צילום: קובי קלייטמן
אדם מן הישוב שיפגוש ביין דרימיה ובאריזה העוטפת אותו, יוכל בנקל לשייך את היין לכל אזור שהוא בישראל ואלמלא התווית האחורית הכתובה בעברית, הרי שאותו אדם יכול לשייך את היין למקומות רבים בעולם. מחד נטועים היקב ובעליו היטב עמוק בקרקע כמו בצל החצב ומאידך שואפים לגבהים, מרחפים מעל הקרקע כחנית הנעוצה בשמיים, שואפים לגדולה והכרה.
מרגע שאסף אותי אלעד מתחנת הרכבת ונסע אל תוך אזור השוכן בסה"כ רבע שעה מיער יתיר, הרגשתי רוגע, משתכר מנופי היער והשטח שבין חברון (שנראית רחוקה מאוד) וקו פרשת המים. עלינו לכיוון כרם מצפה יאיר כשלפתע אמרתי, עצור! השדות כבר הצהיבו ובתחילה התקשיתי לראותם אבל לפתע הם צצו, צבאים ארץ ישראלים מבין צמחי הדגן הנעים כאילו "ים השיבולים" מתנגן ברקע. מעולם לא יצא לי לראות בטבע את החיה שכל כך מסמלת ישראל ולמרבה הצער גם את דואר ישראל. זו הייתה חוויה מרגשת שליוותה את גילויו של כרם מבודד צבוע ירוק עז במרכזו של כל השדה רחב הידיים הזה. כרם בשטח שהוא שטח של כולם ושל אף אחד.
צילום: קובי קלייטמן
כרמים בריאים במרחבים מפעימים
כרם מצפה יאיר שנטע בשנת 2009 מבודד ונמצא בגובה 883 מטרים, על קו פרשת המים הארצי. זהו אחד הכרמים היפים והבריאים (ככל שיכולתי להבחין) שראיתי בארץ. רוח יבשה מרעננת אותו תדיר ואופן גידולם של הגפנים מאפשר ליינן, שהוא גם הכורם, לגדל פרי איכותי ואחיד. אלעד מסמן לי להתבונן על אחד מגזעי הגפן והנה צמר כבשים, שאריות מחיכוכן של כבשים אותן מביאים לכרם בחורף כדי להשתלט מעט על השעורה הפושה מכל עבר.
הכרם אינו אורגני, אבל לדבריו של אלעד הכרם אינו מרוסס ובכלל הוא מאמין שלא צריך להתערב יותר מדי במחזור החיים כשהשטח קטן. למרות זאת, במצבי חירום מרססים, אך מדובר על אחת לכמה שנים. המזיקים הפוטנציאלים הגדולים ביותר לכרם הם צבאים ודורבנים, אבל גם לכך יש פתרון בדמות גדר גבוהה וזוג כלבים שנקראים בצו מילואים לאבטח את הכרם. הלוואי והיה אפשר להיפטר בקלות כזו גם מפוליטיקאים משני צידי המתרס. אם לשפוט לפי השקט שאינו בהכרח מתעתע, האיזור היה יכול לזכות לעדנה ופריחה מצד כל תושביו.
בכרם זה גדלים קברנה סוביניון, שיראז, פטי ורדו, מרלו וקריניאן. על פניו יש עוד הרבה מקום להרחיב את הכרם אבל אלעד מנסה שלא להרגיז את מי שלא צריך להרגיז ומסתפק במה שכבר יש שם אחרי לא מעט מריבות על אדמה שכולם מנסים להיות בעליה. חוץ מהשטח הזה יש לו כרמים בישוב בו שוכן היקב עצמו - סוסיא וחלקות מרמת ערד (כרמים בשליטתו אך לא בבעלותו) מהן הוא בוצר סוביניון בלאן, סה"כ 22 דונם וכעת הוא שותל גפנים בשטח נוסף המשתרע על פני 14 דונם ביתיר.
מכל אלו, מייצר כיום יקב דרימיה כ 20 אלף בקבוקי יין מתוך כוונה לגדול ומתוך מחשבות על המיקום עליהן אפרט בהמשך.
מחקלאי ליינן – איש של עצים ואנשים
צילום: באדיבות יקב דרימיה
מאז שאלעד זוכר, אביו גידל גפן יין עבור יקב יתיר ומתוך כך אלעד חשב תמיד כי יעסוק בתחום המקשר בין עצים ואנשים. בדיעבד היקב הוא החיבור המדויק שבין שתי שאיפותיו. על אף שבבית הוריו מיעטו בשתיית יין, את השראתו קיבל ככל הנראה מיינות שקיבלה המשפחה מיקב יתיר. בכלל אלעד מספר שהוא חב רבות ליקב יתיר מטעימת יין ועד לידע ויסודות בהכנתו. הוא רואה בעשייה הייננית שילוב של חקלאות, יצירת מוצר מזון מדוייק ומסודר ועשייה שהיא אומנות. העניין שלו הוא בשילוב של כל אלו יחד.
בשנת 2008 הוא למד במכללת תל חי ולאחר מכן התקבל כעוזר יינן ביקב יתיר. בהמשך ניהל כרמים ומטעים ביישוב (התנחלות) מעון. את הבציר הראשון של היקב שלו ("יקב שוקק" בתחילת הדרך), עשה בשנת 2007. כמו היום גם אז, שם היקב היה ללא חיבור גיאוגרפי. שינוי השם לדרימיה ארע בשנת 2015 יחד עם הרצון לגדול מיקב ביתי ליקב בוטיק ולטפל ב"אריזה", במיתוג בתוך הליך משמעותי ועמוק, הליך שבמהלכו גם צורף היינן יותם שרון כיועץ ליקב. "הבנו שאנחנו רוצים מסר אחר, לא לוקאלי, לא ארץ ישראלי, תנכ"י כבד אלא כזה שכשיראו את המותג יוכלו לומר שהיין הגיע מכל מקום שהוא... האייקון על התווית הוא אבסטרקטי, אומנותי שמעורר סקרנות ויופי". סיפור החצב הנטוע עמוק בקרקע ומאידך מתפרץ לגובה במלוא הדרו, הוא סיפור שאלעד התחבר אליו גם כן וכך נולד דרימיה – שם שהוא בינלאומי לסיפור מקומי.
אלעד נשוי לנאוה, אחראית התרבות במועצה האיזורית והאחראית על הניו-מדיה של היקב. יחד הם מגדלים עוד שטח של אדמוניות וגם ארבע בנות שאמנם עוד לא ממש אוהבות יין אבל גדלות לתוך בית שהיין הוא חלק אינטגרלי מתרבותו הגסטרונומית והחוויתית. נראה שביתו של אלעד שונה מהתפיסה שיש לרוב האנשים שמצדו האחר של הקו (גם לי). הוא מתרחק מדימוי המתנחל, חובש כיפה כשמעליה כובע מצחיה שהפך מאוד מזוהה עימו ומנסה להציג עמדות מתונות ביחס לנושאים רבים. מהתרשמותי הוא לא עושה את זה כדי לשאת חן, הוא עושה את זה כי הוא מאמין בחיה ותן לחיות ולא בכדי מיודד גם עם תושבי האזור השונים. בסופו של דבר, אלעד נולד בסוסיא, וכמו כל אחד שנולד בכל מקום, מקום ההולדת נישא בלב, תמיד.
יקב בודד שמממש פוטנציאל של אזור שלם
צילום: קובי קלייטמן
יש משהו חלוצי ביקב דרימיה ולא בגלל סיפור הרקע אלא כי זהו היקב היחיד באיזור למעט יקב יתיר. אזור שרחוק ממיצוי במובן של גידול גפן יין ויקבים. כך גם לגבי תיירות, תת חשיפה של האזור. עוד יקב או שניים היו יכולים לספק לתיירנים יום של יין ודובדבנים בעונה.
למרות החלוציות, אלעד מתמקד במוכר והבטוח ורק לאחר שמספיק בטוח בעצמו ממשיך לאתגרים נוספים. הזנים עימם עובד אלעד הם אלו אותם מכיר מהעשייה ביקב יתיר. החלטתו האחרונה להכין יין לבן הייתה רק אחרי שהיה מספיק בטוח בעצמו כי יצלח את הדרך. הוא מעיד על עצמו שאינו שמרן בתפיסותיו אבל זהיר. היום הוא כבר מרשה לעצמו לנדוד במחשבותיו לזנים נוספים אפשריים כמו קברנה פרנק, גרנאש ועוד. הוא גם מאוד רוצה להכין השנה יין רוזה מענבי מלבק.
הוא משתמש בחביות תוצרת Radoux ו Vicard ואפילו הכניס השנה חבית הונגרית לשימוש. הוא משתדל שהפרי "ידבר" אליכם בסוף מהבקבוק ולא החבית.
היום קל לו יותר לתכנן את העתיד. בשנת 2019 הצטרפה ליקב קבוצת משקיעים יהודים מארה"ב "קבוצת בעלי עניין ציוני עם בסיס עניין כלכלי" כפי שהוא מתאר אותם, מתוך כמה מטרות. ראשית הוא מתכנן הגדלה של היקב לכזה שייצר 50-100 אלף בקבוקים בשנה והדבר מאפשר לו רכישת ציוד חדש ושיפור הקיים. שנית, נטיעת השטח ביער יתיר תאפשר לו יבול רחב יותר שבשליטתו. ואולי הדבר החשוב מכל הוא ראיית הפוטנציאל התיירותי ושטח העבודה שבחבל יתיר ותוכנית להעברת היקב מסוסיא ליער יתיר. באופן זה יוכל להגביר את הגעתם של אנשים ליקב הן מישראל והן מארה"ב.
כבר כיום כ 40% מתוצרת היקב מיוצאת לארה"ב, 20% ממנה נמכרת ביקב ולמועדון הלקוחות ואילו 40% הנותרים בחנויות ומעט מאוד מסעדות. אמנם הוא היה רוצה להגדיל את נתח המסעדות (כשרות או לא, זה לא חשוב) אולם זה לא קל לביצוע בהינתן השיוך הגיאופוליטי של היקב. "יותר קשה לנו למכור יין למסעדות בתל אביב מאשר בניו יורק. זה כואב לי. מילא אם יקב מסמן בטייטל יהודה ושומרון ולא מקבלים אותו, זה מה שהוא מייצג אבל אני נולדתי פה ויותר קשה לי שלא מקבלים אותי רק בגלל המקום ממנו אני מגיע".
צילום: באדיבות יקב דרימיה
את ההכרה הראשונית אפשר לומר שקיבל היקב תוך השתתפות בתחרויות יין בישראל דוגמת טרה-וינו. אלעד רואה בתחרויות יין כלי עזר ולא הכלי המוביל לאורך זמן. ולמרות זאת מדליות הן כלי מכירתי טוב בארה"ב ולכן בשלב הבא ייתכן וישלח גם יין לתחרויות המתקיימות שם. היום הוא רוצה יותר מבקרים ביקב ומקפיד להשתתף בפסטיבלי יין שונים בישראל. הוא רואה ביקב אמירה אישית ומרגיש שכשאנשים מגיעים אל היקב הדיבור מתרחש בשני מימדים, האחד הוא של רמת האדם הבודד בו היין גורם לו להסתכל על דברים קצת אחרת ולהרחיב את נקודת המבט והשני ברמת המפגש שבין אנשים ובחיבור הפתוח והמכיל שיין גורם להם. חשוב לו להוריד חומות ודעות קדומות והוא עושה את זה לא רע בכלל לטעמי.
ליקב דרימיה 5 יינות – ארבעה בסדרה אחת ועוד יין בשם סְפָר המהווה את יין הדגל. להלן רשמיי עבור חלק מהיינות:
דרימיה סוביניון בלאן 2017 – צבעו קש חיוור, 11.5% אלכוהול, באף עולה ריח עדין של ורדים, משמש עדין, מינרליות וליים. לטעמו מתלווה מרירות קלה של קליפת פרי הדר (פומלה), חומצה בינונית, עשבוניות. יין מאוזן, קייצי ומהנה.
דרימיה סהר 2015 – 80% מרלו, 15% קברנה סוביניון, 5% קריניאן. צבעו אדום דובדבני, 14% אלכוהול. ריחו עשיר מאוד ועתיר שזיפים בשלים מאוד, דבשיות קלה, סיגליות ופלפל ירוק. בפה טאנינים מוכנים ומאוזנים, חומצה בינונית (+), גדוש פרי אדום ומעט שקדים. יין מאוזן, הרמוני, כבד ומוטב לליווי של מנות מורכבות של בשר ודגים.
דרימיה שיראז 2015 – צבעו אדום עמוק, מעט סגלגל, 14% אלכוהול. ריחו עתיר שזיף, דובדבן ומינרליות יחד עם עשב יבש, כמו ריח של שדה השעורה ממנו הגיע. בפה חומצה בינונית, פרי יבש, טאנינים כמעט ואינם נוכחים, סיומת בינונית וגוף מלא. יין פנטסטי, מומלץ לשמירה.
דרימיה קברנה סוביניון 2014 – צבעו אדום עם כתמתמות קלה בקצוות, 14.2% אלכוהול, ריחו מלא בשזיף שגיב והמון פלפל ירוק. בפה חומצה גוף וסיומת בינוניות, המון פרי אדום, טאנינים בועטים. יין לשתיה גם עכשיו וגם לשמירה. אחיו מבציר 2013 מורכב יותר ומתאים גם הוא לשתיה כעת.
סְפָר 2016 – 80% קברנה סוביניון ו 20% פטי ורדו. צבע אדום יפה ובוהק, ריחו עשיר בפירות אדומים כשזיף, רעננים, פלפל ירוק וריח של גלעיני פרי. בפה פרי רענן, ירקרקות, גוף וחומצה בינוניים, יין נהדר אפילו מתאים לקיץ על אף שמכיל 14.5% אלכוהול.
