נשתה?
צילום: עדיאל מזרחי
בציר 2022 – הייתה שנה ממוצעת, ניטרלית בהשפעותיה, תווית צהובה- כתמתמה, בין לבין, כמו השנה. פרי הדר על האף, פרחי הדר לבנים מורגשים, מעט מרירות נעימה מאד, אגוזיות. לקובי זה מזכיר שקד ירוק, כמו שהיינו אוכלים פעם אצל סבתא. מתאים ממש. ממש טעים על החך, מלטף, שמנוני, גוף בינוני, 12.5%, מבנה טני המעיד על יכולות יישון. נגיש כבר מעכשיו, ימשיך להתפתח לו בבקבוק. יין נהדר, מתאים למסעדות טובות ובעיקר לאספנים ובעלי סבלנות.
בציר 2021 – שנה חמה יותר. חורף מעט שחון, שנה שחוותה טמפרטורות גבוהות באביב וגלי חום בבציר. הצבע שלו יותר ענברי, יותר שמשי. פחות פרחוני על האף, שמנוניות של אגוז, ירקרקות, פרשיות. הטנינים מורגשים על החך גם כאן. קובי מסביר שזה מבנה שתומך ביין, במשקלו, כמו שלד שתומך בעור. אותי המבנה הזה הרשים. בול באלכוהול, כמו שאני אוהב, פרי טהור, חמיצות מעניינת, תומכת, מעונב יותר מקודמו ומרשים מאד.
בציר 2019 – הבציר הראשון. שנה קרה, מאד אירופאית, היין הזה נולד למרוץ לזמן ארוך. כזה שדורש סבלנות רבה. לא פשוט לקבל החלטה כזו ביקב מסחרי, אבל קובי ביקש ו- 2019 טרם יצא לשוק, מחכה לרגע הנכון שמתקרב, מחכה לקובי.
צבע היין שקוף יותר. מעט ירקרק, ביטוי לשנה הקרה. זהו ללא ספק השנין הכי צרפתי בטעימה. מינרליות באף, גוונים ירקרקים של לואיזה (קובי מוסיף גם טימין), אגס ירוק. הארומה עצורה יחסית לקודמיו. אירופה כבר אמרנו? חוויה לחך. פחות שמנוני מהשניים הקודמים, יותר חד בחומציות, ממוקד, מבטא היטב את הייחודיות של 2019 שאכן הייתה מעט חריגה. מקסים.
יש מנצח בטעימה?
בציר 2021 היה מצוין, לא יכולתי להתנתק מהמחשבה שכל תפקידו בטעימה הוא להראות את ההתפתחות הצפויה לנו ב- 2022. הוא מוכן יותר, נגיש יותר מאחיו הצעיר, אבל בציר 2022 הוא להיט, שיעקוף את 2021 תוך זמן לא ארוך. בציר 2019 הוא כבר סיפור אחר. אירופה בישראל. מעט לא אופייני אבל טעים טעים.
הוא היה המנצח שלי לערב טעימות זה.
קובי מסכם. זהו זן נכון, מרגש, שהוא מאד אוהב. היו לו בעבר הזדמנויות למצוא חלקת שנין בלאן טובה שלא צלחו והוא תמיד רצה. סוף סוף הוא מצא חלקה כזו, לרוחו.
לשמחתנו זה קרה. קובי זכה בחלקה שלו ואנחנו זכינו לשנין בלאן מצוין, כזה שיכול להשתמר גם 10 שנים, איכותי, מושקע, וטעים. והמחיר – 115 שח. במונחי יין ישראלי זהו VFM נהדר ומפתיע.
יש עוד שנין בלאן טוב בישראל. על כך – בהמשך.
